סיפורה של אריקה וייס, בת 54 מחולון, גרושה ואם לשניים:
"אבא שלי נהג לשלוח לי מתנות מגרמניה בכל יום הולדת. נולדתי ברומניה, עלינו לישראל ב־1972 והתמקמנו בקריית־אתא. שנה אחר כך פרצה מלחמת יום כיפור, והוריי החליטו לעזוב. היום אני מבינה שלא נותר להם כוח לחיות תחת מלחמה, בטח לא אחרי השואה שעברו סבא וסבתא.
בשנת 1974 עזבנו כולנו - הוריי, אחי, סבא וסבתא ואני, לגרמניה, למרות הקושי של סבא וסבתא לעבור לשם. הוריי מעולם לא שבו ארצה. גדלתי בגרמניה, עבדתי בכרטוס בחברת דלתא איירליינס והייתי מאושרת.
בגיל 23 הגעתי לביקור בישראל, ונשארתי כאן בגלל אהבה וציונות. חברים ישראלים הכירו לי את מי שהיה בעלי, מהנישואים האלה יש לי שני ילדים. אני אוהבת את ישראל והחיים בארץ תפורים עליי. לעולם לא אעזוב שוב את הארץ. גם בארץ עבדתי בשדה התעופה. לפני חמש שנים עזבתי את העבודה, פיתחתי צבע מיוחד לרהיטים וחפצים ורשמתי עליו פטנט.
לאורך כל השנים היה לי קשר הדוק עם אבא שלי, טכנאי בחברת תרופות גדולה. הוא היה אדם עם לב זהב שרק חשב איך לעשות טוב לבתו בישראל. בכל יום הולדת הוא שלח לי ברכה ומתנה, והמתנות שלו תמיד הפתיעו אותי. ביום הולדתי ה־41 רציתי להתגרש ולא היה לי כסף, ואבא שלח לי את כל הכסף שיעזור לי להתגרש בטוב. הוא תמיד חשב איך לשמח אותי ומה לשלוח לי כדי שאהיה הכי מאושרת בעולם, ותמיד עם כרטיס ברכה יפה. ביום הולדתי ה־42, זמן קצר לאחר גירושיי, אבא שלח לי חבילה ענקית של כלי עבודה, משייפת ומקדחה ועוד עשרות כלי עבודה קטנים וגדולים. אני הנדי־וומן שבונה רהיטים, הוא ידע שאני אוהבת לעשות את העבודות האלה בבית ושזה בדיוק מה שאני צריכה ושזה ישמח אותי, בעיקר כי אני חיה עכשיו לבד. בנוסף למשלוחים קבועים בימי הולדת, הוא אהב להפתיע אותי עם משלוחים משמחים: פעם אחת זו הייתה חבילת שוקולד ענקית שכללה ממתקים, עוגיות ועוגות כריסמס שגדלתי עליהן ואהבתי מאוד; פעם אחרת הוא שלח כרטיסי טיסה.
אבא נפטר בגיל 88 ממחלת הסרטן. במשך שנתיים מאז האבחון הוא עבר סבל לא נורמלי, עם הרבה מורפיום. היינו עצובים מאוד, כל יומיים דיברתי איתו בשיחות וידיאו בווטסאפ. הוא נפטרֿ באוגוסט 2021, בתקופת הקורונה, ואמי שלחה לי תעודת פטירה כדי שיאשרו לי לעלות על טיסה ולהגיע ללוויה.
"בכל יום הולדת הוא שלח לי ברכה ומתנה, והמתנות שלו תמיד הפתיעו אותי. הוא תמיד חשב איך לשמח אותי ומה לשלוח לי כדי שאהיה הכי מאושרת בעולם"
כמה שבועות אחרי מותו חגגתי יום הולדת. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שלא קיבלתי ממנו כרטיס ברכה מרגש או מתנה. מתוך כאב, חשבתי שאם רק הייתה אפשרות לקבל ממנו תשומת לב ביום ההולדת שלי, איזו הפתעה משמחת זו הייתה.
כך נולד המיזם שלי, 'מלאכים מגן עדן'. זו חברה שמאפשרת לאנשים, בעודם בחיים, לבחור מתנות ליקרים ללבם ולהפתיע אותם ביום מסוים שהם רוצים לציין: יום שחרור מהצבא, חתונה, בר מצווה או כל אירוע אחר. זו דרך לגרום לאנשים להיפרד מן העולם בשלווה, בידיעה שהשאירו אחריהם הפתעה משמחת לאהובי לבם. המתנות יישלחו רק אחרי המוות. יש קטלוג של מתנות בתקציבים שונים: נמוך, בינוני וגבוה, ויש כל מיני רעיונות בתחומים שונים, מפרחים ועד תשלום עבור שיעורי נהיגה. במסלול הבסיס אפשר לבחור חלוקת מתנות בשנת האבל הראשונה לאנשים נבחרים, ואפשר להזמין עד חמש שנים קדימה, כי אני מאמינה שצריך להגביל את הזמן. יש רגע שצריך להיפרד מהאדם שנפטר, המחשבה היא על העתיד הקרוב. זה שונה מצוואה, שבה משאירים לילדים בדרך כלל ירושה. כאן אפשר לשלוח כל דבר, לכל אדם. למשל, חבילת שוקולדים לחבר טוב. אני בתחילת הדרך ויש לי כבר כמה לקוחות שלאחרונה בחרו מתנה. גם אמא שלי כבר ביקשה לבחור מתנות שהנכדים יקבלו לאחר מותה".
בשורה התחתונה: "אם אבא שלי היה בחיים, אין לי ספק שהוא היה שוכר את שירותיי. זה עוזר להיפרד מהחיים האלה כשאתה יודע שהשארת מאחוריך משהו טוב ממך".
