ריקי אוגוסט־כהן, בת 53 מקיבוץ בית־קמה שבנגב, נשואה, אם לשלושה (23, 20, 13), אחראית על הפעילות הכספית של הסוכנות היהודית בארץ
"גדלתי במשפחה קשת יום בת עשר נפשות בבאר־שבע, בת להורים שעלו מתוניס ב־1967 ועבדו בעבודות פיזיות המון שעות ביום. הסוכנות היהודית הייתה עבורי עוגן לאורך חיי: עליית הנוער מימנה עבורי את האולפנה בערד, וכשהגעתי לאוניברסיטה השתתפתי בתוכנית להכשרת פעילי ציבור במימון הסוכנות. לפני 25 שנה התחלתי לעבוד בסוכנות, ופה מצאתי את הבית המקצועי שלי.
"בבוקר 7 באוקטובר ישבתי עם קפה בגינה, כשהתחילו הבומים. בעלי יצא מיד לכיתת הכוננות, ששמרה על שער הקיבוץ ועל הגדר. הקיבוץ נמצא סמוך לצומת מרכזי בדרום, ובשלב מסוים התחילו להגיע הרבה צעירים שברחו ממסיבת 'נובה'. חברי הקיבוץ הגישו להם עוגות ומים, כדי להרגיע אותם קצת.
"ב־9:00 בבוקר כבר השתתפתי באספת חירום של הסוכנות היהודית. היינו צריכים להחליט מה לעשות עם מרכזי קליטה שנמצאים בעוטף עזה, עם תוכניות של יהודים שהגיעו מחו"ל, עם כפרי הנוער, המכינות ועוד. במרכז הקליטה באיבים, למשל, היו לנו כ־600 עולים מאתיופיה. רצינו להוציא אותם משם כבר במהלך השבת, אבל היו שם מחבלים, שלא הצליחו להיכנס.
"פינינו גם עולים מאשדוד ומאשקלון, שהיו צריכים לרדת ולעלות ברגל הרבה קומות כדי להגיע למקלט. עד בוקר ה־8 באוקטובר פינינו את כל העולים שהיה צריך לפנות. בנוסף, הבאנו מתנדבים ממכינות ברחבי הארץ כדי לעזור בחקלאות בפתחת ניצנה, והענקנו סיוע כספי ראשוני לנפגעי הטרור.
"בהמשך הפך הקיבוץ לנקודת יציאה חשובה לחיילים לכיוון עזה. נוצר פה חמ"ל ארוחות בוקר, שלפעמים הוציא להם 600 כריכים ביום. היה פה גם מרכז לוגיסטי ענקי של 'אחים לנשק' והרבה בני נוער מהקיבוץ התנדבו שם.
"בפגישות זום שעשינו עם פדרציות יהודיות מחו"ל, ראיתי את ההתגייסות למעננו, את האכפתיות ואת האחדות של העם היהודי. רציתי לבכות מהתרגשות. מאז, בשנה שחלפה מתחילת המלחמה, יש זינוק עצום בפתיחת תיקי עלייה בנציגויות הסוכנות היהודית בעולם. למעשה, במהלך תקופת הזמן הזו הגיעו ארצה כ־30,000 עולים, בעיקר מארצות־הברית, צרפת ואנגליה. חלקם הגיעו כדי לחזק את הארץ, אחרים בגלל העלייה באנטישמיות.
"מאז שהוריי עלו ארצה, קליטת העולים השתפרה מאוד. כיום יש הכשרות מקצועיות, שההורים שלי לא קיבלו בזמנם. אני שמחה שאני נמצאת במקום שמאפשר את זה".
"יש אנשים שהאמון שלהם במדינה נסדק"
אירית סגל, בת 54 מקיבוץ בית־קמה שבנגב, נשואה, אם לחמישה , (26, 23, 20, 16, 13), מטפלת משפחתית ופסיכותרפיסטית, מנהלת היחידה הקלינית של מרכז החוסן בשדרות:
"כשיש 'צבע אדום' בשדרות, אני תמיד מזנקת. בבוקר 7 באוקטובר התחיל מבול בלתי פוסק של התרעות. הדלקתי את הטלוויזיה והבנתי שפרצה מלחמה. במבצעים צבאיים בעבר יצאתי לאזורי נפילת טילים וביקרתי בבתים, אבל הפעם הבנתי שאין לי אפשרות להסתובב בעיר ולהישאר בחיים. בנוסף, מרכז החוסן נמצא ממש ליד בניין המשטרה, מקום שבו נערך קרב קשה עם מחבלים, עד להרס הבניין.
"באותו יום גם מטופלים שלנו משדרות וגם חברי צוות שלנו, שמתגוררים בעוטף, היו בסכנת חיים. קיבלנו סמסים רבים, עם קריאות 'מחבלים מסתובבים פה, תצילו אותנו!'. היה קשה מאוד מבחינה רגשית. כשהתברר שיש נרצחים רבים, יצרתי קשר עם מומחית לאֵבל, וביקשתי להעביר לנו באותו ערב סדנה שתכין אותנו למקרה שנצטרך להודיע למשפחות. למחרת נכנסתי לשדרות, מלווה בחיילים, למרות שעדיין היו מחבלים בבניין המשטרה. זה היה מפחיד.
"רוב תושבי שדרות פונו תוך כמה ימים למלונות באילת, ים המלח, ירושלים, תל־אביב, נתניה ואפילו טבריה. הקמנו שישה מרכזי חוסן, שפעלו בכל מוקד פינוי. ארגנתי הרבה מטפלים, כל מי שעובד בבריאות הנפש נתן יד, וזה היה ממש ראוי להערכה.
"בזכות הווסטים הצהובים שלנו, תושבי שדרות זיהו אותנו ופנו אלינו. באחד המלונות פנה אליי ילד ושאל, 'מתי אוכל לחזור הביתה? יש לי תוכי ואני מתגעגע אליו'. דאגתי שמישהו מ'אחים לנשק', שעזרו לנו המון, יביא את התוכי למלון. אגב, אותו מלון התמלא במהירות בכלבים ובחתולים.
"תושבי שדרות התגעגעו לאוכל הביתי שלהם, אז הקמנו מטבחים קהילתיים שאפשרו להם לבשל לעצמם. גייסנו את הילדים שיסדרו שולחנות יחד עם המלצרים, כדי לתת תחושה של בית. נעדרתי הרבה מהבית שלי, אבל הילדים שלי ידעו את המשמעות של מה שאני עושה, וזה עזר להם להתמודד".
מה קורה כיום בשדרות?
"רוב התושבים חזרו הביתה, אבל החזרה היא טריגר, והטראומות עולות וצפות. יש אנשים שהאמון שלהם במדינה נסדק, יש שחוששים שהאירוע יחזור על עצמו. אני קשובה לאנשים ועוזרת להם בנקודה שבה הם נמצאים.
"תושבי שדרות חזקים, והודות לחיבורים טובים ומפרים שהיו בדרך הצלחנו לעזור להם. הביחד הוא שעזר לנו והוא גם מה שיעזור בהמשך. אני מאמינה שנצמח ונגדל, מאחלת לנו שכל החטופים יחזרו מהר ושילדי ישראל יוכלו לישון בשקט".
פורסם לראשונה: 08:37, 15.10.24
