כשהילד שלנו חוזר מהגן עם ציור או מצייר להנאתו בבית, במקרה הטוב אנחנו משבחים את הכישרון שלו ותולים את היצירה על המקרר. במקרה הרע, הציור נדחס למגירה או אפילו נזרק לפח. קשה להאמין, אבל יש הורים שהחליטו לשמור למזכרת נצחית את הציורים של ילדיהם וקעקעו אותם על גופם. שוחחנו עם כמה מהם לאחר ששיתפו את הסיפורים שלהם בקבוצות הפייסבוק "מאמאצחיק" ו"מדברים קעקועים".
חמודי תוצרת בית
גיא גובזמן (40) מגבעתיים, עובד בשרשרת אספקה בחברת סטארט־אפ, נשוי, אבא להלל (תשע וחצי) ומיכאלה (שש):
"הלל מציירת מגיל ארבע דמות שהיא המציאה וקראה לה חמודי. יש לי שבעה קעקועים, שבהם גם שמות של הבנות שלי. לפני ארבע שנים החלטתי לכסות קעקוע ישן שלא אהבתי על היד. בין השאר הוספתי את חמודי לחלק הפנימי של היד.
"בהתחלה זו הייתה בדיחה. מצאתי את הציור על השולחן ושלחתי אותו למקעקע שלי, תום עשת. הוא אמר שזה מוזר, אבל כשבאתי אליו הוא כבר הכין ממנו סקיצה. זרמתי. הוא השתלב יפה ביד והיום זה אחד הקעקועים האהובים עליי, כי יש לו משמעות מיוחדת.
"כשחזרתי הביתה הלל הופתעה, כי היא לא ידעה שאני אעשה את זה. היא התלהבה בטירוף. אשתי שאלה 'מה עשית הפעם?'. מיכאלה ציירה ציור ואמרה: 'עכשיו תורי'. כשאנשים רואים את הקעקוע הם שואלים אותי אם זה פיקאצ'ו. כשאני מספר להם שזו דמות שהבת שלי המציאה, הם מתלהבים".
מזכרת על פתקית
אינה ברגר (45) מבת־ים, עורכת דין, גרושה, אמא לניקה ז"ל:
"כשניקה הייתה בת 12, היא אובחנה כחולת אפילפסיה. למרות המחלה שלה היא תפקדה ומגיל 14 התנדבה במד"א וחלמה להיות רופאה. היא לא גויסה לצה"ל בגלל המחלה, אבל היה לה חשוב לתרום למדינה - אז היא התנדבה לשירות לאומי במד"א. לפני שמונה חודשים, לקראת סוף השירות שלה, היא נפטרה בשנתה. כבר בשבעה הבנתי שאני חייבת לחזור לחיים - עבודה בסיוע משפטי למעוטי יכולת נותנת לי הרבה סיפוק - ולהנציח אותה באמצעות קעקוע של ציור שציירה.
9 צפייה בגלריה
אינה ברגר וניקה ז"ל. "כששואלים אותי על הקעקוע, יש לי הזדמנות לספר כמה ניקה הייתה מדהימה"
(דנה קופל)
"יש לי שישה קעקועים ואני רואה בזה אמנות. אני וניקה היינו קרובות מאוד - היא ואני נגד העולם. כשהיא הייתה בת 15 עשינו קעקוע תואם של פרח הלוטוס שמסמל כוח - אני קעקעתי אותו על הכתף והיא על הקרסול. אחרי פטירתה נזכרתי שהיא הייתה משאירה לי ציורים על פתקיות במשרד. לפני שנה היא ציירה את המשפחה שלנו: בן הזוג שלי שהיא כינתה חיבוקי, אני והכלב ברני. המקעקע ג'וני בוי קעקע לי את הציור מעל הלב. כשהוא עבד ירדו לי דמעות של אושר. הרגשתי שהיא שם איתי.
"אני בקבוצת פייסבוק של אמהות שכולות וכשהן ראו את הקעקוע שלי, הן החליטו גם לקעקע ציורים של הילדים שלהן שנפטרו. גם החברות של ניקה התקעקעו על בסיס ציורים שהיא ציירה – של יין ויאנג ושל הרים. כשאנשים רואים את הקעקוע שלי בבריכה או בים, הם שואלים אותי עליו, יש לי הזדמנות לספר כמה ניקה הייתה מדהימה. אני מתכננת לעשות קעקוע נוסף של המספר 165, שזה ניקה בגימטריה ומסמל גם 'הצלה'".
המשפחה תמיד איתי
עינבל אברג'יל (43) מנתניה, מנהלת חשבונות, בזוגיות עם אישה, אמא של לי־אור (תשע) ויהלי שבה (חמש):
"לי־אור אוהבת לצייר. ביום המשפחה האחרון היא ציירה את המשפחה שלה מהגב: את שתי האמהות, את יהלי ואת עצמה. כולנו מחובקות. ידיים ארוכות עוטפות אותה ואת יהלי. זה ריגש אותי. היא ציירה את מה שהיא מרגישה כלפי המשפחה. חשבתי למסגר את הציור, אבל אז החלטתי שהוא מתאים לקעקוע. זה הקעקוע ה־14 שלי. רציתי ליצור גרסה מקצועית יותר של הציור, אבל המקעקע שלי, איתי רולינקס, שכנע אותי להשאיר אותו כפי שהוא. עשינו את זה ביום ההולדת שלי על זרוע יד ימין והתרגשתי מהתוצאה.
"לי־אור התלהבה. בת הזוג שלי, שאין לה בכלל קעקועים, חשבה שהשתגעתי. אף אחד לא האמין שזה הולך לקרות. כשהם ראו את הקעקוע, הלסת שלהם נפלה. מאז יהלי לא מפסיקה לצייר, בתקווה שאקעקע גם ציור שלה".
ותודה לבינה המלאכותית
מיכל משרקי (40) מראש־העין, יוצרת אלבומים וקופסאות בעבודת יד, נשואה ואמא לצור (13), להב (תשע וחצי) וארד (ארבע וחצי):
"צור מוכשר ואוהב לצייר. לפני שנה וחצי הוא צייר מפלצת שאהבתי. היא הזכירה לי סדרת ילדים שגדלתי עליה. החלטתי לקעקע את הציור על אמת יד ימין. כשסיפרתי לצור, הוא קצת נבהל מגודל האחריות. אז החלטתי לעשות הומאז' לציור ולא לקעקע אותו. לפני כמה חודשים התחיל הטירוף של אמנות הבינה המלאכותית ולמדתי להשתמש בתוכנה Midjourney. טענתי את הציור של צור והיא הפיקה לי גרסאות דומות של המפלצת. בחרתי אחת מהן ונתתי למקעקעת גילי שליסל. מאז זה הקעקוע האהוב עליי.
"צור ראה ולא האמין. הוא היה גאה ושמח. בעלי הופתע מגודל הקעקוע, אבל אהב. כשאנשים רואים את הקעקוע, הם עפים עליו. התקעקעתי 13 פעמים, ואני מאמינה שאעשה עוד קעקועים מציורים של צור. הלוואי שיום אחד הוא יעשה לי קעקוע".
