"כשנהר הייתה בת שנה וחצי, שמתי לב שהיא לא גדלה לגובה", מספרת רוית אליעז. "אחרי ששללנו צליאק ומחלות נוספות, הלכנו לאנדוקרינולוגית והתחלנו חצי שנה של בדיקות. בגיל שלוש התגלה אצלה חוסר משמעותי בהורמון הגדילה, שפירושו שהיא לא יכולה להגיע לגובה הפוטנציאלי שלה. התחלנו להזריק לה הורמון גדילה מדי לילה".
אליעז (49), לשעבר עורכת דין מצליחה, נשואה לאמיר, מהנדס אלקטרוניקה ויזם הייטק, היא אם למטר (20), נהר (16) וענוג (13 וחצי) ומתגוררת בסביון. ביום הולדתה ה־14 של נהר קיבלה אליעז שיחת טלפון מהמחלקה האנדוקרינולוגית, שבה נמסר כי לפי הבדיקה האחרונה גיל העצמות של נהר סגור ואסור להמשיך לתת לה הורמון גדילה. "לא הייתי מסוגלת להתמודד עם זה", משחזרת אליעז, "איך אגיד לבת שלי שהגובה שלה ייעצר ב־152 ס"מ ועוד ביום ההולדת שלה? לקחתי דף, התחלתי לכתוב בלי לדעת מה, והתוצאה הייתה השיר 'מגובה יופייך', שמנסה למצוא יופי בגובה שלה (ראו בהמשך). ניקזתי לשיר את כל המעמסה הנפשית ואת הרצון שלי להיות האמא הכי נכונה לבת שלי".
לשיר זה נוספו שירים מעמקי נשמתה, ולאחרונה היא איגדה אותם בספר "נשיקת התפוז" (הוצאת סלונט). "הבנתי שאם לא אתמודד עכשיו עם העניין ולא אשנה את התפיסה שלי, לא אוכל להעביר לנהר את המסר נקי - היא תשמע את כל מה שאני סוחבת על הגב", אומרת אליעז ומתכוונת לאנורקסיה שעמה היא מתמודדת שנים רבות ולגובהה, 156 ס"מ בלבד.
אליעז, לשעבר בוכריס, נולדה כבת בכורה למורה למוזיקה ולמנהל במועצת הפועלים בעירם, רמלה. בגיל ארבע החלה ללמוד לנגן על פסנתר ("לא הייתה שאלה בכלל"). כשהייתה בת שש נולד לה אח, וכשהייתה בת 14 - אח נוסף. החיים כילדה יחידה עד גיל שש, או אולי משהו מובנה באישיותה, הפכו אותה לפרפקציוניסטית. "היו ממני המון ציפיות ועמדתי בכולן: הייתי מצטיינת בלימודים, ניגנתי בשני כלים ושרתי בשתי להקות זמר".
במסגרת הפרפקציוניזם ציפתה גם מגופה לשלמוּת וכבר בגיל עשר החלה להביע חוסר שביעות רצון אל מול המראה. "הסתכלתי על בנות אחרות בכיתה וראיתי איך הבגדים יושבים עליהן יפה", היא נזכרת, "לא יכולתי לקבל את הגובה שלי או את מבנה האגן שלי. התחלתי לישון עם חגורה, כדי לשמור על קו המותניים". בכיתה י"ב, למרות ששקלה רק 48 ק"ג, פצחה בדיאטה ראשונה ובמשך חודשיים כמעט לא אכלה. "ההורים שלי ניסו לשדל אותי לאכול וכנראה חשבו שיצליחו לטפל בזה בעצמם", היא נזכרת.
היא ירדה למשקל 39 ק"ג והחלה להרגיש נוח בגופה. כשהגיע הצו הראשון, התברר שלא תוכל להתגייס לצה"ל במשקל כזה - והיא נאלצה להוסיף קילו וחצי למשקלה. בצבא שירתה כמ"כית וקצינת פיקוד בבה"ד 12, כולל שנתיים בקבע. חודשים ספורים לאחר שחרורה למדה לשני תארים בו־זמנית, משפטים ומינהל עסקים עם התמחות בראיית חשבון, כדי להשיג יתרון בשוק, ונישאה לבן זוגה מהצבא.
"בגלל שנהר טופלה ברציפות בהורמון הגדילה, היא חשבה שהכל יסתדר והיא תהיה גבוהה. בגיל 13 התברר לנו שגיל העצמות שלה מבוגר יותר מהגיל הכרונולוגי שלה, שפירושו שנותר לה לגבוה רק עוד סנטימטרים ספורים"
רק שלוש שנים לאחר נישואיהם העזה לומר לבן זוגה שהיא חוששת מהשינוי הוויזואלי שיתרחש בגופה בעקבות היריון. גם החשש משילוב קריירה עם הורות הלחיץ אותה, "חלמתי להיות שופטת", היא מגלה. לאחר שבן זוגה הגיב בהבנה ובחיבוק, חלפו עוד שנתיים־שלוש, שבמהלכן התקדמה במקצועה ועבדה מבוקר עד לילה. "בינתיים אנשים התחילו לפקוח עיניים ולשאול שאלות", היא נזכרת. כשהסתכלה סביב וראתה שכל חבריהם כבר הפכו להורים, אתגרה את עצמה: "לא יכול להיות שאני לא מסוגלת להיות גם אמא וגם קרייריסטית".
היא הרתה והתקשתה להכיל את השינוי בגוף. בגיל 30 ילדה את בנה הבכור. כשהיה בן שלוש, איבדה שליטה בגלל חוסר איזון בין הקריירה התובענית ובין גידולו, הפסיקה לאכול וירדה למשקל 36 ק"ג. כשהרגישה שבנה זקוק לה, יצאה לחופשה מהעבודה, התמסרה להורות, הרתה שוב ולמדה לנגן בצ'לו. שנה לאחר לידת נהר התפטרה מעבודתה והפכה לעצמאית. כעבור שנה הרתה שוב, ילדה את ענוג, יצאה לחופשת לידה ארוכה והחלה להתחבר לעצמה. כשענוג הייתה בת שנתיים, נפרדה ממקצועה והחלה ללמוד נושאים שעניינו אותה: משחק, תיאטרון בובות ופסיכולוגיה. והפרעת האכילה? "היא לא נעלמה", מודה אליעז, "וכנראה תהיה קיימת לנצח - אבל למדתי לגדר אותה, לשים אותה במקום שלה, כי יש לי עוד דברים בחיים".
לקראת גיל חמש החלה נהר ללמוד לנגן בצ'לו. "מהר מאוד התברר שיש לה כישרון יוצא דופן", משחזרת אליעז, שמספרת על הופעה מרגשת מול הכנר הנודע יצחק פרלמן בגיל שמונה. "הבנתי שהיא לא עוד נגנית ומחובתי לקדם את הכישרון שלה". בגיל תשע החלה ללמוד עם מורה בוגרת ג'וליארד, ובגיל 11 כבר נסעה לקונצרטים, לתחרויות ולהקלטות בחו"ל, כשהיא אורזת לכל נסיעה ערכת זריקה, שיש לשמור בקירור. "הגובה לא פגע בביטחון העצמי שלה", אומרת אליעז, "היא תופסת הרבה נוכחות בחלל בזכות הנגינה שלה, שהיא מלאת הבעה".
איך אפשר לזהות בעיה בגדילה?
"אם יש פרופורציה לא אידיאלית בין הגוף לפנים, כלומר, אם הגוף קטן ומעט מעוות והפנים יותר גדולות ונפוחות, התנפחות גוצית כזו, יש סיכוי שחסר הורמון גדילה. יצא לי לזהות בעיית גדילה אצל שלושה ילדים של חברים שלנו, שבכלל לא חשבו בכיוון, וכיום הם מטופלים בהורמון גדילה".
אז עכשיו כל הורה לילד עם פנים מעט נפוחות ירצה לקחת אותו לבדיקות.
"זה לא הדבר היחיד, ראיתי שהבת שלי לא גדלה לגובה במשך חצי שנה. אני ממליצה להורים להקפיד על ביקורות בטיפת חלב ולא להיות שאננים. חשוב שהורים יידעו שעד גיל שנה וחצי תינוקות גדלים לגובה בזכות אוכל, ומגיל זה ואילך בזכות הורמון גדילה, כך שבדיוק בנקודה הזו צריך לראות אם מתרחש שינוי. המון הורים לא שמים לב לזה וחושבים שאם הם גבוהים, הילד יגדל לגובה מתישהו, וההפך, שאם הם נמוכים, אז זה נורמלי שהילד קטן. נכון שיש קפיצות גדילה, אבל לפעמים באמת יש בעיה ועדיף לבדוק. זה לא גנטי, זו מחלה כרונית שנקראת חוסר בהורמון גדילה - ולא קשורה לאנורקסיה שלי. ככל שמתחילים לקבל הורמון גדילה בגיל צעיר יותר, התהליך עובר יותר בקלות. בגיל שבו העצמות כבר סגורות, אי־אפשר לתת הורמון גדילה. כך או כך, השנה הראשונה קשה, כי הגוף קולט שהוא צריך לבצע שינוי. בגיל מבוגר יותר הכאבים משמעותיים יותר".
"המון הורים לא שמים לב לזה וחושבים שאם הם גבוהים, הילד יגדל לגובה מתישהו, וההפך, שאם הם נמוכים, אז זה נורמלי שהילד קטן. נכון שיש קפיצות גדילה, אבל לפעמים באמת יש בעיה ועדיף לבדוק"
איך התמודדת עם בעיות הגדילה של נהר אחרי מה שעברת בעצמך?
"לא היה לי קל להכיל את זה, כמי שהתמודדה עם בעיות דימוי עצמי גם לגובה וגם לרוחב, אבל האימהות כבר הייתה כל כך חשובה לי והאהבה שלי לילדים כבר הייתה כל כך גדולה, שפחות ראיתי את עצמי. דרך הילדים אנחנו עושים תיקון, וזה התיקון שלי. התגובות לשיר הראשון שכתבתי נתנו לי פוש להמשיך לכתוב. ראיתי שהדברים שאני מוציאה אל הדף עוזרים לי להתמודד. זה היה תהליך תרפויטי".
ואיך נהר התמודדה עם כל העניין?
"בגלל שהיא טופלה ברציפות בהורמון הגדילה, היא חשבה שהכל יסתדר והיא תהיה גבוהה. בגיל 13 התברר לנו שגיל העצמות שלה מבוגר יותר מהגיל הכרונולוגי שלה, שפירושו שנותר לה לגבוה רק עוד סנטימטרים ספורים. ראיתי עליה את האכזבה, העצבות והתסכול. כשבישרנו לה בגיל 14 שהיא לא תגדל יותר, הייתה כמובן אכזבה, אבל היא התמודדה עם זה יפה, כנראה בזכות ההצלחה שלה בצ'לו. כשהיא מנגנת, היא לא מרגישה נמוכה. אני מאמינה שהיא סופגת השראה מנשים נמוכות שהן חזקות ועוצמתיות, כמו אריאנה גרנדה או ליידי גאגא, שלא מתביישות לדבר על הגובה שלהן. הגובה לא אומר כלום על האדם, וצריך לחפש את מה שבפנים. אנשים נמוכים מוצאים לפעמים דרכים אחרות לגבוה".
מִגֹּבַהּ יָפְיֵךְ / רוית אליעז
אַתְּ, דַּוְקָא אַתְּ, שֶׁמַּבִּיטָה עַל כֻּלָּם מִלְּמַטָּה,
רוֹאָה אֶת צַמְּרוֹת הָעֵצִים.
אַתְּ, מַמָּשׁ אַתְּ, שֶׁקְּרוֹבָה יוֹתֵר לַקַּרְקַע,
שׁוֹמַעַת אֶת שִׁירַת הַצִּפּוֹרִים.
אַתְּ, פָּשׁוּט אַתְּ, שֶׁבּוֹלֶטֶת נְמִיכוּתֵךְ,
שָׂחָה בְּאָזְנַי גְּבוֹהָה גְּבוֹהָה מֵהֲגִיגֵי לִבֵּךְ.
אַתְּ, הֲכִי אַתְּ, שֶׁלֹּא תִּצְמְחִי עוֹד,
מַצְמִיחָה יֹפִי וְהָדָר בְּדַעְתֵּךְ, בְּבִינָתֵךְ.
אַתְּ, הִנֵּה אַתְּ, שֶׁיְּשׁוּבָה וּפוֹרֶטֶת צְלִילִים,
פּוֹתַחַת שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם בְּרֶטֶט נְשִׁימָתֵךְ.
"עֲלִי" שְׁמַעְתִּיךְ אוֹמֶרֶת
עַל כֵּס הַנַּדְנֵדָה שֶׁמִּמּוּלֵךְ, רְאִיתִיךְ
מְסַמֶּנֶת.
בָּחַרְתִּי לַעֲלוֹת, מָצָאתִי פְּאֵר לְמַטָּה,
נִמְשַׁכְתִּי לְמַטָּה, רָאִיתִי חֵן לְמַעְלָה.
וְכָךְ יָדַעְתִּי, יָפְיֵךְ הוּא בְּגָבְהֵךְ,
וְאֶת גָּבְהִי שֶׁלִּי עָלַי לְחַפֵּשׂ.
