טיסת קונקשן היא לפעמים הזדמנות לבקר ביעד משמח, וזה מה שזימנה לנו אתונה, שאותה פקדנו ל־36 שעות על השעון. העיר הנהדרת הזאת ראויה כמובן לביקור ארוך ומעמיק יותר, ודאי למי שזהו הביקור הראשון שלו בה, אבל הסתפקנו במה שזימנה ההזדמנות, וכיוון שהזמן היה קצר והמלאכה רבה – ניסינו להתמקד בחוויות.
המרכז של אתונה נמצא בין שלוש כיכרות: סינטגמה, מונסטיראקי ואומוניה. קל ללכת ברגל ביניהן הלוך ושוב, אם כי יש מטרו יעיל וחביב, אוטובוסים ומוניות. בכל מקרה, האופציה המהירה באתונה היא הליכה, כי מרכז העיר פקוק ועמוס.
לצד הכיכרות, התמקדנו בארבע שכונות הסמוכות זו לזו: פלקה, קולונקי, פסירי ואנפיוטיקה. לכל אחת אופי משלה וסגנון אישי מובחן.
עולים לגגות
נחתנו ונסענו למרכז העיר באוטובוס מספר X95 (המחיר: כ־6 אירו לכרטיס לכל כיוון), שתחנתו האחרונה היא כיכר סינטגמה רחבת הידיים. מרחק דקות הליכה ספורות מהתחנה נמצא המלון שבחרנו ללינת הלילה. השארנו את החפצים בקבלה, ויצאנו לטפס אל אחד מגגות העיר. ייאמר מיד: לאתונאים ובהתאם גם לתיירים המבקרים בה, יש רומן עם גגות פתוחים לנוף, ובצדק. האדריכל המנוח רם כרמי אמר לי פעם שההבדל בין אדריכלות ים־תיכונית לזו המערבית היא ברמת הפתיחות, ואתונה מגלמת זאת היטב. המרפסות - עם או בלי סוככים, הגגות השוקקים, הישיבה תחת כיפת השמיים בכל מקום אפשרי והחיבה לגינות קטנות, מוכיחים שהיא לגמרי עיר ים־תיכונית.
9 צפייה בגלריה
ביום בהיר רואים מכאן את הפרתנון שעל פסגת האקרופוליס. הגג של מלון Ciel
(צילום: יוליה פריליק-ניב)
כדי לקבל את מה שמכונה בקולנוע Establishing Shot, עלינו לאכול ארוחה קלה ב־Ciel - מלון שבקומה השביעית שלו ממוקמת מסעדת גג עם נוף הפתוח לעיר, לקתדרלה היוונית־אורתודוקסית מטרופוליס ולפנינה שבכתר, מקדש הפרתנון שעל פסגת האקרופוליס. אין כמו ללגום שוקו בטעם קרמל מלוח ולנשנש סלט יווני מול אחד המבנים האייקוניים בעולם.
אם יש לכן זמן או שזה הביקור הראשון בעיר, אל תוותרו על הפרתנון, שנבנה במאה החמישית לפני הספירה בעבור האלה אתנה, אחרי ניצחון במלחמה. אבל, וזה אבל גדול, לא מומלץ לעלות בלי הדרכה כלשהי, בין אם מדריך בעברית, באנגלית או התקן שמע. הרשו לי לצטט מדריך ישראלי, ששמעתי בחטף בעיר: "אם תעלו בלי הדרכה - תראו ערימת אבנים ולא תבינו על מה מדובר". מתברר שבמהלך השנים חמדו כובשיה של אתונה את המבנה ואת אוצרותיו. חלקם נמצאו באתר המקדש ונדדו למוזיאון האקרופוליס הנמצא לא הרחק מהפרתנון (מומלץ ביותר, ולא רק לחובבי ארכיאולוגיה, היסטוריה או מיתולוגיה יוונית), אבל חלק מהאבנים והיצירות נבזזו לבלי שוב. לכן, כאמור, כדי להבין את רוח העבר, מומלצת במקום הדרכה כלשהי, פיזית או וירטואלית.
לא מומלץ לעלות למרומי מקדש הפרתנון בלי הדרכה כלשהי, בין אם מדריך בעברית, באנגלית או התקן שמע
פלורנטין זה כאן
לא ארוכה הייתה ההליכה ממרפסת התצפית דרך אתרי עתיקות כמו האגורה (השוק) היוונית, האגורה הרומית, הספרייה של אדריאנוס ועוד - שאפשר להיכנס אליהם בתשלום ואפשר להציץ אליהם מבעד לגדרות – עד אזור כיכר מונסטיראקי. זוהי כיכר מחוספסת, שבמרכזה שוק ירקות ופירות קטן ותחנת רכבת תחתית גדולה וגם לא מעט אנשים, חלקם פושטי יד.
האזור הומה ושוקק, ולא משנה לאן תפנו – תגלו עולם מרתק: חנויות של בגדים ומזכרות, מסעדות וטברנות הנושקות לאתרי העתיקות, שוק פשפשים אותנטי (שיאו בימי ראשון אבל הוא פעיל מדי יום) ואפילו שורה של גלידריות, זו אחר זו, שיעלו תהייה איך יש פרנסה לכולן. התשובה: יש.
מהכיכר דרך שכונת הפלקה מתחברים לשכונת פסירי, המזכירה את פלורנטין של תל־אביב בשילוב העיר התחתית של חיפה: הרבה צעירים, ברים, בתי קפה, מסעדות, חנויות מקוריות, גרפיטי, מכוני קעקועים ובעיקר אנרגיה שמחה.
זה המקום לשבת בו לדרינק או לארוחה של דגים ופירות ים טריים, ממה שנתן הים באותו יום. גם פה תמצאו שלל גגות לשבת בהם ולצפות בנוף וגם לא מעט מלונות בוטיק קטנים. האווירה כיפית ביום ובערב, והשכונה מתחדשת ללא הרף.
שוק לוינסקי המקומי
צפונה מפסירי משתרע אזור שהוא ספק צ'יינה טאון וספק שלוחה של שוק לוינסקי התל־אביבי. תמצאו שם את Varvakeios, שוק הארד־קור מקורה לחומרי גלם כמו בשר, דגים ופירות ים טריים. בקרבת מקום, ברחובות Athinas ו־Evripidou, תמצאו אינספור מעדניות שבהן מוכרים תבלינים, זיתים, פיתות יווניות, שמן זית, מיני מתוקים, סבונים, גבינות, נקניקים ומה לא.
זה המקום לנשנש גירוס, סופלקי או קבב, או אפילו לשבת בטברנה משפחתית קטנה ואותנטית וליהנות מארוחה הכי מקורית שיש. זה גם האזור להצטייד בחומרי גלם קולינריים הביתה, בעיקר אם אתם פודיז מושבעים. הפיתויים כאן רבים, אבל זכרו שלתא הנוסעים במטוס אי־אפשר להכניס נוזלים מעל 100 מ"ל ובכלל זה גם יוגורט או גבינת פטה. זיתים אפשר לבקש לארוז באריזת ואקום. נכון, יש (כמעט) הכול בארץ, אבל השפע, המחירים הנמוכים והטריות הובילו אותי לסחוב הביתה בתיק הגב לא מעט: בצק פילו, שתי חבילות פיתות לגירוס, זיתי קלמטה, בקלאווה, שקיקי תבלינים וגם כמה סבונים מוצקים עשויים שמן זית, שיהיה.
מטפסים לגבעות
לאחר מנוחה קצרה במלון, יצאנו בתפר שבין יום ללילה לעבר שכונת קולונקי היוקרתית ולפסגה הגבוהה בעיר – גבעת הזאבים (ליקבטוס).
השכונה הררית למדי, מטופחת ומשובצת בחנויות קטנות, במסעדות טרנדיות ובברים וגם בהמון בתי מגורים בני שלוש-חמש קומות.
כדי לא לפספס את השקיעה מהגבעה הנישאת לגובה של כ־280 מטר מעל פני הים, טיפסנו מאזור תחנת המטרו Evangelismos במעלה ארבעה גרמי מדרגות ארוכים כדי להגיע לתחנת הרכבל המוביל עד הפסגה הנחשקת (המחיר: 10 אירו לאדם הלוך ושוב, 7 אירו לאדם לכיוון אחד; אפשר לעלות ברכבל ולרדת ברגל, כדי ליהנות מהנוף).
הטיפוס במדרגות היה מתיש ואולי אף מיותר, כי אין מניעה לתפוס מונית שתעלה אתכם לפתח תחנת הרכבל דרך הרחובות המפותלים של השכונה היפה. כשמגיעים למעלה, נפתח נוף מרחיב לב ומצנן גוף. ליתר ביטחון, הקפידו להצטייד בלבוש חם גם בקיץ.
מה רואים? את כל העיר על פרבריה ועד הים, כולל אתרים כמו האקרופוליס והאצטדיון ההיסטורי שבו נערכו בעבר אולימפיאדות ומרתונים – שתי המצאות יווניות מוצלחות למדי.
כשהגענו, רגע לפני רדת החשכה, ערכו שני חיילים יוונים טקס קצר בחזית כנסיית סנט ג'ורג' שברום ההר, שבמהלכו קיפלו את הדגל שהתנופף בראש התורן ואפסנו אותו בתיבה, עד למחרת. הם צעדו בטקסיות, קראו קריאות רמות והיו מרוכזים מאוד במשימה כבדת המשקל שעל כתפיהם. המחשבות נדדו לחיילים שלנו ולמשימות כבדות המשקל שלהם, הרחוקות מאלו מאוד. אין אמא ישראלית שלא הייתה מתחלפת באמא יוונייה ברגע שכזה.
מה רואים מלמעלה? את כל העיר על פרבריה ועד הים, כולל אתרים כמו האקרופוליס והאצטדיון ההיסטורי שבו נערכו בעבר אולימפיאדות ומרתונים
על ראש הגבעה פועלת מסעדה חביבה. נכנסנו ללגום בה יין חם מתובל בדבש ובמיץ תפוזים ולא ויתרנו על קפה טוב. על אף המיקום הסופר־תיירותי, השירות והמשקאות היו לעילא, וכך גם השקיעה באותו ערב.
אחרי שראינו את העיר מוארת, ירדנו למטה ברכבל ושוטטנו ברגל ברחבי שכונת קולונקי הנעימה. חצי שעת הליכה בין חנויות יוקרה, בוטיקים טרנדיים, חנויות פרחים ומסעדות כיפיות, והגענו לאכול ארוחת ערב בשכונת פסירי השוקקת.
בוקר יווני
בשל סד הזמנים הצר והקצר, בחרנו ללון במלון סופר־מרכזי – Ergon House, ברחוב מטרופוליס. לא מדובר רק במקום שינה מוצלח ומעוצב, אלא ברעיון: קומת הכניסה של המלון מוקדשת בחלקה לשוק אוכל ובחלקה למסעדה המיועדת לאורחי המלון ולסועדים מבחוץ, מעין שרונה מרקט בזעיר אנפין, עם כל מה שצריך הביתה: בשרים אדמדמים שקורצים מוויטרינה מצוחצחת, דגים בוהקים, מאפים, פירות, ירקות, ממרחים, יינות ושאר דליקטסים. בקומה הרביעית של המלון תמצאו אפילו חלל שיתופי עם מטבח מאובזר, למי שחשקה נפשו ברכישת פרודוקטים טריים למטה בשוק והתקנת ארוחה. אנחנו הסתפקנו במכונת הקפה שבחדר וביין שקיבלנו כצ'ופר מהקבלה.
שם המלון, אגב, לקוח מהמיתולוגיה ומשמעותו בתרגום חופשי "מנוחה אחרי עבודה קשה והשגת המשימה". אימצנו (אתר המלון ושוק האוכל: house.ergonfoods.com).
אחרי ארוחת בוקר מוצלחת במלון, יצאנו לעבר השכונות פלקה ואנפיוטיקה, בכיוון כללי של האקרופוליס. עליות, ירידות, מדרגות וגינות קטנות ביניהן, כנסיות זעירות, בתים בסגנון ניאו־קלאסי ואווירה משודרגת של נווה צדק. כשמדמיינים את אתונה – זה מה שעולה בראש: שניים־שלושה שולחנות זולגים לסמטת אבן ליד עץ הדר, עץ זית או שיחי בוגונביליה בוורוד עז.
שוטטנו ללא מטרה מוגדרת, סתם ככה, בסמטאות. אחרי רכישה של כמה מזכרות עם עין כחולה גדולה שמתנוססת עליהן, עצרנו בבית קפה קטן ופוטוגני, ובו בצנצנות זכוכית בגדלים שונים מוצגים מתוקים בריאים מבוססים על הטבע: תמרים ממולאים באגוזים, מיני מעמולים, עוגיות ביתיות, אפרסמונים מיובשים ממולאים בפיסטוקים ועוד אופציות למתוקים מקוריים. את החוויה ליוו קפה טוב וכמה קרני שמש שבצבצו מבעד לענפי העצים. שכונת אנפיוטיקה הממשיכה אותה כבר מאופיינת בבתים צנועים יותר, צבועים בלבן בוהק, שבנו פועלים שהגיעו לכאן מאיי יוון. מרענן לראות מעין אי באמצע העיר.
חמאם לפינוק ולסיום
את היום סיימנו בחמאם פוליס בשכונת פסירי, שעליו שמענו ביקורות אוהדות. יש כמה בתי חמאם ומכוני ספא בעיר, ששורשיה נטועים בחיבה עזה למרחצאות, מי מודרני יותר ומי מסורתי יותר. התענוג, שאורך כשעה וחצי ברוטו, כולל שהייה בחמאם המהביל וקרצוף.
בחרנו בחבילת קרצוף בשם Byzantine Bath המבוססת על שגרת הטיפוח של מלכת שבא ושלמה המלך, כך לפחות מסופר באתר של הספא. החוויה אורכת כ־70 דקות ועולה 67 אירו לאדם. את הקרצוף והעיסוי ביצעו שני מעסים יוונים צעירים, שניסו להסיר מגופנו כל פיסת עור מיותרת. הם גם הצליחו. בלי לפגוע ביוונים, נראה שהטורקים עושים את זה טוב יותר וזול יותר, אבל בהיעדר טורקיה על מפת הטיולים – חמאם יווני זה יופי (יש להזמין מקום מראש, באתר: polis-hammam.gr; מקבלים לשימוש מגבת, כפכפים, לוקר וכוס תה).
רעננים ופריכים ניצלנו את השעתיים האחרונות בעיר לארוחת דגים בטברנה זעירה, באחת הסמטאות שליד החמאם. בזה אחד זה עלו על השולחן הקטן דגים ופירות ים טריים, שטוגנו בשמן עמוק, סלט יווני, צזיקי, קישואים מטוגנים נימוחים ויין חם. הצצה אחרונה לעתיקות שנמצאו בכיכר מונסטיראקי במהלך חפירות הרכבת התחתית – ולשדה התעופה.
ולסיום, משהו על שופינג: אתונה היא יעד זול יחסית לקניות. אפשר למצוא בה את מרבית הרשתות הגדולות, לצד מעצבים מקומיים ומותגי־על. רוב בתי הכלבו והחנויות ממוקמים ברחוב ארמו, שחלקו מדרחוב רחב וחלקו עם תנועת כלי רכב במקביל לתנועת הולכי רגל.
