באוגוסט שעבר כרע ברך הבמאי והשחקן ג'ייק הופמן (41) על גשר המנעולים הפריזאי, והציע נישואים לעמית דישון, מעצבת פנים ישראלית בת 28. בתחילת החודש, לאחר כחמש שנות זוגיות ושנת אירוסין אחת, הם נישאו. החתונה המצומצמת התקיימה בברטנווד שבלוס־אנג'לס, קליפורניה, באחוזה של אבא של ג'ייק, השחקן דסטין הופמן. מפיקת החתונה שהופקדה על האירוע לפני חצי שנה שכרה מעצבת שהלכה על שיק אלגנטי. "בארצות־הברית לאנשים לוקח שנה וחצי־שנתיים לארגן חתונה", צוחקת דישון, "אנחנו נחשבנו מהירים".
"עשינו חתונה יהודית. בשלב הריקודים האורחים רקדו גם הורה. הם נשארו עד שלוש בבוקר וזה לא משהו שרואים בארה"ב יותר מדי. סוזנה הופס מלהקת הבאנגלס שרה וכמובן, הייתה שבירת כוס"
אז מה היה בחתונה?
"שנינו מאוד קריאטיביים והפרטים הקטנים חשובים לנו. המפיקה עזרה לחזון הוויזואלי שלנו לקום לתחייה. בשלב הריקודים האורחים רקדו גם הורה. הם נשארו עד שלוש בבוקר וזה לא משהו שרואים בארצות־הברית יותר מדי. אזור קבלת הפנים והחופה היה מעוצב בצורה קלאסית עם פרחים, וכשהאורחים הגיעו לאזור האחר של החתונה העיצוב היה שונה, מאוד קסום. סוזנה הופס מלהקת הבאנגלס שרה וכמובן, הייתה שבירת כוס. עשינו חתונה יהודית".
איזו מין כלה היית?
"רגועה יחסית. ביום החתונה חברות ישנו אצלי, עשינו מסאז' והכל היה בצ'יל. איפרתי את עצמי, דודה שלי עזרה לי, ועיצבתי לעצמי את השמלה. כשהתחלתי לחפש שמלות לא מצאתי את מה שרציתי, ולא היה לי זמן להתעסק בזה יותר מדי. אמא שלי מצאה בניו־ג'רזי תופרת ישראלית־אמריקאית שתפרה לי שמלה ממשי, נפגשתי איתה כמה פעמים כדי שכל החיתוכים יהיו בדיוק מה שאני רוצה. את השמלה השנייה ג'ייק מצא לי בחנות יד שנייה בניו־יורק".
את ג'ייק הופמן (ששיחק בסרטים "הזאב מוול סטריט", "האירי" ועוד) הכירה לפני חמש שנים במסיבת 4 ביולי בהמפטונס. "זו הייתה מסיבה שהייתה מחוץ לאזור הנוחות שלי. חבר הזמין אותי ואמרתי, 'כן, אני רוצה להכיר עוד אנשים מלבד ישראלים'. לא ידעתי אז כלום על ג'ייק, ושישה חודשים אחרי המסיבה ראיתי אותו שוב, התיידדנו ונפגשנו".
"אף פעם לא הרגשנו פערים בקשר שלנו. הכל זרם בצורה טבעית, ולפעמים נדמה שג'ייק הוא הצעיר מבינינו"
את וג'ייק גדלתם בעולמות שונים, ויש ביניכם הפרש גילים לא קטן. איך זה משפיע על הזוגיות שלכם?
"לא הרגשנו אף פעם את הפערים בינינו. מההתחלה הכל עבד וזרם בצורה טבעית, ולפעמים נדמה שג'ייק הוא הצעיר מבין שנינו. הוא עומד לביים את הסרט השני שלו, קומדיה רומנטית ששמה The Problem with Poets ושתצולם בברוקלין. זה כיף כי אני אוכל לבוא לבקר אותו על הסט ולראות אותו עושה את מה שהוא הכי אוהב. הוא יצירתי מאוד, חי בניו־יורק כמעט עשר שנים, ושנינו אוהבים את העיר. הוא חשף אותי לעולם התרבות והאמנות שלא הכרתי, וזה משפיע עליי בכל פרויקט עיצוב שאליו אני ניגשת.
"כמה שזה נראה שונה, זה לא באמת שונה. שנינו באים מעולמות שונים, אבל לא עד כדי כך שונים. שנינו גדלנו בבתים חמים. בחתונה, שתי המשפחות המורחבות הכירו וזה התגלה כהתאמה מושלמת".
מתי פגשת את אבא שלו, דסטין?
"את המפגש הראשון אני אשאיר פרטי (צוחקת). ההורים של ג'ייק (אמו היא אשתו השנייה של דסטין, אשת העסקים היהודייה־אמריקאית ליסה גטסגן) היו מאוד חמים ומסבירי פנים, וכבר בפעם הראשונה שראו אותי אהבו אותי. הם שמחים שהתחתנו. דסטין הוא אדם מיוחד, אבל הכל מאוד רגיל. פעם הכנתי להם שניצלים ושקשוקה באיזה סופשבוע שהתארחתי שם".
"ההורים של ג'ייק היו מאוד חמים ומסבירי פנים, וכבר בפעם הראשונה שראו אותי אהבו אותי. הם שמחים שהתחתנו"
איזה סרט של דסטין הופמן את הכי אוהבת?
"איך אפשר לבחור רק אחד? אני אבחר ארבעה: 'קאובי של חצות', 'הבוגר', 'טוטסי' ו'איש הגשם' (שם הופיע ג'ייק כילד, בהופעה ראשונה שלו בקולנוע. בהמשך הופיע בסרט נוסף לצד אביו, 'הוק', אמ"ר).
אני ישראלית גאה
דישון היא ישראלית עם שורשים עמוקים בארצות־הברית. היא בתם של איש הייטק ישראלי ושל מעצבת פנים בהשכלתה (שעסקה ביבוא בגדים לישראל), המתגוררים בחמש השנים האחרונות בניו־ג'רזי, עם בתם בת ה־16, אחותה הצעירה של עמית. אחיה בן ה־25 הוא סטודנט שחי בישראל ולומד במרכז הבינתחומי.
עמית נולדה בבוסטון ב־1993 כשהוריה הישראלים למדו שם. כשהייתה בת ארבע חזרה המשפחה לישראל. הם גרו בחיפה, ברעננה ובהוד־השרון. כשהייתה בת 11 עברו לקליפורניה. בשנים שבהן למדה בכיתות ו'-ט' למדה עמית בארצות־הברית, ואת שלוש השנים האחרונות של התיכון למדה בהוד־השרון. "ההורים שלי הרגישו שהפכתי לאמריקאית מדי וחזרנו לארץ".
"כל החברים שלי הלכו לקולג' ואני חזרתי לארץ לתיכון ולצבא. שנתיים של צבא נראו בהתחלה כמכשול, זה לא היה קל, אבל אני שמחה שהתגייסתי"
היא התגייסה לצה"ל, שירתה כפקידת לשכה של ראש אג"ת ובהמשך בקשרי חוץ. "כל החברים שלי מארצות־הברית הלכו לקולג' ואני חזרתי לארץ לתיכון ולצבא. זה לא היה קל בהתחלה. הייתי במרדף עם עצמי אחרי הזמן, כי כבר בגיל 15 ידעתי מה אני רוצה לעשות, כך ששנתיים של צבא נראו לי בהתחלה כמכשול בדרך לשם, אבל אני כמובן שמחה שהתגייסתי. אני ישראלית גאה, ובמבט לאחור השירות הצבאי תרם לי המון. זה היה מעורר השראה לראות איך עניינים מסווגים עובדים מאחורי הקלעים, בשונה מכל דבר אחר שהכרתי עד אז. היום, כשאני עובדת על פרויקטים גדולים בעיצוב, אני רואה את הכלים שקיבלתי מהצבא. זו תקופה מבגרת וכשחזרתי לארצות־הברית הרגשתי את הפערים הגדולים שנוצרו ביני ובין סטודנטים אמריקאים".
על האקס, שון סימנוביץ: "בדייט הראשון אמרתי לו, 'אחרי הצבא אני עוברת לניו־יורק'. הייתה לנו מערכת יחסים של לונג דיסטנס"
אחרי השחרור הגיעה דישון לניו־יורק. המטרה: ללמוד במחלקה לעיצוב של FIT (Fashion Institute of Technology). "ידעתי שאני רוצה ללמוד רק עיצוב פנים ורק ב־FIT", היא אומרת, "שום מוסד אקדמי אחר לא עניין אותי. ההורים שלי טוענים שהייתי כזו מגיל צעיר, מסמנת מטרה וחותרת אליה".
באותה תקופה יצאת עם שון סימנוביץ', אח של הדוגמנית קורל סימנוביץ'.
"הכרתי אותו כשהייתי בטירונות וכבר בדייט הראשון אמרתי לו, 'אחרי הצבא, אני עוברת לניו־יורק ללמוד עיצוב פנים'. זה אף פעם לא היה סוד. כשהתקבלתי ל־FIT לא נפרדנו מיד. הייתה מערכת יחסים של לונג דיסטנס בהתחלה, אבל הדברים לא הסתדרו. עד היום אנחנו חברים ואני אוהבת אותו ואת המשפחה שלו".
הייתה לך ילדות מלאת מעברים. איך זה עיצב אותך?
"עד כיתה י"ב עברתי שבעה בתי ספר שונים. ההורים שלי עשו עבודה טובה, כך שכל מעבר היה יחסית קל. תמיד הייתי הילדה החדשה, אף פעם לא הייתי בחבורה שקיבלה אליה מישהו חדש, תמיד קיבלו אותי. כאדם בוגר ראיתי את ההשפעות של זה, כי כשעברתי ללמוד בניו־יורק אחרי הצבא היה לי יחסית ממש קל. אני כבר יודעת למה לצפות".
בעצם את רוב הילדוּת העברת בין ישראל לארצות־הברית, ובכל זאת רכשת לך כאן חברות.
"אנחנו שלוש חברות טובות. גאיה פלד, החברה הכי טובה שלי מהתיכון בהוד־השרון, היא יוצרת תוכן. את ליבר בלילתי הכרתי חודש לפני שעברתי לניו־יורק בפגישה של מותג האופנה 'עדיקא גירל', שתינו היינו בפרויקט שבו הם שלחו לנו בגדים והיינו מצטלמות בשבילם ומעלות לאינסטגרם. אגב, שלושתנו התחתנו הקיץ. זה קטע נחמד".
איך נראתה השנה הראשונה בניו־יורק?
"ניו־יורק היא עיר קשוחה, אבל לא חוויתי אותה ככזאת כי הכנתי את עצמי. אני יודעת איך זה לעבור ממקום למקום. ידעתי שתמיד בשנה השלישית הכל מסתדר. זה באמת מה שקרה. בשנה הראשונה גרתי עם גאיה. חלקנו דירת סטודיו גדולה מהממת וישנו על אותה מיטה, למרות שהיו לנו שתי מיטות. חלקנו את המלתחה שלנו, היה הכי כיף בעולם. בשנה השנייה גאיה חזרה לישראל, והיה לי טיפה יותר קשה. באותה תקופה עשיתי בייביסיטר (גם לילדים של רונית רפאל, והקשר שלנו הפך לחברוּת). הסתדרתי מחסכונות ומעזרה מההורים שלי ועברתי לגור בדירה אחרת עם שותפה ישראלית. מדברים על הבדידות שאפשר להרגיש בניו־יורק. אני הרגשתי אותה רק כשגאיה עזבה. בניתי לעצמי את החיים לאט, הכרתי אנשים, יצאתי, הבנתי מי נגד מי".
אחריות מפחידה
בימים אלה שוקדת דישון־הופמן על כמה פרויקטים מסקרנים במסגרת עבודתה בחברת העיצוב ICRAVE, שבין היתר עיצבה להפליא את מסעדת השף "53" השוכנת בבניין הצמוד למוזיאון לאמנות מודרנית בניו־יורק.
הגאווה הנוכחית שלה היא פרויקט SPHERE בלאס־וגאס, שאמור להיות היכל הופעות עצום. "שמעתי על הפרויקט הזה כשהייתי עדיין סטודנטית וידעתי שיום אחד אעבוד עליו, לא יודעת אפילו להסביר למה. אני עוד לא יכולה לדבר על העיצוב שם. הכל סודי, יושמו שם טכנולוגיות הנדסיות בפעם הראשונה".
ואת רק בת 28.
"זה קצת מפחיד לקבל כזו אחריות. גם בפרויקט שעיצבנו בחברה ב־2019, 'מסעדת 53', האחריות הייתה מפחידה. חשבתי לעצמי, הם יודעים שאין לי מושג מה אני עושה? למדתי לסמוך על עצמי וצברתי ביטחון".
לך ולג'ייק יש הרבה נסיעות עבודה. איך שומרים על זוגיות עם קצב עבודה כל כך אינטנסיבי?
"יש לנו חוק, שאנחנו לא נפרדים ליותר משבועיים. לפני כמה חודשים הוא הצטלם לסרט Sam and Kate, שמשתתפים בו אבא שלו, סיסי ספייסק והבת שלה, והייתי איתם על הסט חלק מהזמן. היום אפשר לעבוד מרחוק, ואני יכולה לעבוד מכל מקום שאני רוצה".
את עובדת איתו לפעמים? עושה ארט לסרטים?
"לא. כרגע זה לא מעניין אותי. אולי בעתיד. אין לי היום זמן לעשות דברים אחרים, מלבד הפרויקטים שלי".
