מגזין "לאשה" מצדיע זו השנה השלישית במסגרת פרויקט "המשפיעות לטובה" לנשים מפורסמות שסייעו ליצור שינוי חיובי בתחומים שונים. בין המשפיעות לטובה שירי קניגסברג־לוי (44), מורה לחינוך מיוחד, נשואה ואם לארבעה, מתגוררת במושב גיאה.
צפו בראיון עם שירי קניגסברג לוי
(כתבת וידאו: הילה רגב, צילום: טל שמעוני)
איך הפכת למובילת המאבק נגד חרמות?
"לפני שנתיים וחצי גיליתי שבתי מאי, שבדיוק עמדה לסיים כיתה ז', סבלה במשך כל שנת הלימודים מחרם. התברר שמאז שהתחילה את חטיבת הביניים, כמה בנות מהכיתה שלה אמללו אותה והשפילו אותה. הגילוי הזה השפיע עליי מאוד, אבל התמקדתי בעיקר בתמיכה: במעבר שלה לבית ספר אחר ובאיסוף השברים. לא חשבתי על אחרים באותו רגע.
"דווקא אחרי שכבר היה שקט, ומאי פתחה דף חדש, צפיתי לילה אחד בחדשות, והיה שם סיפור על ילדה שעברה חרם. כל הלילה לא נרדמתי. בכיתי בלי הפסקה. זה החזיר אותי אחורה והציף אצלי הכל. הכאב לא עבר גם למחרת, אז נכנסתי שוב לרכב, הרכבתי משקפי שמש, ופרקתי את כל מה שאני מרגישה, ממש כמו שעשיתי לפני כן בסרטונים המצחיקים, אבל הפעם כמובן זה לא היה מצחיק".
וזו הייתה יריית הפתיחה?
"בשלב הזה לא תכננתי שום דבר לטווח ארוך, ואני בטוחה שלאנשים זה היה מוזר בהתחלה: 'זו שירי המצחיקה, שמצלמת סרטונים משעשעים על אימהות, פתאום מדברת על כאב?', אבל גם הסרטון הזה נעשה ויראלי. זה נושא שבמשך שנים היה קבור בתיבה עם 9,000 מנעולים, עד שבאתי, פתחתי מנעול אחד, וכל המנעולים התעופפו.
"בעקבות הסרטון הוצפתי בהודעות, וביניהן אמא אחת שסיפרה לי שיש לה ילדה בת 15 שכבר שנים עוברת חרמות ואין לה עם מי להיות בחופש הגדול. ברשותה צילמתי ופרסמתי סרטון שבו סיפרתי על המקרה, ואז פנו אל האם המון ילדים והורים לילדים שהציעו לעזור. זה הוביל לכך שעוד ועוד הורים פנו אליי עם סיפורים כואבים וביקשו שאעשה להם סרטון. אמרתי לבעלי: 'מה אני אעשה? מצד אחד כואב לי על כל ילד והורה שעובר את זה, מצד שני אני לא יכולה להוציא מאות סרטונים כאלה'".
אז מה עשית?
"עלה לי הרעיון לפתוח קבוצת פייסבוק שבה כל אחד יוכל לכתוב את הסיפור שלו, ויהיה אפשר לעשות בה חיבורים. קראתי לה 'ים של חברים', והיום היא מונה 22 אלף איש. מאז נפתחו 30 'סניפים' ברחבי הארץ. לכל עיר יש קבוצת ווטסאפ משלה, שעליה אחראים הורים מתנדבים שיוזמים מפגשים ופעילויות. האני מאמין שלי הוא שהילדים המוחרמים צריכים זמינות פיזית. זה לא יעזור אם ילד בנתניה יכיר דרך הקבוצה חבר מירושלים. הוא צריך מישהו שגר לידו".
מהם ההישגים שבהם את הכי גאה?
"ההישג העיקרי הוא שעוררתי את המודעות לנושא. עכשיו בתי ספר רבים הכניסו לתקנון שאם, למשל, חוגגים יום הולדת, צריך להזמין את כל הכיתה או שעושים חלוקה מגדרית ומזמינים רק בנים או רק בנות. לכאורה זה נחשב משהו שבית הספר לא אמור להתערב בו, כי אלה פעילויות שלא נערכות בשעות הלימודים, אבל היום מבינים עד כמה זה חשוב.
"גם ראשי ערים מתחילים להבין את חשיבות הנושא. בגן־יבנה ובירושלים, למשל, הקצו מקום קבוע, ללא עלות, למפגשים שבועיים של סניפי 'ים של חברים'. אבל אני הכי גאה בהישגים היומיומיים: לקבל הודעה מאמא שהילד שלה הכיר חבר חדש והלך איתו לקניון, או מאמא שבתה הכירה חברה ולראשונה מישהי באה לישון אצלה".
מדובר בעשייה תובענית.
"זה באמת מאוד קשה. לפעמים אני מוצאת את עצמי קורסת. אני מקבלת בממוצע מאה הודעות ביום לפייסבוק, לאינסטגרם או לטלפון. לצערי אני לא יכולה להיענות לכל הבקשות, כי המשמעות היא לקרוא את ההודעה, להבין את הסיטואציה, לשאול את השאלות ולתת מענה. בשביל זה אני צריכה לפחות עוד 50 שעות ביום. חברה טובה מאוד שלי, נועה אלון חזן, גם היא אשת חינוך, מנהלת איתי את 'ים של חברים' ועוזרת לי מאוד, אבל גם זה לא מספיק. לפעמים אנשים ממשיכים לכתוב: 'למה את לא עונה? למה את מסננת?'. זה כואב לי, כי אני יודעת שמאחורי כל הודעה יש ילד שסובל ואמא שלא ישנה בלילה. אני מנסה לתת את המקסימום, אבל אני גם מורה וגם אמא במשרה מלאה. זה רק גורם לי להבין שקבוצת הפייסבוק שהקמתי צריכה ללכת קדימה".
"אני גאה בהישגים היומיומיים: לקבל הודעה מאמא שהילד שלה הכיר חבר חדש והלך איתו לקניון או ממישהי שבתה מארחת לראשונה חברה שישנה אצלה"
כלומר?
"צריך להפוך את 'ים של חברים' לעמותה, לחבור לאנשי מקצוע שיוכלו לתת מענה לאותם הורים וילדים, ובנוסף לחולל מהפכה במערכת החינוך כדי שהמורים יעברו הכשרה ויֵדעו לזהות את הנורות האדומות אצל ילדים שעוברים חרם".
ומי השפיעה עלייך לטובה?
"גילה אלמגור. באפריל האחרון, אחרי ששודרה בחדשות שישי כתבה על טיול לילדים מוחרמים שהוצאתי, קיבלתי בשבת בבוקר טלפון מגילה אלמגור. היא אמרה שהיא התחברה מאוד לנושא וש'הקיץ של אביה' מבוסס על הסיפור שלה. בשיחה נחשפתי לפעילות רבת השנים שלה במסגרת 'קרן המשאלות של גילה אלמגור' שדואגת לרווחתם של ילדים החולים במחלות קשות, והרגשתי שהפעילות שלה מגיעה מהלב ומהנשמה".
