סיפורה של נועה לביוב (34), בעלת רשת "נועה קידס & נועה הום", נשואה ואם לחמישה, מתגוררת בנתניה:
"גדלתי במשפחה חרדית־חב"דית בת תשעה ילדים בקריית־מלאכי. מגיל קטן הייתי יצירתית והחוש האסתטי בלט אצלי.
בבית הספר היסודי לא הייתי מרוכזת והיו לי ציונים בינוניים. בכיתה ד' אמא שלי לקחה אותי לאבחון, ואף אחד לא עלה על הבעיה שלי. היום אני מבינה שכנראה יש לי הפרעת קשב וריכוז. בחטיבת הביניים הראש שלי לא היה בלימודים. הייתי שמה את התיק בכיתה, מסמנת נוכחות ויוצאת עם חברות מהיציאה האחורית, לקניון או סתם להסתובב. בהתאם, כל הציונים בתעודה היו ארבע. אמא אמרה: 'זכרי, אלה החיים שלך, זה לרעתך'. זה כאב לי, אבל לא היה לי פתרון לעניין.
בכיתה ט' אמא הושיבה אותי לשיחה ושאלה: 'מה דעתך לגור אצל סבא וסבתא בנתניה וללמוד בתיכון חב"ד?'. חשבתי לעצמי: משהו חדש, מרגש. הסכמתי. כשאבא שלי הסיע אותי לנתניה, הוא אמר: 'תקשיבי טוב, אם אני שולח אותך לפה ואת חוזרת בלי תעודת בגרות, אוי ואבוי לך!'.
התחלתי ללמוד: הכיתות היו קטנות והשקיעו בכל תלמידה. הייתה אווירה רצינית, ושום דבר לא הסיח את דעתי. הייתי בקטע של להוכיח את עצמי. כשפתאום קיבלתי ציונים טובים, הייתי בהלם. קיבלתי ביטחון שאני לא טיפשה. אחרי שנה עברתי לגור אצל דודה שלי, והיא לא הרשתה לי לעזור בבית, רק שאלמד. סיימתי בגרות בציונים גבוהים. זו הייתה הרגשה מדהימה.
נרשמתי למגמת תקשורת באחת המכללות לדתיות. עשיתי את מבחני הכניסה - ולתדהמתי לא התקבלתי. נרשמתי למכללה אחרת: בעדיפות ראשונה כתבתי אדריכלות, בשנייה עיצוב פנים, בשלישית גרפיקה וברביעית ייעוץ מס, סתם כי לא הייתה אפשרות אחרת. לְמה התקבלתי? לייעוץ מס! הייתי בשוֹק.
"אמא שלי התעצבנה. 'את לא התקבלת? אם את לא, מי כן?'. כבר התרחקתי ושמעתי אותה מדברת לעצמה במטבח: 'הילדה הכי יצירתית בעולם, שהיא לא תתקבל?'. כשגיליתי מי כן התקבלו מקרב בנות שהכרתי, נעלבתי"
"כשסיפרתי לאמא שלי, היא התעצבנה. 'את לא התקבלת? אם את לא, מי כן?'. כבר התרחקתי ושמעתי אותה מדברת לעצמה במטבח: 'הילדה הכי יצירתית בעולם, שהיא לא תתקבל?'. כשגיליתי מי כן התקבלו מקרב בנות שהכרתי, נעלבתי"
הגעתי למסקנה שיש כאן משהו: אם שתי מכללות לא קיבלו אותי למקצוע יצירתי, אולי זה באמת לא אני? החלטתי שאני לא משפילה את עצמי שוב והתחלתי ללמוד ייעוץ מס, למרות שידעתי שזה לא בשבילי. כצפוי, הלימודים לא עניינו אותי. כשהציעו לי להכיר בחור טוב, לא סירבתי, כי לא היה מה להפסיד. לא תכננתי להתחתן בגיל צעיר, אבל הרגשתי שהוא משהו מיוחד ולא רציתי לפספס אותו.
בגיל 18 וחצי התחתנו ומיד אחר כך עזבתי את הלימודים ועברנו לנתניה. אחרי שלושה חודשים גיליתי שאני בהיריון. החלטתי לנצל את התקופה להעשרה ונרשמתי לחוגים: ציור בשמן, מוזיקה, עיצוב והפקת אירועים.
אחרי שילדתי, בת דודתי הציעה שאעצב את חתונתה, למרות שלא היה לי ניסיון. אחרי החתונה כולם החמיאו לי, והחלטתי לפתוח עסק לעיצוב אירועים. התחלתי מאירועים קטנים והתקדמתי לגדולים, השיא היה חתונה של 700 איש.
"לאורך הדרך, אחרי כל דגם שעיצבתי, אחרי כל פרויקט, שאלתי את עצמי: 'איך זה שלא קיבלו אותי ללימודי עיצוב?', התסכול הזה עדיין נמצא בתוכי"
לפני תשע שנים, כשכבר היו לי ארבעה ילדים, החלטתי לעשות שינוי. בדקתי מה חסר בנתניה וגיליתי שאין אף חנות בגדי ילדים לחרדים. החלטתי לפתוח אחת כזו. קניתי סחורה בדרום תל־אביב ובבני־ברק, וזה עבד יפה.
כשקלטתי את הביקוש הצעתי ליצרן אחד שנהיה שותפים, אני על העיצוב והוא על השיווק. הוא קפץ על המציאה. נסעתי לסין, בחרתי בדים והתחלתי לשחק איתם. בעזרת תדמיתנית עיצבתי שתי קולקציות ראשונות, שנמכרו במהירות. כשהקולקציה השלישית הגיעה ארצה, נאלצנו לפרק את השותפות. נתקעתי עם קונטיינר שלם, למי אני מוכרת? משמיים הגיע אליי סוכן שחיפש סחורה. הוא עשה סיבוב בארץ ומכר הכל.
מאז אני מייצרת בגדי ילדים ומוכרת ל־40-30 חנויות ברחבי הארץ. זה לא פשוט לעבור את זכוכית המגדלת של הלקוחות החרדים. עם הזמן הקמתי גם מחלקה בשם 'נועה הום', שבה אני מוכרת פריטי עיצוב לבית. במקביל יצרתי קורס דיגיטלי בנושא עיצוב שולחן ואמנות האירוח.
לאורך הדרך, אחרי כל דגם שעיצבתי, אחרי כל פרויקט, שאלתי את עצמי: 'איך זה שלא קיבלו אותי ללימודי עיצוב?', התסכול הזה עדיין נמצא בתוכי. יכול להיות שבתת־המודע העובדה שלא קיבלו אותי גרמה לי להצליח יותר ולהגיע למקומות שלא חלמתי עליהם.
שורה תחתונה: תעודה היא לא מדד להצלחה. אם לא מקבלים אתכן, זה לא אומר שאתן לא טובות.
