לפני זמן מה יצאתי עם טייס. במהלך הפגישה התברר שכמה חודשים לפניי הוא יצא לדייט עם מכרה שלי. מאחר שהדייט ביניהם לא צלח בעיקר מסיבות טכניות והרגשתי שהיא מתאימה לו יותר ממני, אמרתי לו שבעיניי שווה שינסו שוב. על כך הוא השיב בנחרצות: "את יודעת מה מאפיין טייסים? אנחנו לעולם לא עושים רוורס".
לחברה שלי, שמגיעה מתחום האמנות הפלסטית, היה דימוי מעודן פחות: "אין לי בעיה למחזר זבל של אחרות", הצהירה, "אבל בזבל שלי אני לא נוגעת". שניהם הוכיחו עם הזמן שלמטאפורות הציוריות שלהם אין כיסוי. הטייס לקח יופי של רוורס ואף עשה לפני כן פרסה חדה, ואילו חברה שלי שמחה לחזור ל"יצירה ישנה שלה" שאותה הגדירה כ"יצירת מופת". מיותר לציין באיזה תחום.
זה לא שהופתעתי. אני מניחה שלרובנו יש בארסנל דייטים או בני זוג לשעבר שברור באופן חד־משמעי שאין סיכוי שניתן להם צ'אנס נוסף. מנגד, לרובנו יש לפחות אחד (או אחת) שתמיד תהיה לנו חולשה כלפיו או כלפיה. לרוב מדובר בכאלה שהקשר איתם נעצר בשלב ההתחלתי. אלה גם הכי בעייתיים כי אנחנו לא באמת כמהות אליהם אלא יותר לדמות שיצרנו בראש. בכל פעם שאנחנו לבד או מתאכזבות מעוד דייט כושל, קל לנו להיסחף לפנטזיה, לערוג לאותו אדם בלי שהוא בכלל עמד במבחן המציאות.
אבל לא חסרות דוגמאות גם על זוגות שהיו מאורסים או אפילו נשואים, שנפרדו ובסופו של דבר חזרו. אליזבת טיילור התגרשה ב־1974 מריצ'רד ברטון ונישאה לו שוב ב־1975. בסדר, בסדר. הם התגרשו גם בפעם השנייה, אבל בן סטילר וכריסטין טיילור שהתגרשו ב־2017 וחזרו ב־2021 לגמרי ביחד. ויש כמובן את ג'ניפר לופז ובן אפלק שביטלו ברגע האחרון את חתונתם ב־2003, הקימו משפחות עם אחרים, אבל ב־2021, כמו בסרט רומנטי עשוי כהלכה, חזרו, נישאו וחיים באושר ועושר - לפחות עד עצם היום הזה.
וכן, אני מודה: גם לי יש אחד כזה מהעבר, שברגעי משבר אני מתקשה שלא לפנטז עליו ובונה לנו בדמיוני קאמבק מהסרטים. לא אפרט מי הוא, רק אציין שלא מדובר בגרוש שלי אלא באחד כזה שסביר להניח שאם בסוף יתחולל האיחוד, הוא גם ייכשל. בדיוק כמו הקאמבק של חברה שלי. בסוף היא הבינה שאותו בחור באמת יצא זבל.
