"זה מצחיק", אומרת זהבה לוי (63), "כשהילדים שלי היו צעירים יותר גרנו באור־יהודה, שהלכה ונהפכה לדתית יותר עם השנים, ודווקא כשהגענו לצפון תל־אביב, מעוז החילוניות, הם התחילו לחזור בתשובה. קודם הם לא הכירו רב בחייהם". לוי, מנהלת מכירות בחברת תרופות, מנחת מעגלי נשים ומנהלת קבוצת פייסבוק "משמרים את השפה העיראקית", היא גרושה, אם לחמישה וסבתא ("לא צריך לומר לכמה נכדים"). ארבעה מתוך חמשת ילדיה חזרו בתשובה, והיא בקשר טוב ושוטף עם כולם.
הבן הראשון שחזר בתשובה:
"ואם הוא היה טבעוני זה כן בסדר?"
תהליך החזרה בתשובה של בנה התחיל בעקבות קורס בחירה בלימודים. "לפני כעשור, ירון (38), הבן השני שלי, למד הנדסת בניין באריאל", אומרת לוי. "הוא היה צריך לעבור קורס העשרה ובחר בחסידות, הלך לבית חב"ד ואמר לי, 'זה חיבור שאני לא יודע להסביר. אחרי שיעור אחד בתורת החסידות הוא החליט להעמיק בלמידה, ואמר לי, 'בשיעור אחד יש לי פתרונות של כמה דברים'".
לוי מספרת שבנה התחתן עם עורכת דין פלילית חילונית, "ואז, בשבת אחת שבה היו אמורים לחגוג לה יום הולדת בטיול לדרום הארץ, הוא לא רצה לצאת והודיע, 'זו הפעם האחרונה שאני מחלל שבת'. אחרי תקופה קצרה הוא הניח כיפה על הראש ובהמשך גידל זקן. היום הוא נראה ממש חסיד".
איך הגבת?
"חששתי שזה יעורר אנטגוניזם, בדרך כלל אנשים לא אוהבים חרדים. אבל בגלל שאני עצמי עשיתי המון שנים דברים 'בגלל הסביבה' וחייתי את החיים של האחרים ולא את חיי, קיבלתי את זה בסבבה וחס וחלילה לא חשבתי שזה נורא. ואם הוא היה טבעוני, זה כן בסדר?"
הבן השני
תורה במקום פיתוח אפליקציות
"אחרי ירון חזר בתשובה דור (25), הבן הצעיר, שהיה אז בן 16 והיה מפיק מסיבות מטורפות של אלף איש ויותר בתל־אביב. הוא גם בנה אפליקציה מעניינת, שמנכ"ל של חברה גדולה ומוכרת השקיע בה, וכולם חשבו שהיא תצליח מאוד. ואז התפרסמה ידיעה בעיתון שמישהו בארצות־הברית גם חשב על האפליקציה הזו, ומכר אותה ב־350 מיליון דולר. הוא שמח ואמר, אני מבין שאני גאון. הוא עבד על עוד אפליקציה, וכעבור זמן קצר קרא שמישהו בסין חשב עליה ומכר אותה במיליוני דולרים. מאותו רגע, במשך שנה שלמה הוא ישב ולמד תורה. יום אחד הוא נסע להפיק מסיבה באילת. אחרי שהיא נגמרה הוא התקשר אליי ואמר, 'תזמיני לי טיסה, זו הפעם האחרונה שאני עושה את זה. יש לי דרך ואני רוצה ללמוד תורה'. הוא חזר הביתה ולמחרת חבש כיפה".
הבן השלישי
שיעור תני"א וסיגריות בשבת
שחר (36), הבן השלישי, נשוי ואב לשניים, הלך בעקבות ירון ודור. "הם הזמינו אותו יום אחד לשיעור תני"א, ואחרי פעם אחת הוא נשבה ואמר שיש שם משהו מיוחד. הוא אמר ששום דבר לא בשליטתנו ושכל הפגמים שאנחנו רואים באחרים הם הפגמים שלנו והמראה של הסביבה. הכל מגיע מהתנ"ך שלנו. היום אשתו מעשנת בשבת. אחרי הקידוש היא יורדת לעשן, ושחר עושה באותו הזמן את ברכת המזון. היא לא מסתירה חלילה את מעשיה, והוא מקבל אותה ומכבד את דרכה".
הבן הרביעי
"הייתי בברוקלין והוקסמתי"
אביב לוי (26), נשוי ואב לשניים, שירת בחיל הים, ולקראת סוף השירות הצבאי התחיל לחזור בתשובה בהשפעת אחיו. "הוא היה חתיך עם קעקועים שאהב לבלות", מספרת לוי. "כשחזר בתשובה נישא לחוזרת בתשובה מכפר־פינס. הם נפגשו פעם או פעמיים והחליטו להתחתן".
אביב מספר: "לאורך השנים ראיתי שהאחים שלי בתהליך של חזרה בתשובה, אבל לא ידעתי מה הם עוברים ובאיזה מצב הם נמצאים. חשבתי, 'הם הולכים לבית כנסת, נחמד'. ואז נסעתי איתם לניו־יורק, לאירוע במרכז חב"ד העולמי, לפגוש איזה רבי לכמה ימים. אמרתי, 'שו רבי? על מה אתם מדברים?'. הודעתי להם שאני טס איתם כי אני אוהב אותם.
"אני בטוח שאמא הייתה יכולה להרגיש עם זה לא בנוח, אם זה לא היה עם האחים שלי ובמסגרת חב"ד, אבל היא פרגנה לנסיעה הזו כי היא מבינה שמטרתי להתמזג בעולם ולא לבודד את עצמי. סיפרתי לה מה קרה לי: באירוע ההוא פגשתי את האור של חב"ד ואת האנרגיות המיוחדות של האנשים, והוקסמתי. היה איזה רגע בשישי בצהריים בברוקלין, עמדתי ברחוב ועישנתי סיגריה, ראיתי את העוברים והשבים החרדים, וחשבתי, כך אני רוצה לחיות, למרות שאנשים הלכו עם שקיות של קניות, פעולה פשוטה, אבל הוקסמתי".
"אני קונה בשר מכשרויות של הרבי מלובביץ' כי זה חשוב להם. לפעמים הבן שלי אומר לי, נראה לי שהכשרות של היין לא טובה, ועדיף שנקדש עם מיץ ענבים. דברים קטנים שיכולים להיות מאתגרים"
לפני כן לא היית מאושר?
"גם לפני כן הייתי אדם מאושר ומסופק, אבל לא חיפשתי איזו משמעות. לא חייתי על הקצה, כמו בסטיגמה - חיית על הקצה ונדבקת בנגיף של הדת. אני מאמין שגם אם אתה חי את החיים הכי חילוניים, יש בך ניצוץ יהודי שמתגלה במפגש שלך כיהודי עם בורא עולם. כשחזרתי לארץ, התחלתי ללמוד חסידות. אמא שלי ראתה שהאחים שלי חיים חיי שגרה וטוב להם, היא לא נבהלה מהתהליך".
איך הצלחתם לגשר על הפערים?
"יכול להיות שבמהלך התהליך היו קונפליקטים ביני ובין אמא, שקשורים לציפיות שלי ממנה בכל מיני נושאים. עד היום אנחנו באים אליה פעם בחודש לעשות שבת ביחד, ואמא קמה בשבת ויוצאת לבלות, ובחיים לא אגיד לה כלום. בחוויה האישית שלי, הטלוויזיה אצלה לא הייתה צריכה להיות דולקת כשאני נכנס אליה הביתה, ולא רציתי שהילדים הקטנים שלי יראו. בואי, אני מגיע אלייך פעם בחודש, למה? יש לי דם חם, ויצא שביקשתי קצת יותר בתוקף, אבל לקחתי צעד אחורה כי אלה החיים של אמא שלי".
זהבה, איך השתנו חייך מאז שארבעת בנייך הפכו לחסידים?
"לא עשיתי שום שינוי, אני ממשיכה את דרכי - נוסעת בשבת, הולכת לסרטים בשבת, מתלבשת כמו בעבר, אולי קצת פחות חשוף בגלל הגיל שלי. הדבר היחידי שעשיתי הוא להכשיר את המטבח. כשהבנים שלי אצלי בשבת, ואני, בני הבכור וכלותיי החילוניות רוצים לצפות בטלוויזיה, הם לא כועסים. הם מבינים שזה הבית שלי והם יוצאים לגינה. וכן, היום אני קונה בשר מכשרויות של הרבי מלובביץ' כי זה חשוב להם. זה עולה לי קצת יותר, אבל הבשר טוב יותר. וחוץ מזה, אלה הילדים שלי, אני לא אעשה את זה למענם?
"הייתי בכמה סדנאות של התקשרות. היו הורים שממש בכו שהילדים שלהם חזרו בתשובה. מישהי קיטרה שבכל שנה היא צריכה להפריש מעשר מעץ הלימונים שלה. אמרתי לה, זה מה שמפריע לך? לשלם במספרה 500 שקל זה בסדר ולתת לימונים לשכנים זה לא? הכעס הזה, על מה? ואם הוא היה רוצה להיות זמר ולא עורך דין, למה את מתכווצת ורוצה לשלוט בחיים שלו?"
"מישהי שבנה חזר בתשובה קיטרה על כך שהיא צריכה להפריש מעשר מעץ הלימונים שלה. אמרתי לה, 'זה מה שמפריע לך? לשלם במספרה 500 שקל זה בסדר ולתת לימונים לשכנים זה לא?'"
איפה זה בכל זאת מאתגר?
"יום אחד דור הגיע עם המגבעת של חב"ד. הייתי בשוק, מה זה הדבר הזה? ומיד הוספתי, 'יפה לך, אתה נראה כמו בוקר'. הוא היה חשדן, 'את לא עובדת עליי?'. תשמעי, בהתחלה זה נראה לך תחפושת, אבל חבר'ה עם ראסטות וילדות שמתערטלות זה עדיף? הילדים שלי חתיכים ויפים כולם. כך אני בוחרת לראות אותם.
"לפעמים ירון אומר לי, נראה לי שהכשרות של היין לא טובה, ועדיף שנקדש עם מיץ ענבים. דברים קטנים שיכולים להיות מאתגרים. אבל אני לא יכולה להגיד שזה מעצבן. הוא לא עושה את זה נגדי, אלא בעדו. יש לי מחילה והכלה לכל בני האדם".
ומה עם הבן הבכור, שלא חזר בתשובה?
"מורן (39) הוא עורך דין, מניח תפילין מבר המצווה ושומר כשרות, אבל הוא לא דתי והוא נוסע בשבת".
ארבעה מתוך חמישה ילדים בחרו באותה דרך. קשה להגיד שזה מקרי. יש לך הסבר?
"אולי פסיכולוג ימצא קשר בין הגירושים שלי ושל אבא שלהם ובין החזרה שלהם בתשובה. כנראה כן יש קשר, למרות שהדברים קרו תשע שנים לאחר גירושיי, והם בקשר טוב מאוד עם אבא שלהם וקיבלו ממנו את כל התמיכה. כשאתה בא מבית לא יציב אתה מחפש אחיזה, או הולך לדת או מחפש סמים. תודה לאל שזה מה שקרה אצלי והם הלכו לדת".
האמא חזרה בתשובה, הבן חזר בשאלה
למרות שגדלה בסביבה חילונית בצפון תל־אביב, כילדה הרגישה תימורה פלג (60) זיקה לא מוסברת למסורת היהודית. "הייתי מעירה לאמי שהדליקה נרות אחרי הזמן. מאיפה זה בא לי?". בגיל 27 הגיעה אל המורה הרוחנית ימימה אביטל. "בהדרגה התחלתי להתקרב אל בורא עולם, להכיר בקיומו במקביל לקיומי".
פלג, מאמנת ומנחת קבוצות, מטפלת רגשית ומנחת תהליכי התפתחות רגשיים, מתגוררת בקריית־אונו. לאחר שנולד בנה, כיום בן 25, עזבה עבודה תובענית כטכנאית קול ומפיקה בחברת החדשות של ערוץ 2, חיפשה עשייה התנדבותית והגיעה ל"בית חם" של חב"ד בגבעתיים. בהמשך העבירה את בנה מגן פרטי אל גן חב"ד. "עוד לא הייתי דתייה בכלל. נהניתי מהגן".
כשהייתה בת 36 התחילה תהליך הדרגתי של חזרה בתשובה, ובנה נשאר בחינוך דתי. כשהתגלעו מחלוקות בינה ובין בעלה על סגנון חייה החדש הצטרפו שניהם לסדנה של ארגון התקשרות (ראו בהמשך) שהתקיימה בביתם. הם למדו ש"יונים יש רק בשובך", ופער הוא הזדמנות למצוא גשר מאחד. "הבנתי שהפער הדתי ביני לבעלי גרם למסר כפול לבננו", אומרת תימורה, "אלה היו שנים קשות של חיכוכים וריבים, שבתות שבהן בעלי יוצא מהבית ואני נשארת. אבל חיפשנו דרכים לשמור על המשפחה. אם רציתי לשים כיסוי ראש או לשמור על טהרת המשפחה, עשיתי את זה. בהתחלה נלחמתי בהתנגדויות שלו אבל במלחמה כולם מפסידים".
מתי בנך יהונתן החל לצאת בשאלה?
"כשיהונתן סיים תלמוד תורה ועבר לישיבה בכיתה ח'. הוא ראה שבחורים לובשים את הבגדים הנכונים ובפועל הולכים לקניון ועושים דברים אסורים, ואמר, 'הם שקרנים'. בפנימייה דרשו ממנו קוד לבוש שהוא לא הצליח לעמוד בו.
"במבט לאחור אפשר לציין אירוע מסוים: בחופשת סוכות יהונתן התארח אצל חבר, וכשרב הישיבה בא לבקר שם הם החביאו את הטלוויזיה במחסן. מבחינת הבן שלי זה היה משבר של אמון במערכת. בהמשך הציעו לנו בנימוס להוציא אותו מהישיבה, כי הוא אמנם מבריק בלימודים אבל לתחושתם לא מתנהג כמו חסיד. הבטיחו להתקשר אלינו ולמצוא פתרון. עד היום אני מחכה לטלפון הזה. הבנתי שאם יהונתן לא ישמור תורה ומצוות, זה כבר לא בידיים שלי".
לא ניסית להחזיק אותו בתוך הדת?
"לא. הבנתי שהתפקיד שלי הוא לדאוג שהילד הזה יהיה בריא נפשית ושמח".
"אמרתי לעצמי שהרבה יותר חשוב לי שהוא יהיה בריא נפשית ושידע שאני אוהבת אותו בכל צורה"
את זוכרת את הרגע שהוא הוריד את הכיפה?
"זה קרה סביב גיל 15 והמשבר בישיבה. מכיוון שאנחנו לא חרדים ולא גדלנו כאלה, היה קל יותר להבין. אמרתי לעצמי שהרבה יותר חשוב לי שהוא יהיא בריא נפשית ושידע שאני אוהבת אותו בכל צורה".
מתי בכל זאת זה קשה לך?
"כשיהונתן אומר ישירות את דעתו על בורא עולם. אם לא היה לי מרחב פנימי להכיל את זה, זה היה קשה, וזה תוצאה של השקעה יומיומית בעבודת המידות. אני לא קוראת לו 'חילוני'. זו מילה שמצלצלת כמו חלול. חלל. אני לא רואה אף אדם ככה. היציאה בשאלה של יהונתן היא מבחן לאמונה שלי, כי אני הייתי צריכה להתחזק כשהוא יצא בשאלה. מערכת היחסים בינינו ליהונתן היום טובה מאי פעם. כלתנו, ירדן היקרה, השתלבה והוסיפה למשפחה שלנו אור ושמחה".
היום את מייעצת למשפחות דתיות שילדיהם יוצאים בשאלה. מה את אומרת להן?
"תראי מה עובר עליו. תהליך היציאה בשאלה הוא לא נגד ההורים ספציפית, אלא בעד עצמם. הזהות הפנימית עוברת שינוי עמוק, והורים שיודעים לראות את הטוב שקיים בילדיהם, גם אם זה לא תואם את דרכם, מהווים חוף מבטחים בסערת ים החיים".
ומה אומר הבן שיצא בשאלה?
יהונתן פלג: "זה תהליך ארוך, ולא חששתי מהתגובה של ההורים שלי. פחדתי לפגוע בהם, אבל תמיד ידעתי שהם יקבלו אותי ב־100 אחוז, לא משנה מה הבחירות שלי. לא שהם שמחו שיצאתי בשאלה, גם לא אבא שלי, אבל הם שמחו שאני משלים עם עצמי. היום אני מכבד כל אמונה. בהתחלה לא הצלחתי לקבל שום דעה שונה מהדעה שלי כחוזר בשאלה, ולאט־לאט, דרך הרבה ויכוחים עם ההורים שלי, חוויות שחוויתי והרבה חשיבה עם עצמי, למדתי למצוא מקום בלב ובמוח שלי גם להשקפות עולם שונות".
לגשר על הפער : סדנאות משותפות לחילונים ולדתיים
עמותת ״התקשרות״, שעוזרת למשפחות עם פער דתי־אידיאולוגי, נוסדה לפני 15 שנה על ידי אביטל ועמי ברעם בעקבות חזרתו של אבי בתשובה. "כשהוא חזר בתשובה, נאלצנו למצוא את המסלול שלנו שיאפשר לנו להישאר משפחה שמחה", אומרת אביטל. "היה בינינו פער מאוד תובעני שלא פשוט לגשר עליו, כי ליהדות יש מה להגיד בכל תחום. במהלך השנים גם אני התקרבתי לדת, אבל זה לא היה למענו וזו לא האמירה של הסדנאות שלנו".
אז מה האמירה שלכם?
"אנחנו אומרים שאפשר לחיות בפער דתי ולגדל משפחה טובה ובריאה. אנחנו מלווים 1,000 זוגות ומאות הורים, ואחרי הסדנה הם מצטרפים לקהילה שמקיימת מפגשים חברתיים, ימי עיון וליווי לאורך החיים בכל מיני צמתים״.
"אמא אחת אמרה שהיא מתקשה לקבל את המראה החדש של הבן שלה שמגדל זקן, ואמא אחרת אמרה, ׳קשה לי שהבת שלי, שהייתה דתייה, מתלבשת לא צנוע'. הסיפור שונה, החוויה דומה"
מי קהל היעד?
"אין סדנה מיוחדת ליוצאים בשאלה ולחוזרים בתשובה. בסדנאות שלנו כולם יושבים ביחד, ההטרוגניות הזו מאפשרת למידה פתוחה. כשאמא אחת אמרה שהיא מתקשה לקבל את המראה החדש של הבן שלה שחזר בתשובה, מגדל זקן ואי־אפשר אפילו לגעת בו - אמא שישבה לידה אמרה, ׳אני מבינה ללבך, כי הבת שלי שהייתה דתייה, עכשיו מתלבשת לא צנוע, עם גופייה, וקשה לי לקבל את המראה שלה׳. הן ראו שהסיפור שלהן שונה אבל החוויה דומה״.
מה את אומרת להורים שעולמם חרב עליהם כשהילד/ה חזר בתשובה או יצא בשאלה?
"לא כל שינוי כזה הוא מרד. זה חיפוש עצמי, ולאנשים יש דרכים שונות להביע את עצמם. הורים רוצים להרגיש שהילד הלך בדרכם, וכשזה לא קורה יש תחושה של כישלון ושל בושה. לכל נשמה יש מסלול משלה, ועצם העובדה שהילד בחר דרך אחרת לא מעידה על כישלון. חשוב לזכור שהילד עדיין צריך את הבית".
