מאז שהיא זוכרת את עצמה, המאפרת ואושיית האינסטגרם אסתי סוקולובסקי לא חוששת ממה יגידו. גם הביטוי החרדי המפחיד "ספאסט נישט" (לא מקובל, ביידיש), שנועד ליישר את בת הקהילה הסוררת - לא פועל עליה את פעולתו. כך היה כשנהגה, עוד כשהייתה נערה, ללבוש חולצות בוורוד פוקסיה "זועקות", כהגדרתה, במקום צבעי השחור־אפור־חום המקובלים; וכך היה כשלמדה למשל לנגן על גיטרה חשמלית. גם כשפתחה עמוד אינסטגרם שמעה צקצוקים מהסביבה, נוסח "את לא חרדית אמיתית", ובכל זאת, היא שמה פס.
גם עכשיו, עם עליית הדוקו־ריאליטי "בנות ברק" (המשודר בימי ראשון ושני בשעה 19:35 ב־HOT בידור, ב־HOT VOD וב־Next TV), שמתעד את חייהן של חמש חרדיות, היא אחת מהן. הביקורות מבית לא מצליחות להוריד את הרוז' מלחייה כהוא זה. היא אמנם חובשת פאה בריאיון, אך לובשת חצאית ג'ינס לא סימטרית (מיני מרשים שהמשכו בזנב שחוצה את הברך), ללא גרבונים ועם כפכפים מנומרים שיקיים.
סוקולובסקי (31) היא סלף מייד וומן. היא התחילה כגננת, בוגרת סמינר חרדי, שהרוויחה בחודש טוב 3,000 שקל, אך הצליחה להמציא את עצמה מחדש ולהפוך לאחת המאפרות המבוקשות ברחוב החרדי, עם כ־45 אלף עוקבים באינסטגרם - רובן המוחץ עוקבות. "יש אצל החרדים שלוש מאפרות פופולריות ואני אחת מהן", היא מעידה על עצמה. "כלה שרוצה להזמין אותי משלמת הרבה".
טלפון כשר עד החתונה
היא מתגוררת ברמת־גן עם בעלה, איציק (34), שהתפטר מעבודתו כמנהל סופרמרקט כדי לנהל את המותג שהוא אשתו, והם הורים לשלושה (עשר, שבע ושנה וחצי).
איך הגעת דווקא לאיפור?
"תמיד אהבתי לצייר, ובשיעורים הייתי מציירת דמויות במקום להפריע למורות. כשהפכתי לגננת, הייתי מתוסכלת. הבנתי שזה לא המקצוע שאני רוצה לעסוק בו, אבל זה מה יש. התחלתי לנדוד בין עבודות עד שאיציק אמר לי: 'יש לך ידיים פצצה, את יודעת לצייר, למה שלא תאפרי?'. יש לו שש אחיות והוא ראה כמה מאפרת מרוויחה כשהיא מגיעה לאפר את כולן לפני אירוע משפחתי. הלכתי ללמוד אצל ירין שחף ובסוף הקורס הוא שלח אותי לאפר בטלוויזיה. איציק רק ביקש שאשתדל לא לאפר גברים. מראש אני מודיעה שאני שומרת נגיעה וזה עוזר לי להימנע מסיטואציות לא נעימות. אבל זו לא אפשרות לא לאפר גברים בטלוויזיה, והלכתית, כשזה לצורך עבודה, מותר. במקביל לטלוויזיה, התחלתי לאפר כלות והלו"ז הלך והתמלא. זו סיעתא דשמיא מטורפת".
"אני מודיעה מראש שאני שומרת נגיעה וזה עוזר לי להימנע מסיטואציות לא נעימות, אבל זו לא אפשרות לא לאפר גברים בטלוויזיה, והלכתית, כשזה לצורך עבודה, מותר"
ואז החלטת לפתוח דף באינסטגרם, לאפר את עצמך ולהעלות. היום זה כבר מקובל, אבל לפני כמה שנים חרדית שפותחת אינסטגרם היה חתיכת אירוע.
"תמיד הייתי מוחצנת נורא וזה היה טבעי. תמיד ידעתי שאני יפה, גם כשהייתי שמנה היה לי ביטחון, והבנתי שאם אעלה תמונות שלי מאופרת זה יעזור לעסק שלי. התחלתי להצטלם עם סוגים שונים של איפור ופאות מיוחדות ולתת טיפים מגניבים, איך ליצור נמשים למשל. לאט־לאט התחלתי לצבור עוקבות. אגב, יש לי גם עוקבות מהמגזר הערבי. אני גם מאפרת לא מעט כלות ערביות שנדלקו עליי דרך האינסטגרם".
כחרדית, זה בכלל לא מובן מאליו שיש לך סמארטפון.
"עד שהתחתנתי הייתי עם טלפון כשר. כשהתחתנתי, קנינו אייפון. ההורים שלי אמרו - כשתתחתני, תעשי מה שאת חושבת. זה כבר לא יהיה קשור אלינו. זה בעלך, הוא יהיה אשם. שיפנו אליו, לא אלינו.
4 צפייה בגלריה
"ידעתי שפרסום יתורגם לכסף". סוקולובסקי (שנייה מימין) עם משתתפות הדוקו־ריאליטי "בנות ברק"
(צילום: אוהד רומנו, HOT)
"הסמארטפונים שינו את החברה החרדית. כמעט לכולם יש. כבר ננזפתי פעמיים מבית הספר של הבנות על תמונות שהעליתי. פעם אחת זה היה כשהעליתי תמונה שלהן עם מכנסי פיג'מה בבית. אמהות התלוננו עליי והורדתי את התמונה. הפעם השנייה הייתה כשהגעתי לאירוע של 'הרבנית', עמוד אינסטגרם של רכילות, גיא פינס של החרדים. העליתי תמונה שלי עם דרינק. מילא אם זו הייתה השקה חילונית, אבל אירוע חרדי שלא בהפרדה, זה לא לעניין. שוב התקשרו מבית הספר ואמרו שעדיף שלא אגיע לאירועים כאלה".
איך המלהקים של "בנות ברק" הגיעו אלייך?
"איפרתי את שמחה גואטה בריאליטי 'להיות זמרת' והפכנו לחברות אמת. שתינו דומות בקול הגברי שיש לנו", סוקולובסקי פורצת בצחוק. "שאלו אותה אם היא מכירה נשים מעניינות מבני־ברק והיא מיד אמרה 'אסתי סוקולובסקי!'. היא סיפרה שאני דמות צבעונית, מצחיקה, שלא חוששת לדבר".
"יש לי מזל שהשפעות חיצוניות לא עובדות עליי, אני יודעת איך אני עם אלוקים. שכל אחד יתעסק ברוחניות שלו"
נרתמת בקלות? בכל זאת, יש לך ילדות בבית ספר חרדי.
"היה לי קל להסכים. לאיציק לקח קצת יותר זמן. אני חולמת והוא מציאותי. הוא אמר לי: 'אני מכיר את העליהום של הציבור החרדי'. עניתי לו שהוא לא אמא שלי, הוא בעלי, ושאני רוצה את זה. אבל זה לא שהוא לא צודק. אני גם חוששת שיגידו לילדות 'אמא שלכן עושה בושות', או 'היא עושה חילול השם'. יש לי מזל שהשפעות חיצוניות לא עובדות עליי. אני יודעת מי אני ומה אני ואיך אני עם אלוקים. שכל אחד יתעסק ברוחניות שלו'".
אז למה את צריכה את זה בכלל, אם זה גורר ביקורת בחברה הסגורה שאת חיה בה?
"ידעתי שפרסום יתורגם לכסף. אני בדיוק עובדת על מותג איפור משלי. התחלתי עם זה עוד לפני הקורונה וזה נעצר. כשחזרתי לזה, קיבלתי בדיוק את ההצעה להשתתף בסדרה. אבל יש עוד משהו שגרם לי לרצות את הסדרה הזו. הרגשתי שיש לי מה לתת לצופות. למשל, העובדה שאני מתמודדת עם חרדות מאז שהבת שלי חלתה בסרטן. ההתקפים מלווים בדפיקות לב, זיעה קרה, שחור בעיניים. הלכתי לטיפול והבנתי שאני בפוסט־טראומה, שאני מפחדת למות. למדתי להתמודד עם החרדה, לחיות איתה ולרקוד איתה. למדתי לדבר לאסתי הקטנה שנורא פוחדת שמשהו רע יקרה לה".
היא נולדה בבני־ברק למשפחה חרדית ליטאית, לאמא מורה לתנ"ך ודינים ולאבא אברך. היא החמישית מתוך שישה ילדים. "זה מספר צנוע של ילדים. אמא הקשיבה לגוף שלה ולעצמה", אומרת סוקולובסקי. "היא באה מבית מאוד סגור, ואבא, שהגיע מחיפה, גדל בבית יחסית פתוח. הרגשנו את השוני הזה ביניהם. אמא זו שנתנה עונשים. יש קו אדום בציבור החרדי והוא - שילד לא יהיה חצוף. היא יכלה לשים לנו פלפל שחור בפה או לסגור אותנו כמה דקות באמבטיה, שנחשוב על מה שעשינו. אני תמיד הייתי שונה, בדיבור ובהתנהגות מוחצנת. בגיל ההתבגרות התחלתי למרוד".
במה זה התבטא?
"בברך שמציצה, בחולצה קצרה עד המרפק מעל חולצת בסיס ארוכה. אמא שלי אמרה לי: 'אסור, תורידי מהר. ספאסט נישט'. אבא הבין אותי. הוא היה מרגיע אותי ואומר 'עזבי, אל תיכנסי לפינות האלה'. אני מרגישה שבזכותו נשארתי בשפיות מסוימת. התחלתי לעשות בייביסיטר ולקנות בעצמי בגדים שאני אוהבת".
היו לך שאלות על אמונה?
"כשאת גדלה כילדה חרדית מצפים ממך שתאמיני שיש אלוקים. אסור לך לשאול שאלות עליו. בכל זאת שאלתי מי זה אלוקים, למה שאני אסמוך עליו ואאמין בו? המורה התפוצצה עליי. לא שואלים כאלה שאלות. תמיד שאלתי שאלות לא נכונות במקום הלא נכון, בסוף למדתי לשתוק. התחברתי לאלוקים בדרך שלי, בלי הגדרות. חיכיתי ליום שנוכל להיות אני והוא לבד. אני חולה על אלוקים. הוא הדבר הכי טוב שקרה לי".
החילוניות סיקרנה אותך? פזלת החוצה?
"לא. רציתי להיות אני. להיות אסתי במלוא מובן המילה. בגיל 15 רציתי לנגן על גיטרה חשמלית. גיטרה בציבור החרדי זה דבר רגיל, בנות ניגנו בסמינר. אבל רציתי תשומת לב, להיות מודרנית, קולית. אבא שלי עשה לי הפתעה וקנה לי. התחלתי לקחת שיעורים אצל מורָה. ההורים לא הרשו לי ללמוד אצל מורה גבר. אני חושבת שאבא קלט שאני נעה ונדה והעדיף להכניס הביתה במקום שאצא לחפש בחוץ.
"היום אני מבינה את העניין שנערה לא תשב לבד עם מורה גבר. אז היינו תמימים, לא דיברו על פגיעות מיניות כי זה היה 'לא צנוע'. הציבור החרדי חטף כאפה בשנים האחרונות והתחיל לדבר על הנושאים האלה. אי־אפשר יותר לסתום. האחייניות שלי לומדות בבית ספר חרדי חזק מאוד ואפילו אצלן כבר יש שיעור מוגנות".
חשבנו שזה וירוס
בגיל 16, לסוקולובסקי המרדנית כבר היה חבר. "בן 16, כמוני, אח של חברה טובה שלי. פגשתי אותו בבית שלה. היו לנו הרבה שיחות, אבל לא העזתי לגעת בו. פעם אחת משמרת הצניעות ראתה אותנו מדברים מתחת לבניין. הם התקשרו להורים שלי וטרילילי וטרללה ללה. שם הקשר נגמר. ההורים שלי לא כעסו עליי כמו שהם התאכזבו. חצי שנה אחרי, כבר הלכתי ללמוד להיות גננת בסמינר באופקים. זה סמינר דוסי של החיים ובאמת התחזקתי שם".
אחרי שנתיים חזרה לגור בבית ויצאה לפגישות, מה שנקרא במגזר "יציאה לשידוכים". "פגשתי ארבעה בחורים, איציק היה החמישי. הרגשתי שהם מרַצים וזה לא מצא חן בעיניי. סיפרתי, למשל, שאני שומעת מוזיקה לועזית ואז הדייט אמר לי 'כן, גם אני שומע מתחת לשמיכה'. רציתי מישהו שיחזיר לי, שייתן לי קצת קונטרה".
"אני מתמודדת עם חרדות מאז שהבת שלי חלתה בסרטן. למדתי להתמודד עם החרדה, לחיות איתה ולרקוד איתה. למדתי לדבר לאסתי הקטנה שנורא פוחדת שמשהו רע יקרה לה"
ואז הגיע איציק.
"איציק הגיע לדייט כשהוא בכלל לא רוצה להתחתן. אמא שלו אמרה לו 'תצא, חבל, אולי תפספס את האישה שלך. מקסימום תגיד 'לא'. הוא הגיע אלינו הביתה ואבא שלי ציפה שהוא יעשה בתחתונים. כולם רועדים מאבא שלי. כנראה בגלל שאיציק לא רצה באמת להכיר, הוא היה מלא ביטחון. אמא שלי התלהבה, אמרה שהוא יפה תואר".
ומה את חשבת?
"גם אני עפתי. נורא אהבתי בנים. אצלי זה היה 'איזה כיף, אני פוגשת גבר הערב'. נשארנו לדבר בסלון עם דלת סגורה. זה נחשב כבד כזה, פגישה בבית ולא בחוץ, בפארק או בלובי של מלון. נדלקתי".
מתי החלטתם להתחתן?
"בפגישה החמישית. התחתנו תוך חודש וחצי. הייתי בת 20. הקשיים שעברנו חיזקו את האהבה שלנו".
כשסוקולובסקי מדברת על קשיים שאיציק והיא עברו, היא מתכוונת לשני אירועים קשים. האחד, גידול ממאיר גבולי שהתגלה לה בשחלה. "נכנסתי להיריון חודש אחרי החתונה. בחודש השלישי התחלתי להרגיש כאבי בטן חזקים. מיד ראו גידול בשחלה. הכאבים היו בגלל שהציסטה גרמה לתסביב שחלתי. שאלנו רבנים אם לנתח ואמרו לנו שמדובר בפיקוח נפש ושגם אם ההיריון לא ישרוד, אין ברירה. ניתחו אותי והוציאו את הגידול, והתברר שהוא גבולי. היה לי מזל שהוציאו אותו בשלב מוקדם".
האירוע השני הוא מחלת בתם הבכורה, הדר. "היא התחילה להרגיש לא טוב כשאיציק ואני היינו בטיול באיטליה. עלה לה החום ולמזלנו זה היה היום האחרון של הטיול, אז אמרנו לבייביסיטר שתיתן לה נורופן. לא דאגתי במיוחד. כשחזרנו, ראיתי שהחום לא יורד והילדה חלשה ברמות. זה היה בחופש הגדול. הלכנו לרופא שאמר לי שזה וירוס ושזה יעבור. הוא אפילו הציע שאבלה איתה, אקח אותה לבריכה. זה היה המזל שלנו. בבריכה היא חטפה דלקת ריאות. נסענו למוקד, וכשהגיעו התוצאות של בדיקות הדם אמרו לי לנסוע למיון. אמרתי להם שאיציק מגיע לאסוף אותנו. שתי הרופאות שהיו שם נזעקו ואמרו לי 'רק באמבולנס. האוטו לא סטרילי'. מערכת החיסון שלה הייתה במצב רע".
מה קרה בבית החולים?
"בישרו לנו שיש להדר לוקמיה. הדם אזל לי מהגוף. אמרתי לאיציק שיש לנו בחירה: או לקפוץ מהחלון בחדר, או לסמוך על אלוקים ולבחור בחיים. פתחנו תהלים והתחלנו להגיד בבכי ובצרחות את 'מזמור לתודה'. זה להשליך על אלוקים את כל הקושי, הכאב והכעס שיש לך. תעשה במקומי כי אני לא מצליחה לבד. הרגשתי שקיבלנו כוח. באותה תקופה כבר עבדתי כמאפרת בטלוויזיה ודאגתי שכוכבי ילדים יגיעו לשמח אותה".
כמה זמן נמשכו הטיפולים?
"כמעט שנתיים, עם הפסקות. לא תמיד התגובות מהסביבה היו מכילות. אני זוכרת שכשנשר לה השיער, מישהו אמר לי 'כדאי שתשימי לה פאה, שתסתירי, שלא תהיה לה בעיה בשידוכים'. אני לא ידעתי אם היא תחיה והוא מדבר איתי על שידוכים.
"אבל בעיניי, חלק מההחלמה זה לא להסתיר כלום. אני מדברת על זה באינסטגרם, אמהות שמתמודדות עם ילד חולה פונות אליי ואני מחזקת אותן. אגב, ההמלצה שלי היא להביא כלב הביתה. שלוש שנים אחרי כן, הדר לא הסכימה לחבק אותנו. היא כעסה והייתה מתוסכלת בטירוף על מה שהעברנו אותה, שנתנו לצוות הרפואי להכאיב לה. כשהבאנו את שושה, שהיא החיים שלנו, היא בהתחלה לא התחברה אליה. הייתה אומרת לה 'לכי מפה'. היום זו אהבת חייה. יום אחד, הדר אמרה לי 'כבר לא אכפת לי שתחבקי אותי'".
35 קילו בתשעה חודשים
עד לפני שנה, סוקולובסקי שקלה 110 קילו. העלייה במשקל, היא מספרת, התחילה בגיל ההתבגרות. "בגיל 16 כבר שקלתי 90 קילו. היה בי הרבה תסכול ושמרתי הרבה בבטן. כל מה שהרגשתי ושלא יכולתי להוציא כי צריך לכבד, נשאר בפנים. במקום זה התחלתי לאכול". לאורך השנים המשקל ידע עליות ומורדות, ו"כשהדר הייתה בטיפולים האכילה שוב הפכה למפלט שלי. בהיריון האחרון עליתי מ־85 קילו ל־110 ונשארתי במשקל הזה גם אחרי הלידה. בדיקות הדם חזרו לא טובות. היה לי לחץ דם גבוה והייתי בטרום־סוכרת. אלה תוצאות של אישה מבוגרת. לא כיף בכלל. הרופא שאל אותי אם אני רוצה לעשות ניתוח בריאטרי.
"לא רציתי לעשות ניתוח בריאטרי, אבל החלטתי שאני רוצה להיות בריאה והתחלתי לרדת בראבכ. הכנתי שווארמה ושניצלים ולא נגעתי בהם"
לא הסכמתי לשום ניתוח, אבל החלטתי שאני רוצה להיות בריאה. סיפרתי לעצמי סיפורים שאני שמנה וטוב לי ככה, אבל נמאס לי לאכול ג'אנק ולשנוא את עצמי. אני זוכרת שהגעתי לדיאטנית ואמרתי לה שאני פשוט רוצה להיות בריאה. הכנתי לאיציק שווארמה ולילדות שניצלים ואני לא נגעתי. הייתה לי משימה והתחלתי לרדת בראבכ. תוך תשעה חודשים ירדתי 35 קילו. אני 1.65 מ' ואני שוקלת 75 קילו. ממש לא פטיט. המזל שלי הוא שאני שרירית. הגינקולוג שנזף בי בהיריון על המשקל העודף ראה אותי לאחרונה ונשמטה לו הלסת".
אז עכשיו את שומרת?
"אני ממשיכה לאכול בריא ולרדת. איציק כבר הצטרף אליי. שנינו אכלנו בתקופת הסרטן של הילדה, אי־אפשר להאשים אותנו, אבל הגיע הזמן לקחת אחריות. אגב, חזרתי על בדיקות הדם לאחרונה. הן היו פצצה, כמו של נערה בת 15".
פירקת את המטענים שגרמו מלכתחילה לאכילה הרגשית?
"עברתי תהליך פנימי שגרם לי להסתכל על ההורים שלי מפן בוגר יותר. הבנתי שהם רצו בטובתי בחברה שבה יש מגבלות. רציתי לראות אותם כבני אדם והגעתי לזה. יש לי יותר חמלה היום. כאמא, אני מבינה כמה קשה לדייק תמיד בהחלטות ועד כמה שלא נתאמץ, יהיו טעויות. התחלתי להשיל את המשקל העודף כשהצלחתי לעשות את השינוי הפנימי הזה".
פורסם לראשונה: 20:16, 08.10.22
