זהבה בן, הזוכה בעונה האחרונה, זמרת (באוגוסט תופיע בקיסריה!), שואלת:
כאמא, אני מעריכה את העובדה שאת לא מוותרת על חיי משפחה ולא מתפשרת על הקריירה שלך. האם חווית רגע שבו שני העולמות התנגשו ופגעו זה בזה?
"לא עוברת יממה בלי שהעולמות האלה מתנגשים. הבנות שלי קטנות, קרני בת שש ואמי בת שנתיים. אני רוצה להיות אמא הכי טובה וטוטאלית, לדעת בכל רגע איפה הן, לשמוע איך היה להן בגן, להיות על הכל ובתוך הכל, וכשיש לך קריירה אינטנסיבית, אין ברירה, זה לא תמיד יהיה מאה ממאה, וצריך לדעת להתפשר.
"אני אסתכן בקלישאה: אמא מאושרת היא אמא טובה, ואמא שמגשימה את עצמה היא אמא נהדרת, ולכל אמא מתאים משהו אחר. אנחנו לא מאותו פס ייצור רק מעצם העובדה שאנחנו אמהות. כשאני רואה איך קרני מסתכלת עליי לפני ואחרי ימי צילום, אני שומעת על החלומות שלה וכמה שהיא רוצה להגשים את עצמה, זה מרגש אותי. לפעמים אני אפילו משכיבה אותה לישון ואומרת לה: 'קרני, מחר אני לא אהיה, אני בצילומים ואחזור מאוחר, זה קצת חבל לי'. ואז היא זו שמעודדת אותי ואומרת לי: 'אמא, הכל בסדר, את הולכת וחוזרת, את עובדת ונהנית, את מעולה'. הבנות שלי מגיל אפס שומעות כל היום – אמא הולכת וחוזרת, אמא הולכת וחוזרת. הן ממש רגילות, וזה בינתיים עובד לנו לא רע. העובדה שיש לי סביבה תומכת של בעלי והמשפחה המורחבת שלנו, עוזרת לי לתחושה שיש על מי לסמוך".
ימית אברמוב, פעילה במטה המאבק נגד התעללות בגיל הרך, שואלת:
מה הרגשת כשצפית במחאה למען הילדים שלנו בבית "האח הגדול"?
"אין כמעט רגעים בריאליטי שאני מזילה בהם דמעות, אני בחורה די צינית ואני יודעת כמה ריאליטי זה בסוף (וגם בהתחלה) תוכנית טלוויזיה מהונדסת למשעי. אני יכולה להגיד לך שהרגעים שלך עומדת שם בצד עם הידיים קשורות, ואחר כך קשורה לכיסא, חקוקים לי היטב בזיכרון. אלה היו רגעים באמת בודדים, שכשהמצלמה חזרה אליי ואל גיא היה לי קשה לחזור לדבר ולשדר עסקים כרגיל. זה היה חזק וחשוב, אני מודה לך שעשית את זה, ואני בעיקר מקווה שלא תצטרכי יותר לעסוק בזה, כי המוח האנושי לא יכול לתפוס איך מטפלות מסוגלות להתעלל כך בילדים. אמן שהממשלה החדשה תביא לשינוי חקיקה בנושא הזה".
אורי גרוס, תסריטאי ויוצר טלוויזיה שהשתתף בעונת ה־VIP, שואל:
בעונה הראשונה ב"רשת 13" הצמידו לך שני גברים מנחים (עפר שכטר ואסי ישראלוף), שאחר כך הוחלפו בגבר אחר. אני אוהב את גיא זו־ארץ כאח וכטאלנט כבר שני עשורים, אבל האם מתישהו עברה אצלך המחשבה שאולי זה קצת מיושן ושהיית מסוגלת לעשות את זה לגמרי לבד?
"תהיה בטוח שאני הראשונה שקופצת מול שוביניזם בטלוויזיה, אבל כאן זה לא המקרה. כשהוסיפו את גיא להנחות לצדי בעונה השנייה, הייתי בחודש התשיעי. עליתי לשידור הראשון כמעט כורעת ללדת, היה ברור שלא אגיע עד לסוף העונה. ולראיה, באמת שבועיים לפני סיום התוכנית ילדתי וגיא נשאר לבד. אני אוהבת את גיא, יש לנו כימיה מעולה וזוגיות טלוויזיונית שהיא טובה בעיניי, אנחנו כבר מכירים אחד את השני, אני יודעת מה בא לו טוב ומה בא לו רע, והוא מחייך חיוך קטן כשהוא מזהה את השטיקים שלי. את 'אהבה חדשה' הנחיתי בלי פרטנר גברי, ותכף גם אתחיל להצטלם ל'אקס פקטור'. אז אני לא מרגישה שההוספה של גיא ב'אח' נבעה מתוך שוביניזם, והחושים שלי די מחודדים בנושא הזה".
מחווייתי כדייר, אמנם הכל בהסכמה וכולנו אנשים בוגרים, אבל מטבע הפורמט מביאים את המשתתפים למצבי קצה. אני, למשל, זוכר מאוד את הלילה הלבן שבעקבותיו היה לי בוקר שחור. האם קרה פעם שהרגשת לא נוח עם השליטה של ההפקה - ואת בתוכה - בחיים של הדיירים בבית, ועם מה שזה לעתים עושה לנפש שלהם?
"נכון שיש משימות מאתגרות, אבל זה חלק מהעניין. כמו בכל ריאליטי מובן שיש מניפולציות, אבל אין באמת שליטה של ההפקה על מה שקורה בבית וזה ברור. רועי עוז, העורך הראשי של 'האח הגדול', והצוות שמאחוריו יכולים לשבת ולרקוח משימות ורעיונות, אבל גם להם אין מושג איך הדברים יתגלגלו ומה יקרה. יש הרבה עיסוק ומחשבה של הצוות ושל אנשים שזו העבודה שלהם, איך לא למתוח את הגבולות יותר מדי ואיך לשמור על הבריאות של האנשים בתוך הקרקס הזה".
3 צפייה בגלריה
"אין מישהו או מישהי שהפכו לחברים שלי ברמה היומיומית"
(צילום: יניב אדרי, סגנון: ראובן כהן)
האם יש לך דיירים פייבוריטים? האם אי פעם סימסת לדייר?
"מן הסתם, כמו כל צופה, יש לי לפעמים פייבוריטים. זה נראה לי טבעי. אבל לא סימסתי אף פעם לדייר, זה לא נראה לי לעניין".
גל גברעם, דוגמנית ומגישה, שואלת:
עם איזה דייר מבית "האח הגדול" נוצר לך החיבור הכי טוב, אבל לא חברות־תעשייה צבועה שכזו?
"גל, למה את קוראת לחברות שנולדה בתעשייה צבועה? אני יכולה להגיד לך שכמה מהחברות הכי־הכי טובות שלי, ממש אחיות שלי, הן נשים שהכרתי במסגרת העבודה. יש כוח בעיניי לחברות כזאת, אפשר להתייעץ ולדבר ולהבין אחת את השנייה בלי יותר מדי הסברים. המון דיירים נכנסו ללבי לאורך השנים, את כמובן אחת מהן, ואת יודעת את זה, אבל אין מישהו או מישהי שהפכו לחברים שלי ברמה היומיומית".
הראיון המלא עם לירון ויצמן מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, עכשיו בדוכנים
