כל אותו לילה, 5 במרץ 1975, אביבה דייזי־כהן הייתה צמודה לשידורי קול ישראל. הדרמה הועברה בשידור ישיר: מחבלים חברי ארגון פת"ח, שהפליגו בסירה מלבנון, עגנו בחוף ימה של תל־אביב. הם הגיעו למלון סבוי, רצחו את פקיד הקבלה, ריכזו את אורחי המלון, החזיקו בהם כבני ערובה ודרשו לשחרר מחבלים הכלואים בישראל. "האזנתי לרדיו", מספרת אביבה, "הייתי מאוד לא רגועה, שידרו ברצף את מה שקורה בשטח, ופתאום שמעתי את הקול של אחותי, כוכבה!".
ידעת שהיא במלון?
"לא, ונדהמתי שהיא נמצאת בסיטואציה הזו, עם מחבלים. רק מאוחר יותר הבנתי איך היא נקלעה לשם, כי ידעתי שיש לה ידיד. ידענו הכל אחת על השנייה. הבנתי את הצורך שלה ולא שפטתי אותה".
הידיד ההוא היה המאהב של כוכבה לוי, אבי עזיקרי. הסרט החדש והמצוין "סבוי", שביימה זהר וגנר, מתעד את הלילה ההוא ונפתח בסצנה שבה כוכבה לוי (שאותה מגלמת דאנה איבגי) ואבי עזיקרי (שמגולם על ידי אימרי ביטון) מעשנים סיגריה מחוץ למלון, נכנסים לחדר ואז נשמע צרור יריות. הסרט, שמוקרן בבתי הקולנוע (וישודר בכאן 11 ב־10 בספטמבר), מביא את נקודת המבט של כוכבה ומשלב הקלטות מקוריות מליל הפיגוע עם קטעי קריינות מיומנה של כוכבה ואירועים משוחזרים.
"כוכבה סיפרה לי שהרגישה אחריות על כל בני הערובה ופחדה שאם לא תחזור פנימה, המחבלים יפוצצו את הבניין, כפי שאיימו לעשות"
כוכבה התנדבה לתווך בין החוטפים לכוחות הביטחון הישראלים ולתרגם מערבית לעברית ולהפך. באחד מרגעי השיא, כפי שמופיעים בסרט, היא מנסה לשכנע את אחד החוטפים שייתן לה לגרור החוצה פצוע קשה. "אני נותנת לך את המילה שלי שלא אברח", היא מבטיחה - ועומדת במילתה. "היא סיפרה לי שהרגישה אחריות על כל בני הערובה ופחדה שאם לא תחזור פנימה, המחבלים יפוצצו את הבניין, כפי שאיימו לעשות", מספרת אביבה. בזכות העובדה שחזרה פנימה, נוצר קשר של אמון בינה ובין אחד המחבלים. "אני חושבת שהיא חוותה מה שנקרא תסמונת שטוקהולם, שהשבוי מזדהה עם השובה שלו. בנוסף, הייתה לה יכולת להתחבר עם כל אדם".
כשהאולטימטום שהציבו המחבלים עמד לפוג, הסתערו כוחות צה"ל על המלון, דבר שגרם למחבלים לפוצץ את החדר שבו רוכזו בני הערובה. האצילות שגילתה כוכבה, כששבה פנימה למרות שיכלה לברוח, לא הצילה את חייהם. שמונה אזרחים ושלושה חיילים נהרגו.
הקלטות קולה של כוכבה, המנסה לעדכן את כוחות הביטחון במצב החטופים, שנשמרו בזכות חובב הרדיו רוברט וגנר (אין קשר לבמאית) שעלה על רשת הקשר המשטרתית, מעידות על היחס המזלזל שספגה בזמן אמת. "את בטח לא מדברת טוב ערבית", אמר לה נציג צה"ל כשניסה להגיע לשיח ישיר עם אחד החוטפים. ביום שאחרי, לא רק שלא זכתה להוקרה, אלא שנכתב עליה בתקשורת שהיא עוסקת בזנות. "אם אחותי הייתה גבר אשכנזי, היא הייתה יוצאת משם עם מדליות", אומרת אביבה. "כיוון שהיא הייתה אישה מזרחית, שר הביטחון שלח אותה לשתות כוס קפה ולהירגע כשיצאה מתוך התופת".
6 צפייה בגלריה
כוכבה לוי לאחר שחולצה ממלון סבוי. "שר הביטחון שלח אותה לשתות כוס קפה ולהירגע"
(צילום: ארכיון צה"ל, מיקי צרפתי ואבי שמחוני)
מנקה באטליז בגיל שמונה
אביבה (73), נשואה, אם לבת וסבתא לשלושה, מתגוררת במודיעין. במשך שנים עבדה כמזכירה רפואית וכמורה מחליפה, וכיום היא גמלאית. נראה שהיא כואבת את חייה של אחותה כוכבה יותר משהיא כואבת את מותה מסרטן, לפני שלוש שנים.
השתיים גדלו במשפחה מורכבת: אמן רחל נישאה וילדה שתי בנות, שביניהן כוכבה. כעבור שנים אחדות התגרשה, עברה מירושלים לתל־אביב וקנתה שם בית, באזור שעוד נקרא אז סומייל. היא נישאה בשנית, עבדה כמטפלת בילדים וילדה שני ילדים נוספים, שביניהם אביבה. את השפה הערבית קלטה כוכבה מאמה, שנולדה בטורקיה על גבול כורדיסטן, וגם בשכונה. היא לא ידעה עד כמה היא שולטת בה עד לרגע שבו נדרשה לדבר עם המחבלים שהשתלטו על המלון.
אביה הביולוגי של כוכבה נעלם מחייה לאחרי גירושי הוריה. כשהייתה בת שמונה, נאלצה כוכבה לעבוד כמנקה באטליז, וזמן לא רב אחר כך עברה כילדת חוץ לקיבוץ גבעת־חיים מאוחד. "אמא שלנו החליטה שהיא לא מוותרת על הקשר עם הילדות הגדולות שלה ונלחמה בציפורניים כדי לראות אותן", מספרת אביבה. "לפעמים כוכבה הייתה מגיעה לביקורים בבית ולפעמים אנחנו נסענו לבקר אותה. היא גרה שם 11 שנים, היה לה קשה, והיא תמיד הרגישה נורא מכוערת. בני הקיבוץ התנשאו על ילדי החוץ".
גם את הרגשת אפליה עדתית בילדותך?
"אני הייתי ילדה בלונדינית עם עיניים בהירות ולא הרגשתי את האפליה העדתית שכוכבה סבלה ממנה. היה לה גם קשה לראות איך אבא שלי קונה לי כל מה שאני רוצה, בגדים יפים, נעליים. בבגרותנו היא אמרה לי: 'את יכולת לבקש הכל וקיבלת הכל, לי לא היה ממי לבקש'".
במסגרת שירותה הצבאי הגיעה כוכבה עם גרעין נח"ל לקיבוץ פלמחים ועם שחרורה חזרה לקיבוץ גבעת־חיים מאוחד והביעה את רצונה ללמוד סִפרות באוניברסיטה, על חשבון הקיבוץ. התשובה שקיבלה, "נממן לך לימודי בישול", פגעה בעמקי נשמתה.
"כוכבה הייתה מגיעה לביקורים בבית ולפעמים אנחנו נסענו לבקר אותה. היא גרה שם 11 שנים, היה לה קשה, והיא תמיד הרגישה נורא מכוערת. בני הקיבוץ התנשאו על ילדי החוץ"
היא עזבה את הקיבוץ, עברה לבית אמה בתל־אביב, הכירה את אברהם לוי ונישאה לו. השניים התגוררו בתל־אביב והביאו לעולם את אסנת, כיום בת 56 (ראו ריאיון איתה בהמשך). באותן שנים התחזק הקשר בין כוכבה, אביבה (שגם היא נישאה בינתיים) והאח הצעיר שמואל. "חגגנו יחד את החגים והיינו הולכים יחד לים בשבתות. כוכבה, שגרה ממש ליד הים, הייתה שומרת לנו כיסאות בחוף".
חיי הנישואים של כוכבה ואברהם לא היו קלים, כפי שמספרת אביבה: "הוא היה קר ומסוגר, מבוצר בחומות של עצמו".
מתי הבנת שמי שברדיו, בזירת הפיגוע, זו באמת אחותך?
"רק כשהגעתי אליה הביתה, מוקדם בבוקר, לרחוב הירקון, והיא לא הייתה שם".
היא סיפרה לבעלה את האמת?
"כן, והוא בחר להישאר איתה. עשרות עיתונאים הגיעו אליה הביתה, היא התראיינה רק לאחד, ואחר כך לא הרשיתי לאף אחד להיכנס".
כותרות מעליבות
בתקשורת של אותם ימים, בין היתר ב"העולם הזה", נכתב שכוכבה לוי מהפיגוע היא יצאנית.
איך היא הגיבה לפרסום הזה?
"היא נפגעה קשות ובכתה בכי נוראי. היה לי קשה מאוד כשקראו לאחותי זונה, בזמן שידעתי בוודאות שזה לא נכון. הם עשו את אחותי זונה ולא חשבו לרגע על האדם שהיא, על המשפחה שלה, לא טרחו לברר אם זה נכון או לא. ישר יצאו בכותרות. ראש הממשלה יצחק רבין בא לבקר בבית החולים את אבי עזיקרי, התייחסו אליו כמו לגיבור. על מה? על זה שהצליח לברוח מהחדר הממולכד? אמרתי לה: 'אז כתבו, מחר יעטפו בעיתון הזה דגים'. אחר כך הם טענו שהיה בלבול עם כוכבה לוי אחרת מרחוב הירקון, שהייתה זונה. אין לי מושג אם באמת הייתה מישהי כזו, אף פעם לא הלכנו לברר או לחפש אותה".
למה לדעתך כתבו את זה?
"אני חושבת שהצבא והמשטרה החליטו לעשות ספין, הם רצו לעשות כותרת, כדי שלא יתעסקו בכישלון שלהם בפעולה, אז הם המציאו שהיא זונה. בדיעבד, הייתי שמה את כל הכסף שיש לי על תביעה משפטית".
"רבין ביקר בבית החולים את אבי עזיקרי (שהיה שם עם כוכבה), והתייחסו אליו כמו לגיבור. על מה? על זה שהצליח לברוח מהחדר הממולכד?"
כוכבה הזועמת פנתה לשבועון המקומי, שהבין את גודל הטעות בפרסום השקרי ופרסם, כנראה כפיצוי, כתבה חיובית גדולה עליה. גם מגזין "טיים" האמריקאי פרסם שכוכבה היא פרוצה, היא תבעה את המגזין וזכתה. בכסף שקיבלה, הוציאה לאור ספר שירים מפרי עטה, "סתיו לאסנת" שמו.
איך הפיגוע השפיע על המשך חייה?
"אחרי סבוי, כוכבה הייתה בעצם בהלם קרב. היא פחדה ללכת בלילה בחוץ, היו לה מחשבות שבני המשפחה של המחבלים אולי יבואו לעשות לה משהו. כל שמחת החיים שלה נעלמה. בעקבות מה שקרה, בעלה של החברה הכי טובה שלה אסר עליה לדבר איתה. שנים הן לא היו בקשר. לא סלחתי לה. ועם זאת, היא מעולם לא הסכימה לבקש עזרה מהמדינה, בעיקר כי לא רצתה לעורר עוד פעם את המפלצת ולחוות שוב את הנזק שהתקשורת עשתה לה ולכל המשפחה".
ארבע שנים לאחר הפיגוע נתנה כוכבה את היומנים שבהם תיארה את אותו לילה נורא בשפה גבוהה ועשירה לסופר אביעזר גולן. הוא עיבד אותם לספר "בל יעלה השחר", המתאר את הפיגוע. שמה אינו מוזכר על גבי העטיפה. "כשעמדה בדוכן ההוצאה בשבוע הספר והציגה את ספרה, התקרבו אליה אנשים שאמרו 'הנה הזונה'", נזכרת אביבה בכאב. "היא נאלמה דום, המילים לא יצאו מפיה".
" כוכבה הייתה בהלם קרב, היא פחדה שבני המשפחה של המחבלים יבואו לעשות לה משהו. עם זאת, היא מעולם לא ביקשה עזרה מהמדינה, בעיקר כי לא רצתה לחוות שוב את הנזק שהתקשורת עשתה לה"
שמונה שנים לאחר הפיגוע, כוכבה ואברהם התגרשו. היא עבדה במשך שנים רבות במספרת כלבים ברחוב ירמיהו, ובהמשך ניהלה חנות בגדים. בשנת 1985, מספרת אביבה, כשנחתמה עסקת ג'יבריל, שבמסגרתה שוחררו 1,151 מחבלים, ביניהם המחבל היחיד ששרד, התראיינה כוכבה בטלוויזיה ותהתה כיצד משחררת המדינה מספר אדיר של מחבלים - ולא שחררה ולוּ מחבל אחד כשחייהם של בני הערובה במלון סבוי היו תלויים על חוט השערה.
כשהייתה בת 43 נישאה כוכבה בשנית, וכעבור שנים אחדות התגרשה ועברה לקיבוץ מעוז־חיים, לחיות לצדה של אחותה הבכורה אילנה. משם עקרה לדירה קטנה בגבעת־אולגה, כדי להיות קרובה לבתה אסנת. היא התנדבה שנים בעמותת "נאמן", למען נפגעי אירוע מוחי.
"כשאחותי עמדה בדוכן ההוצאה בשבוע הספר והציגה את ספרה, התקרבו אליה אנשים שאמרו 'הנה הזונה'. היא נאלמה דום, המילים לא יצאו מפיה"
לפני שלוש שנים, כשהיא בת 75, הלכה כוכבה לעולמה אחרי מאבק במחלת הסרטן. "היא לא סיפרה לנו עד שאמרו לה שלא נשאר לה הרבה זמן", אומרת אביבה. "ביום האחרון לחייה, יהודה בעלי ואני השמענו לה שירים שהיא אוהבת, יוסי בנאי שר ז'ורז' ברסאנס, שושנה דמארי. כשהשמענו לה את 'הללויה' של לאונרד כהן, שיר שהיא אהבה במיוחד, ראינו שהיא הולכת מאיתנו, לאט־לאט. נתתי לה נשיקה על השפתיים ועצמתי לה את העיניים. לא הגיע לאחותי למות במצב כזה, בלי שהכירו בגבורה שלה, בהקרבה שלה. היא שילמה מחיר אישי כבד מאוד בגלל שוביניזם וגזענות. כוכבה חסרה לנו המון".
"אמא לא נתנה לפחד להוביל אותה"
בתה של כוכבה לוי, אסנת כהן (56) מחדרה, הייתה בת שמונה בליל הפיגוע. היא עובדת בענף הבריאות, גרושה ואם לשלושה. היא שומרת על פרטיותה, בחרה שלא להצטלם לכתבה הזו, ואפילו בהקרנת הסרט, שבה היא נכחה, העדיפה לא לעלות על הבמה כשהוזמנה.
את זוכרת משהו מהלילה ההוא?
"כשהתעוררתי באותו בוקר, אמא שלי לא הייתה בבית, אבל תוך זמן קצר היא באה ולקחה אותי למשטרה, שם נתנה עדות במשך כמה שעות. המתנתי לה בחדר אחר. אחרי לילה כה איום ונורא אני מניחה שהיא רצתה אותי קרוב אליה".
"אני לא מכירה הרבה אנשים שהיו מתנהלים כמו אמא שלי באותה סיטואציה. היא לא חשבה על עצמה. היא תמיד הייתה כזו, גם בקשר שלה איתי ועם הילדים שלי"
למה אמא שלך לא נלחמה לקבל הכרה ואולי תמיכה ממשרד הביטחון?
"אמא שלי באמת ובתמים האמינה שהיא עשתה את מה שמתבקש מכל אדם. היא לא חשבה שהיא עושה משהו יוצא דופן. אני לא מכירה הרבה אנשים שהיו מתנהלים כמוה באותה סיטואציה, אני עצמי לא הייתי מגיבה ככה. האינסטינקט הטבעי של בן אדם הוא קודם כל להציל את עצמו - והיא לא חשבה על עצמה. היא תמיד הייתה כזו, גם בקשר שלה איתי ועם הילדים שלי".
איך הרגשת כשראית את הסרט?
"וואו. ביקשתי מזֹהר וגנר, הבמאית, לראות בהקרנה מוקדמת, כי לא רציתי לצפות בו לראשונה יחד עם מאות אנשים זרים. זֹהר המקסימה הזמינה אותנו אליה הביתה לצפייה בסרט המוגמר. רק כשהסרט הסתיים, קלטתי שלא זזתי כל הסרט, פשוט ישבתי מכווצת. 90% מהסרט בכיתי, זה הציף אצלי המון דברים, שוב הבנתי מה היא עברה באותו הלילה, מה היא הרגישה. אני בטוחה שהיא פחדה נורא, אבל לא נתנה לפחד להוביל אותה".
