לירז ואלכס דוברובינסקי הכירו לפני 12 שנה. זהו סיפור אהבתם:
היא: לירז דוברובינסקי, בת 34, סוהרת בשירות בתי הסוהר בבית סוהר גלבוע.
הוא: אלכס דוברובינסקי, בן 41, עובד בשיטור עירוני בעפולה.
הם: נשואים 12 שנה והורים לשתי בנות (7, 10), גרים במושב בצפון.
ההיכרות
לירז: ״בשנת 2006 הייתי שוטרת במשטרת עפולה. שלחו אותי לסיור שגרתי לילי סביב מועדונים בעיר יחד עם פקח עירוני במקום עם שוטר, כי באותו יום נערך מצעד הגאווה בירושלים ושלחו הרבה כוחות שיטור למצעד, אז נשארנו עם כוח מצומצם. ברחבה מחוץ לאחד המועדונים עמדה צעירה שיכורה, שזרקה סיגריה בוערת על הניידת ועשתה תנועה מגונה לעברנו. יצאתי מהניידת, ביקשתי ממנה להזדהות והיא סירבה. היא התחילה לקלל אותי והודעתי לה שעליה להתלוות אליי לתחנת המשטרה.
לירז: "הם הפילו אותי לרצפה, הרביצו לי ומשכו לי בשיער. הפקח קיבל פיק ברכיים, נשאר בניידת ולא הגיב. גם מאבטחי המועדון לא התערבו. ניסיתי להילחם ולהגן על חיי, אבל הייתי לבד מול שבעה אנשים"
"היא השתוללה ודחפה אותי. אמרתי לה שהיא עצורה על תקיפת שוטרת, אבל עוד לפני שהספקתי להוציא את האזיקים היא בעטה בי. למקום הגיעו שבעה חברים שלה שבילו במועדון ותקפו אותי. הם הפילו אותי לרצפה, הרביצו לי ומשכו לי בשיער. הפקח קיבל פיק ברכיים, נשאר בניידת ולא הגיב. גם מאבטחי המועדון לא התערבו. ניסיתי להילחם ולהגן על חיי, אבל הייתי לבד מול שבעה אנשים. הרגשתי חוסר אונים. מישהי ניסתה לחטוף לי את הנשק, דחפתי אותה והנשק עף באוויר. הייתי בטוחה שחיי עומדים להסתיים ושהמוות מגיע״.
אלכס: ״ביליתי במועדון, יצאתי וראיתי ששבעה אנשים תוקפים שוטרת. הבנתי שאני חייב לעזור לה. רצתי, הדפתי את התוקפים ממנה והפרדתי ביניהם. הבחנתי בנשק שלה על הרצפה. תפסתי אותו ומסרתי אותו למאבטח״.
ההתקרבות
לירז: ״אחרי שאלכס הצליח להדוף את התוקפים, קמתי והייתי נחושה לעצור אותם. הם התחילו לברוח ואני רדפתי אחריהם, ואז הם שוב תקפו אותי, ואני ואלכס ניסינו להדוף אותם יחד. בסופו של דבר הצלחנו לתפוס אותם, והם נשפטו וקיבלו רק עבודות שירות. מה שאני עברתי היה לינץ׳ וניסיון לרצח ומשום מה הם קיבלו עונש קל מאוד.
״אחרי שהאירוע הסתיים פינו אותי לבית החולים. התברר שסבלתי מזעזוע מוח, מפריצת דיסק, מחבלות בכל הגוף ומקרחות כי הם תלשו לי את השיער. אושפזתי לשבוע. עד היום אני סובלת מהפרעות חרדה ומפוסט טראומה. אלכס ביקר אותי כמעט כל יום בבית החולים. הוא בא עם שוקולדים, פרחים ובובות, ואני הודיתי לו מכל הלב על כך שבזכותו אני בחיים״.
אלכס: ״אני חושב שכל אזרח צריך לסייע לאדם במצוקה, לא משנה אם הוא שוטר או אזרח. אחרי התקיפה התקשרתי ללירז המון והגעתי לבקר אותה כמעט כל יום. לא דיברנו על מה שקרה אלא על נושאים אחרים״.
אלכס: "הבנתי שאני חייב לעזור לה. רצתי, הדפתי את התוקפים ממנה והפרדתי ביניהם. הבחנתי בנשק שלה על הרצפה. תפסתי אותו ומסרתי אותו למאבטח"
ההתאהבות
לירז: ״אחרי שהשתחררתי מבית החולים אלכס הציע לי לצאת איתו. הסכמתי ויצאנו לבית קפה. המשכנו לצאת ואחרי שנה כבר עברנו לגור ביחד. התאהבתי באלכס כי הוא פשוט בן אדם טוב ומדהים. באיזשהו מקום מה שעברתי היה לטובה, כי זכיתי להכיר את אלכס״.
הצעת הנישואים
אלכס: ״התאהבתי באסרטיביות של לירז ובחוזק שלה. הרגשתי שהיא האישה של חיי, ואחרי שעברנו לגור יחד הצעתי לה נישואים בפאב. עליתי לבמה, קראתי לה במיקרופון וכרעתי ברך מול כולם. התחתנו והבאנו לעולם שתי בנות וטוב לנו יחד. עד היום אנחנו צוחקים על זה - התחיל בתקיפה ונגמר בחופה״.
החיים שאחרי
אלכס: ״בשנת 2013 יצא מכרז לתפקיד פקח בשיטור העירוני של עפולה. הגשתי מועמדות והתקבלתי. אני מטפל במקרים של רעשים והתפרעויות. אני עובד יחד עם אותו פקח שהתלווה ללירז ביום התקיפה ונשאר בניידת. אין בינינו אי־נעימויות. כולנו חברים טובים״.
לירז: ״דאגתי לחבק את הפקח ולא לכעוס עליו. אי־אפשר לשפוט אדם על מקרה כזה ואף אחד לא יודע איך הוא יגיב לסיטואציה כזאת. אחרי התקיפה החלטתי לעזוב את המשטרה כי נפגעתי מהמערכת, אז עברתי לשירות בתי הסוהר.
"אני גאה בעבודה שלי מאוד וזו זכות גדולה להיות סוהרת. כיום אני במקום טוב שמאפשר לי לממש את היכולות שלי ושמעניק לי הרבה מאוד תמיכה. חשוב לי לומר שלפני שאתם מנסים להרים יד על שוטר, תזכרו שמאחורי המדים יש אנשים שרוצים לעזור ועושים עבודת קודש״.
