"הופעתי אז בכל הז'ורנלים. שער 'לאשה' שדרג לי את הקריירה. עשיתי גם המון דוגמנות ופרסומות", נזכרת דסי ריינברג הדרי (73), אלמנה, אם לשתי בנות וסבתא לארבעה, שמתגוררת בקריית־אונו.
כשגיליון 'לאשה' בכיכובה יצא, בפברואר 1968, דסי הדרי הייתה עדיין חיילת בלהקת הנח"ל, שם שרה, בין השאר, את "בשמלה אדומה" ואת "קרנבל בנח"ל" לצד מירי אלוני, דני סנדרסון, אופירה גלוסקא ואחרים.
התל־אביבית הצעירה למדה ריקוד שנים רבות, ואף הייתה בעתודה של להקת "בת־שבע". לאחר שהשתחררה מהצבא, החלה לשחק, והופיעה בתפקיד ראשי בסרט "נס בעיירה" של מנחם גולן, כבת זוגו של גדי יגיל. ב"אריאנה" כיכבה לצד אבי טולדנו. "אחרי ש'אריאנה' יצא היה לי קשה לעבור ברחוב", היא אומרת. "אנשים צחקו על הבמאי, ג'ורג' עובדיה, שעשה סרטי בורקס, אבל רצו בהמוניהם לראות את הסרטים שלו".
דסי ריינברג־הדרי וגדי יגיל בסרט "נס בעיירה"
בחוף הים הכירה דסי את פֶּדרוֹ ריינברג, טייס קרב במילואים שעבד באל־על. "התחלנו לצאת, והאהבה פרחה", היא מספרת. חצי שנה לפני חתונתם, ב־1971, נפטרה אחותה. בעקבות זאת, לדבריה, התרחקה מאור הזרקורים. כשהייתה בתחילת החודש התשיעי להריונה פרצה מלחמת יום הכיפורים. "פדרו קיבל קריאה להגיע בדחיפות לטייסת", היא משחזרת. "כשנפרדנו, אמר לי לנסוע להוריי. מדי בוקר יצא לגיחות - וכשחזר צלצל אליי. בבוקר הרביעי נדם קולו. היה לי ברור שנהרג. ובאמת, משלחת של קצינים הגיעה אליי. הם סיפרו שטייסים אחרים ראו טיל פוגע במטוס של פדרו. כיוון שלא ראו מצנח, הסיקו שנהרג. קשה לתאר את התחושה. הפכתי לאלמנה, המשפחה והחברים לא משו ממני.
"אחרי חודש וחצי הטלפון צלצל ועל הקו היה עזר ויצמן, אז עוזרו של הרמטכ"ל דדו. הוא אמר: 'דסי, שבי'. שאלתי: 'מה בפיך? למה לשבת?', והוא צעק: 'פדרו חי!'. התברר שהנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה האמריקאי, העביר רשימת שבויים, והתגלה שפדרו שבוי במצרים".
"פדרו הגיע ארצה במסגרת חילופי שבויים. הוא היה פצוע קשה, עם חוליות שבורות וגפיים שבורות. ברגע הראשון לא זיהיתי אותו, פתאום הוא חייך אליי ורצתי אליו, ריצה מטורפת, ובכיתי נורא. כולם סביבנו בכו"
האמנת?
"לא. חשבתי שסתם מנסים להרגיע אותי, כי הלידה התאחרה. יומיים אחר כך ילדתי את בתנו הבכורה, טלי. עשרה ימים אחרי הלידה פדרו הגיע ארצה במסגרת חילופי שבויים. הוא היה פצוע קשה, עם חוליות שבורות וגפיים שבורות, ולקחו אותו ישר לתל השומר. ברגע הראשון לא זיהיתי אותו: הוא היה רזה, עם קרחת ושפם. פתאום הוא חייך אליי ורצתי אליו, ריצה מטורפת, ובכיתי נורא. כולם סביבנו בכו".
הוא התאושש מהפציעה והשבי?
"כן, אחרי תשעה חודשי שיקום. הוא היה קברניט באל־על במשך 35 שנים. לפני שלוש שנים וחצי הוא נפטר מסרטן".
ואת חזרת לשחק בסרטים?
"לא. זו הייתה תקופה נפלאה ולא הצטערתי לרגע שהיא הסתיימה. שנתיים אחרי המלחמה נולדה בתנו השנייה, לימור. אחרי שהילדות גדלו, עבדתי בשיווק בחברת תרופות ופרשתי אחרי 20 שנה. למרות כל מה שפדרו עבר בשבי, הבית שלנו היה שמח, ותמיד בירכתי על מזלי הטוב, שפדרו חזר אליי. כיום אני רוקדת, שוחה, צועדת בפארק ומבלה עם הנכדים, שהם משוש חיי".
הם יודעים שסבתא שלהם הייתה כוכבת?
"כן. הם ראו את 'נס בעיירה' והראיתי להם תמונות מ'בת־שבע' ומצילומי דוגמנות. אמא שלי אספה את הצילומים והכתבות, ויש אצלי שלושה עותקים מהשער ב'לאשה', אולי אפילו ארבעה".
