מומחים של ריאליטי החתונות הפופולרי "חתונמי" ספגו לא פעם ביקורת הגורסת שבמקום לחבר זוגות שדומים זה לזה, הם מצטיינים בעיקר בלשדך יחד הפכים גמורים, שמהר מאוד דורכים האחד לשני על כל הטריגרים האפשריים. היא בליינית שחיה את חיי הלילה של תל-אביב? מעולה! נחבר אותה עם הבחור הביתי, העדין והשקט, שלא יצא למסיבה כבר 15 שנה. הוא ציניקן, מריר ואתאיסט? נהדר! נתאים לו את הרוחניקית ששורפת מרווה בחדר השינה ולא מפסידה אף פסטיבל של התפתחות עצמית. אין בחירה טובה מזאת לרייטינג, כמובן - אבל אהבת אמת שתחזיק לאורך זמן? על כך אפשר להתווכח.
כעת יצא מחקר שמוכיח כי הקלישאה הידועה על הפכים שנמשכים לא עומדת במבחן המציאות של קשר זוגי ארוך טווח. המחקר החדש, שפורסם בכתב העת Nature Human Behavior, הוא מסוג מטא-אנליזה – כלומר, כזה שמנתח עשרות מחקרי עבר, לצד ניתוח נתונים חדשים של 80 אלף זוגות בריטים בני זמננו. מדובר בסקירה עתירת ממדים של מיליוני זוגות הטרוסקסואלים, נשואים והורים לילדים, על פני יותר מ-100 שנות מחקר.
החוקרים בחנו מעל 130 תחומים שיכולים להיות דומים או שונים אצל בני זוג, ובהם גיל, תכונות אישיות, דמיון במבנה הגוף והפנים, השכלה, תחומי עניין ותחביבים, אורח חיים, צורות בילוי מועדפות, אידיאולוגיה ואמונות, דעות פוליטיות, אזור מגורים, הרגלי צריכת אלכוהול, ניסיון מיני לפני החתונה, שמרנות מול ליברליות ועוד. הבשורה: באופן רשמי – או עד שיימצא מחקר חדש שיסתור את הדברים – לגבי 82% - 89% מהתחומים שניתחו החוקרים, הוכח שסביר יותר שבני הזוג יהיו דומים זה לזו.
המחקר מצא למשל שבכל הנוגע למידת הדתיות ולרמת ההשכלה, כמעט תמיד ישנה התאמה גבוהה. כלומר, דתיים בדרך כלל יינשאו לדתיות, חילונים יינשאו לרוב לחילוניות ומשכילים למשכילות. לעומת זאת, תכונות כמו משקל, גובה וסטטוס בריאותי, הראו מתאמים נמוכים בהרבה, אף על פי שהמספרים עדיין מעידים על דמיון גבוה יותר לעומת שוני. מעניין לגלות כי התכונה שמרבית הזוגות היו דומים בה היא שנת הלידה שלהם, כך שגם אם בעיתונות אוהבים מאוד לספר על המיליונר האלמן בן ה-80 שנישא לאחרונה לצעירה קוקטית בת 24, רוב האנשים עדיין נישאים לבני ולבנות המחזור שלהם.
עוד גילוי מעניין הוא שבתכונה כמו מידת המוחצנות של האדם, לא נמצא מתאם גבוה כלל. אישה אקסהיביציוניסטית אמנם יכולה להינשא לאדם מוחצן כמוה (ואז, ככל הנראה הם יהפכו לכוכבי רשת או ריאליטי), אבל באותה מידה היא גם יכולה להידלק על הגבר השקט והמופנם ועדיין לקיים איתו חיי נישואים מאושרים. תכונה נוספת שלא נמצא בה מתאם גבוה היא "ציפורי בוקר וינשופי לילה", שמשום מה נוטים להתחבר יחד, ממש כמו זוג חברים שלי, שנשואים באושר ובאהבה כבר 14 שנה, למרות שהוא יוצא לרוץ מדי יום בחמש לפנות בוקר, שעתיים בלבד אחרי שאשתו פרשה לשנת הלילה שלה. שניהם מקבלים איש את אורחות חייו של השני ומצליחים לחיות יחד בהרמוניה למרות ההבדלים.
כאילו הכרתי אותו כל החיים
"כשאנחנו בוחרים בן או בת זוג, יש בנו צורך בביטחון וביציבות שמתבטאים בדמיון אליו ומצד שני, יש לנו צורך בשינוי ובהתרגשות שמתבטאים בשוני", מסבירה ד"ר עירית קליינר פז, פסיכולוגית קלינית. "מהניסיון שלי בקליניקה, הזוגות היציבים יותר הם אלו שדומים זה לזה בדברים הבסיסיים כמו השכלה, מעמד סוציואקונומי ורקע תרבותי. אלו דברים שבמדינתנו המשוסעת מאפשרים חיים קלים יותר. אין ספק שפחות תריבו אם שניכם תהיו דתיים או אם שניכם תהיו חילוניים שמגיעים מרקע של קיבוץ".
אז התאמה טובה היא כשיש פמיליאריות עם הרקע שממנו שנינו מגיעים.
"המילה 'פמיליאריות' היא חשובה פה. כשאנחנו מתאהבים, הרבה פעמים אנחנו אומרים 'וואי, אני מרגישה כאילו שהכרתי אותו כל החיים'. פמיליאריות היא תחושה של בית, של שייכות, של דמיון. מצד שני, אנחנו לא רוצים להיכנס למיטה עם מישהו מהמשפחה שלנו. לכן הרצון בשוני הוא גם אבולוציוני. הגנטיקה שלנו צריכה את השוני. כל האיסור על גילוי עריות מבוסס על זה שצריך שוני, מישהו משבט אחר".
אם כך, מה את מציעה לעשות בבואי לחפש בן זוג?
"בשלב של חיפוש בני זוג, כדאי לפתח מודעות באשר לאילו תחומים חשוב לי שהפרטנר שלי יהיה דומה לי בהם. ברור שבן זוג הוא לא חליפה לפי הזמנה, אבל כן כדאי למפות את מה שחשוב לי – באילו דברים אני לא אוכל לסבול את השוני ואיפה השוני הוא דווקא מדליק.
ד"ר עירית קליינר פז: "אם חולת ניקיון וסדר ומתאהבת בבלגניסט, כנראה שהם יריבו כל החיים. כנ"ל לגבי ענייני כספים – עדיף שבני הזוג יהיו באזור דומה מבחינת בזבזנות או קמצנות"
יש שוני שהוא בלתי נסבל. למשל, אם מישהי היא חולת ניקיון וסדר והיא מתאהבת בבלגניסט, כנראה שהם יריבו כל החיים. כנ"ל לגבי ענייני כספים – עדיף שבני הזוג יהיו פחות או יותר באזור דומה מבחינת בזבזנות או קמצנות, כי כסף הוא אחד הנושאים שרבים עליהם הכי הרבה. לעומת זאת, יש תחומים שבהם השוני הוא מלמד, מפרה ומרחיב. למשל, אם אני בחורה עצורה וביישנית, אז יהיה לי כיף להיות עם מישהו יותר משוחרר ומצחיק, כי בזכותו יש מצב שיהיו לי פתאום יותר חיי חברה. את יכולה גם לראות הרבה זוגות שהגבר שקט יותר ונחמד לו שבת הזוג שלו היא מסמר הערב. למופנם נעים שהמוחצן מוציא אותו החוצה ונותן לו ביטחון, ולמוחצן נוח שאין לו תחרות גדולה מדי ושהוא הכוכב".
אבל זה לא מתכון לתסכול? הרי לפעמים התכונות שהכי משכו אותנו לפרטנרים שלנו בתחילת הדרך, מתגלות בהמשך בתור התכונות שאנחנו הכי כועסים עליהן.
"נכון. כשאנחנו מתאהבים באדם חדש, בהתחלה כל התכונות המוזרות שלו נראות לנו מקסימות ומדהימות, עד שאנחנו מגיעים לשלב ההתפכחות. בשלב הזה מתחילים לראות פתאום כמה שונים אנחנו זה מזו. אם נמשיך את הדוגמה של המוחצן והמופנמת – בתרחיש החיובי הביישנית תקבל ביטחון מבן הזוג הפתוח, ועם הזמן תשתחרר ותיפתח בעצמה והוא אולי יתמתן קצת. בתרחיש הגרוע יקרה תהליך של קיטוב, ואז כל אחד יפנה לקצה האחר. המוחצן יהפוך לוולגרי וירד עליה 'מה את כזאת סגורה?' והמופנמת תתחפר בעמדתה: 'אתה עושה בושות וצחוק מעצמך'. לכן הסוד לזוגיות טובה הוא לזהות את השוני, לכבד אותו ולנסות להגיע לאמצע. לא להקצין, לא ללכת לקצוות ולא לנסות לכפות את הטמפרמנט שלי על הצד השני".
מתי שוני יכול לנבא קושי עתידי או אפילו פרידה?
"יש דברים שהם קשים יותר לשינוי או לוויתור, כמו דת. זוגות של דתי וחילונית בישראל הם בהחלט מצב מאתגר, שמצריך תעצומות נפש וגם הגמשה שלא פעם קשה מבחינת אמונה. זה אתגר גדול. גם מישהו מארץ אחרת ומתרבות אחרת זה אתגר. למשל, כל הזוגות של ישראלים שהתחתנו עם מתנדבות או מתנדבים שהם הכירו בקיבוץ.
"צריך להרגיש את מידת הפערים. למשל, השוני הכי גדול - כשהאחד רוצה ילדים והשני הוא אל־הורי. אני רואה זוגות שעוצמים עיניים בעניין הזה כי נורא כיף להם בהרבה מובנים, אבל זה לחלוטין עניין שלא הולך להשתנות. זאת דוגמה לשוני שאם הוא רציני, אי־אפשר לחיות איתו. אין חצי ילד. לכן, במקרה כזה בשום פנים ואופן לא מומלץ לטמון את הראש בחול ולהגיד שיהיה בסדר, כי זה לא שוני שניתן לגישור.
"עוד דוגמה לשוני בעייתי היא פער בהשכלה או באינטליגנציה. נורא כיף להיות עם מישהו שהוא חכם יותר ממני, אבל אני צריכה לחשוב אם לאורך זמן לא ארגיש נחיתות לגבי ההבדלים בינינו. כנ"ל לגבי כסף. נורא נחמד להתחתן עם מיליונר, אבל אני צריכה לדעת שיש מצב שכל החיים ארגיש שעושים לי טובה, שמסתכלים עליי מלמעלה, או שזה יפגע לי בערך העצמי שלא עשיתי את הכסף בעצמי".
מה לגבי עדות?
"בימים אלו אני עובדת על מחקר לגבי הדוגמה הזו, ואני רוצה להגיד שלמרות שחושבים שהיום כבר אין הבדלים עדתיים בישראל, בהחלט יש כאלה. יוצאי עדות המזרח שההורים והסבים שלהם חוו השפלה ואפליה, סוחבים את זה בתוכם. זה לא שוני שרואים על פני השטח, אבל אם למשל את אשכנזייה והוא מזרחי, אז לפעמים באיזה ויכוח או מריבה, פתאום ההבדלים האלה עלולים לצאת החוצה: 'ההורים שלך קיבלו דירות מהסוכנות וההורים שלי חיו במעברות', או 'ההורים שלך שילמו לך על התואר השני ואני עברתי מדורי גיהינום עד שבכלל קיבלו אותי ללימודים'".
מה עושים במקרים כאלו?
"חשוב מאוד לאוורר את הרגשות האלה. שמי שבא מהצד האשכנזי, גם אם הוא לא פגע בזבוב, שיכיר בפריווילגיות שלו. כשמישהו מכיר בפריווילגיות שלו, זה כמו סוג של התנצלות, הכרה בזה שאני מגיעה לקשר עם קלפים טובים יותר, או שלי היה יותר מזל. כשיש הכרה זה נקרא 'צדק מאחה', וזה עוזר מאוד ברמה הזוגית. אני ממש רואה זוגות מעורבים שאחד מהם נפגע בתחושת הערך ובשוויון בגלל ההבדלים העדתיים, אבל אם מציפים את זה על פני השטח, אפשר להתמודד עם זה".
ואולי פשוט הפכנו להיות דומים?
חוקר המוח ד"ר עמוס גדליהו מצביע על בעיה בתוצאות המחקר: ההסתכלות בו היא על זוגות ברגע נתון ולא לאורך זמן. "לא ברור מהמחקר מה קדם למה - האם הזוגות נמשכו האחד לשני כי הם דומים זה לזה, או שאולי הזוגיות היא דווקא זאת שיצרה את הדמיון ביניהם", הוא אומר. "נגיד שאת צמחונית ואני היום לא צמחוני, אבל אנחנו חיים ביחד תקופה, ובהשראתך אני הופך לצמחוני. אז אנחנו דומים זה לזו עכשיו, אבל זה לא היה ככה לפני כן. גם לגבי דעות פוליטיות – אי-אפשר להסיק מה קדם למה, האם נמשכת אליי כי אני מחזיק בדעה הפוליטית שלך, או ששנינו התקרבנו לאותה דעה עם השנים".
