בוועידת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות" דנו בפאנל נשי מיוחד ביחס מערכת הבריאות לנשים בישראל. בפאנל, שנערך בהנחיית הדר גיל-עד, השתתפו יעל שרר, מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית, שרה טנקמן, מייסדת ומנכ"לית קרן בריאה לקידום בריאות האישה, וד"ר מיכל לוריא, מומחית בגינקולוגיה, מטפלת מינית מוסמכת, ומנהלת המרכז לבריאות מינית בהדסה הר הצופים.
הפסיקה בארה"ב שביטלה את האיסור החוקתי על מניעת הפלות, הביאה לקולות מחאה רבים ברחבי העולם, ולדיונים נרחבים בנושא, גם בישראל. כשנשאלה מה קורה היום בארץ בנושא ההפלות, ענתה טנקמן: "הדיונים בארץ בעיקר צריכים לשאוף לאיך להקל על נשים ופחות בשאלה של כן או לא. בארץ, בפועל רוב הפסקות הריון מאושרות. 99.6% מהבקשות שמגיעות לוועדות להפסקת הריון מאושרות. כלומר, הפלות הן בפועל אפשריות, אפילו ממומנות. בחלק מהמקרים זה לא מבטל את חצי האחוז הזה".
מי הן החצי אחוז הזה שבעצם מבקש להפסיק הריון והמדינה מסרבת לו?
"אין נתונים רשמיים מי הן הפילוח הזה. יש סיפור אישי על אישה שניגשה אלינו, היא הייתה בהריון מתקדם, התגלה מום בעובר וניגשה לוועדה להפסקת הריון. היה מדובר במום מאוד נדיר. בוועדה דנו וקבעו שבעצם המום לא מספיק חמור כדי לאשר לה הפסקת הריון. בסופו של דבר התינוק נפטר אחרי זמן קצר והרבה סבל".
"הייתי רוצה לראות מנכ"לית של משרד הבריאות. עד עכשיו כל המנכ"לים היו גברים, והם כולם עסקו ברפואה מתוך נקודת מבטם, ולכן בדיקות גינקולוגיות, ענייני פריון, הפסקות היריון או תקיפה מינית - לא היו בראש סדרי העדיפויות האלה"
"זה מצב בלתי נתפס שאישה מבקשת להפסיק הריון ובטח אם מדובר בשיקולים רפואיים לטובתה ולטובת העובר והמדינה מסרבת", הוסיפה גיל-עד.
אז אפשר לומר שהשיקולים של מערכת הבריאות במבט על נשים הם לא נטו בריאותיים. אנחנו רואים גם היבטים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים.
"לחלוטין. אני חווה שיחות עם רופאים ורופאות שאומרים שזה לא נושא רפואי, אלא חברתי. אני גם פוגשת רופאים ורופאות שבאים ואומרים 'לא בשביל זה הלכתי ללמוד רפואה, כדי לשבת בוועדה בנושא הזה ולהחליט כן או לא'. אני רואה פה הזדמנות למטופלות, לאקטיביסטיות, ולרופאים ורופאות להיאבק יחד".
שרר נשאלה האם מערכת הרפואה בארץ נגישה לנשים, והשיבה: "נגישה כן, רגישה אולי לא. אני עוסקת בנושאים של פגיעה מינית וזה נתפס כנושא חברתי שהטיפול בו נע על הסקאלה שבין הרפואה להיבטים הסוציאליים. אני מסתכלת למשל על ההפלות, ומה שצועק לי מתוך השטח זה שאנחנו קובעים טיפול אחד מתאים וטיפול אחד לא מתאים על בסיס אם האישה נשואה או רווקה. זה לא שיקול רפואי, כאן בעצם קו פרשת המים. אם אנחנו לא נותנים לאנשים רפואה על סמך מה שיש להם, אלא על סמך מה שאנחנו חושבים או חושבות בקשר לזה, שם אני חושבת שנובע הכשל".
אז מה הפער? חקיקתי? פוליטי? מה מונע מאיתנו להנגיש את הרפואה באופן המיטבי ביותר לצרכים ולבקשות של האישה?
"אני חושבת שזו גם עבודה מלמטה למעלה וגם הפוך. גם אקטיביסטיות צריכות להביא את זה לתשומת הלב וגם צריך להביא חקיקה מלמעלה. בנוסף, אנחנו לא יושבות במוקדי הכוח", מוסיפה שרר. "הייתי רוצה לראות מנכ"לית של משרד הבריאות. השר הבא אולי ייתן צ'אנס ונראה את זה בימי חיינו. אבל עד עכשיו כל המנכ"לים היו גברים, והם כולם עשו רפואה מתוך נקודת מבטם, שהיא הרקע והחיים שלהם והעובדה שהם חיו בעולם כגברים. ולכן בדיקות גינקולוגיות, פריון, הפסקות היריון או תקיפה מינית - לא היו בראש סדרי העדיפויות האלה".
יעל שרר: "מערכת הבריאות כן נגישה, רגישה אולי לא. אני מסתכלת למשל על ההפלות, ומה שצועק לי מתוך השטח זה שאנחנו קובעים טיפול אחד מתאים וטיפול אחד לא מתאים על בסיס אם האישה נשואה או רווקה. זה לא שיקול רפואי, כאן בעצם קו פרשת המים"
ד"ר לוריא דיברה על כך שנשים מפחדות מבדיקות גינקולוגיות, למרות שמדובר בבדיקה ושגרה רפואית שהן צריכות לעבור. "יש נתונים ממחקרים שנעשו בארץ, מוסיפה ד"ר לוריא. "המחקר של קרן בריאה מראה שכ-50% מהנשים אומרות שהבדיקה מביכה, מפחידה, כואבת. ונשים החליפו רופאים ורופאות בגלל שהמפגש היה לא נעים".
4 צפייה בגלריה
ד"ר מיכל לוריא. "לא מובן מאליו לחשוף את הגוף מול נותני שירותי הבריאות"
(צילום: יריב כץ)
היא אמורה להיות מפחידה וכואבת? כלומר, אני בטוחה שיש נשים שמקשיבות כרגע לדברים שאת אומרת, ואומרות - רגע, מה, יש אלטרנטיבה? יש משהו אחר?
"לא, קודם כל בדיקה גינקולוגית זה לא משהו מובן מאליו. אני חושבת ש-100% מהנשים חוות איזה שהוא אתגר בצורה כזו או אחרת. אנחנו באות לעולם ומבינות בשלב כזה או אחר שבאיזה שהוא שלב נצטרך לחשוף את הגוף העירום שלנו מול נותני שירותי בריאות. זה לא מובן מאליו. זה שאנחנו מקבלות את מר גורלנו, זה משהו אחר. אני הרבה פעמים אומרת למטופלות, יום יבוא ותהיה אפליקציה. אפשר יהיה לשים אצבע בטלפון ונקבל תשובה אם הבדיקה תקינה. גוף האישה נחשף וזה מאתגר. לחלק יותר ולחלק פחות".
למה זה מפחיד יותר מטיפול רפואי אחר? למה הנקודה היא בבדיקות גינקולוגיות? בגלל חוסר רגישות של רופאים? חוסר מודעות? למה זה כ"כ מפחיד?
"אני חושבת שכל מפגש של מטופל/ת עם גורם בריאות הוא מפגש לא שוויוני, וזה יוצר אי נעימות בכל סיטואציה. בבדיקה גינקולוגית במיוחד, זה הגוף העירום, זה איבר המין שחשוף, שצריך לקבל לתוכו מכשיר אולטרסאונד, ספקולום, אם רופאים ורופאות לא מסבירים מה אישה הולכת לחוות, וזה קורה בפועל פחות ופחות כי היום יש שיח, יש מודעות, יש חינוך, אבל עדיין בנות צעירות באות לקבל גלולות והן לא קיימו יחסים מעולם. הרופאה לא שואלת, אומרים לנערה תשכבי, הנערה מבחינתה לא באה לבדיקה אלא לגלולות, היא לא יודעת מה קורה או מבקשת 'תסביר לי מה אתה הולך לעשות', והדבר הבא שהיא יודעת זה שבודקים אותה מבלי שהסבירו לה, אלה חוויות קשות".
ד"ר מיכאל לוריא: "בנות צעירות שמעולם לא קיימו יחסים באות לקבל גלולות. אומרים לנערה 'תשכבי', מבחינתה היא לא באה לבדיקה אלא לגלולות, והדבר הבא שהיא יודעת זה שבודקים אותה מבלי שהסבירו לה, אלה חוויות קשות"
מיכל מתארת חוויות קשות. הן הרבה יותר קשות כשנשים חוות אותן אחרי שהן עברו פגיעה וגם אז המערכת לא יודעת להנגיש אותן עבורן.
שרר: "פגיעה מינית ורקע של אלימות מינית גם בנשים וגם בגברים הן אתגר עצום בתוך מערכת הבריאות. אני חייבת להגיד בצר לי שיצא דו"ח של הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות בקשר לפגיעה מינית בילדות, גם ישבתי בוועדה ובעצם הוועדה הוציאה דוח שהתייחס לכל משרדי הממשלה. הממצאים החמורים ביותר היו בקשר למערכת הבריאות ולצערי גם אחרי שיצא הדוח וביקשנו התייחסויות של המשרדים השונים, המשרד האחרון שענה היה משרד הבריאות, ועד היום נכון לפגישה שהייתה לי איתם ביום ראשון אני אומרת בצער שלא נעשתה שום התקדמות ולא הוקם צוות, ולא ראיתי שום תכנית סדורה שנכתבה.
4 צפייה בגלריה
שרה טנקמן. "הזדמנות למטופלות, לאקטיביסטיות, ולרופאים ורופאות להיאבק יחד"
(צילום: יריב כץ)
"ושוב אני אומרת, בניגוד למשרדים אחרים בכדי לטפל בהנגשת שירותי בריאות לאנשים האלה, כדי לתת להם שירותים, קופץ ישר בריאות הנפש. אבל גם שירותי פריון, גינקולוגיה, הריון, ליווי הריון וגם תחומים אחרון - כמו רפואת שיניים לנפגעות היא דבר מאוד מאוד טעון, קרדיולוגיה יש לזה קורלציה עם בעיות לב. אני חייבת להגיד באמת זה דבר שמאוד יושב לי על הלב, שהיחס של המשרד בעניין הזה הוא שזה לא שווה את ההשקעה ואת ההתייחסות, ובמובן הזה אני מאוד מאוכזבת שלא נעשה שום דבר ולא עונים לנו ולא מקימים צוותים ולא מתייחסים לזה, למרות שהשיעור באוכלוסייה הוא גבוה ביותר. רפואת נשים אינה איזוטריה, אנחנו 51% מהאוכלוסיה, ובשיעור של הפגיעות המיניות בחברה הישראלית אנחנו ממש לא מדברים ולא מדברות על מיעוט".
שרה את שומעת את הדברים שיעל אומרת, את חיה אותם בשטח. איך זה נראה?
"בטח. אני אתייחס לבדיקות גינקולוגיות. שאלת למה זה כ"כ מפחיד. אני חושבת שמגיל אפס אנחנו רגילות לסגור רגליים, וכאן יש סיטואציה מאוד נדירה שבה אנחנו מצופות בזמן נורא קצר להיחשף בפני גורם בעל סמכות, ובקלות זה יכול להיחוות כאובדן שליטה. כל המהלכים שאנחנו עושים בקרן בריאה - לאסוף נתונים ולהשפיע על חינוך רפואי, זה לתת כלים להחזיר שליטה לידיים של המטופלת וזה ממש חשוב".
יעל שרר: "רפואת נשים אינה איזוטריה, אנחנו 51% מהאוכלוסיה, ובשיעור של הפגיעות המיניות בחברה הישראלית אנחנו ממש לא מדברים ולא מדברות על מיעוט"
יש כאן משהו הרבה יותר חברתי מבריאותי.
"אני לא מפרידה בין השניים. כלומר זה משפיע על זה - הרפואי משפיע על החברתי וההפך. רק לפני כמה שנים הקימו תחת היפ"ם את האיגוד לאבחון, טיפול ומניעה של פגיעה מינית. עד אז, ההנחה הייתה שזה לא נושא רפואי ובא הגוף הזה שעושה עבודה מדהימה, ואומרים לו יש כאן השלכות רפואיות. קודם כל, יש התאמה של שירותים, יש חינוך רפואי שצריך לעשות - רפואת משפחה או שיניים שיעל הזכירה שצריכים לתת להם את היחס הזה ולא להגיד - בואו ניתן לעו"ס לטפל בזה. זה ידע רפואי שצריך להיות בשטח".
