כשרון אייזן עבדה בתפקיד בכיר כסמנ"כלית בחברת הייטק, כשחזרה ערב אחד הביתה ונרדמה על ההגה. באותו רגע מפחיד של כמעט תאונה היא התעוררה, תרתי משמע, על עצמה והבינה שהיא לא מחכה לפעם הבאה שהג'ינגול הזה בין קריירה למשפחה יגבה מחיר מסוכן.
הכמעט תאונה ההיא הובילה אותה לחשב מסלול מחדש, שבסופו הגיעה אייזן (46), בעלת תואר שני במינהל ומנהיגות בחינוך מאוניברסיטת תל־אביב, לפיתוח מודל ייחודי לחשיבה תוצאתית, שאותו היא מלמדת בעשור האחרון בהרצאות ובסדנאות יישומיות.
בספר שיצא לאור לאחרונה, "יוצרים תוצאות" (הוצאת כנרת, זמורה), היא מפרטת את השיטה שפיתחה וקוראת לכולנו לצאת ממרוץ העכברים השוחק של החיים ולפעול בדרך ממוקדת יותר - דרך שמתחילה בתוצאה וגוזרת ממנה תוכנית פעולה מובנית ויצירתית כאחד.
מהי, בעצם, חשיבה תוצאתית?
"הרעיון המרכזי הוא שכדי לחולל את השינוי הרצוי צריך לשנות את סדר החשיבה - להתחיל מהסוף להתחלה, מהתוצאה לדרך. יש בתחום הזה מודלים שונים של חוקרים כמו ד"ר פיטר דרוקר, אבי תורת הניהול המודרנית, שטבע את המושג 'ניהול לפי מטרות', או ד"ר אדווין לוק שבחן את ההשפעות החיוביות של הצבת מטרות על השגת תוצרים. לכל גישה יש היתרונות והחסרונות שלה, אבל הפוטנציאל שטמון בהן עצום".
ומה מייחד את השיטה שלך?
"לפי הגישה שלי, משמעות החשיבה התוצאתית מקבלת ממדים נוספים שמתחברים באופן ישיר או עקיף לתמונה גדולה שבוחנת את כל ההיבטים, מרמת החשיבה, דרך המסננת הרגשית ועד לשלב היישום והתקשורת שהוא מחייב. אני מציגה בספר 21 מודלים שרובם חדשים, ואני מאמינה שכל אחד יוכל למצוא שם משהו שיקדם אותו הלאה ויוציא אותו ממסלול של פול גז בניוטרל, מהשקעת אנרגיה וזמן שלא נמצאים בהלימה לתוצאות".
אבל כשמתמקדים בתוצאה, מאבדים בעצם את ההנאה מהדרך.
"לפעמים דווקא להפך, כי כשעובדים חכם, חוסכים משאבים של זמן וכסף ומתמקדים במה שחשוב באמת ואז הרבה יותר נהנים מהדרך. זה כמו שתצאי לניווט במדבר - את יכולה ליהנות מהרגע, לראות את הכוכבים, להתמסר לחוויה, אבל אם לא יהיה לך ג'י־פי־אס, את תלכי לאיבוד, וההנאה תיעלם לגמרי".
לפניכן ארגז הכלים שצריך להצטייד בו:
לדמיין תמונה של נקודת הסיום בעזרת ציור בדיוני או גזרי עיתון
המטרה: לעזור לתת־מודע לקבל המחשה ברורה של היעד שאליו רוצים להגיע וכך ליצור אליו ניתוב ממוקד.
הדרך: דמיינו את עצמכן בנקודת הסיום של השגת המטרה שלכן. בתמונה הזאת כישלון הוא לא אופציה ואין מגבלות של כסף, זמן, פחדים, סביבה לא תומכת או כל דבר שיכול להסיט אתכן מהיעד שלכן. משם חשוב לבנות אסטרטגיה ותוכנית עם ביצוע פעולות מקדמות.
אייזן: "רוב סיפורי ההצלחה מתחילים בהשגת היעד בדמיון שלנו. תמונת ההצלחה שמשוחזרת פעם אחר פעם מחזקת אותנו ברגעים המאתגרים ומזכירה לנו את המהות. כיוון שהמוח שלנו חושב בתמונות, זהו כלי מצוין שמומלץ להשתמש בו שוב ושוב כדי לקבע את התמונה בתת־מודע. אחת הדרכים הטובות ליצור תמונה מנצחת היא להכין מפת חשיבה, שמתחילה בתוצאה הרצויה ושואלת למעשה, 'למה אנחנו רוצות להשיג את התוצאה הזו? (ראו משמאל). דרך נוספת היא ליצור לוח חזון שעוזר לנו להמחיש את התוצאה באופן ויזואלי, תוך שימוש בגזרי עיתונים, בתמונות ובמילות מפתח שמעוררות בנו מוטיבציה".
לפנות זמן לצורך חשיבה בעיתוי שבו אנחנו במיטבנו
המטרה: לאפשר חשיבה שקטה ללא הסחות דעת לקבלת החלטות ולפתרון אתגרים, תוך שבירת ההתנהלות ה"אוטומטית" שלנו.
הדרך: סגירת חלון זמן מוגדר ביומן ופינוי זמן נטו לעצמכן. זה יכול להתבצע לפנות בוקר, בשעות לילה מאוחרות או בכל זמן אחר שבהם הזמינות שלנו לא נדרשת.
אייזן: "הדרך הטובה ביותר היא להתחיל בשאלת מפתח בנוגע לתחום שתקוע בחיים שלנו או התמודדות עם אתגר מסוים שעומד על הפרק. מדובר בכלי הדורש קשב פנימי, חיבור לאינטואיציה וריכוז מקסימלי, וכדאי למצוא את הזמן המתאים שבו אתן במיטבכן ללא הסחות והפרעות".
לשאול שש שאלות לפי שיטת ה"איקיאגי"
המטרה: למקד אותנו בייעוד שלנו בחיים, תוך חיבור בין החוזקות שלנו, התשוקות, הצרכים והתגמול שנקבל.
הדרך: שיטת האיקיאגי ("הסיבה לחיות ולהיות" בתרגום מיפנית) כבר מוכרת עשרות שנים וכוללת בתוכה ארבע שאלות מפתח: מה אנחנו אוהבים לעשות? במה אנחנו טובים? מה העולם צריך? ממה אנחנו יכולים להתפרנס? לשאלות אלה צירפה אייזן שתי שאלות ליבה נוספות שמורידות את הדברים לרמה הפרקטית יותר: מה הפער בין הרצוי למצוי (תוך זיהוי החסמים והאתגרים שבדרך) ואיך אנחנו יכולים לסגור אותו בפעולות מקדמות.
אייזן: "רובנו חושבים שעדיף שנתמקד במה שאנו אוהבים לעשות, אבל האמת היא שהמציאות מורכבת יותר והתמונה הכוללת חשובה יותר. כלומר, חשוב לחדד את הפער בין הרצונות והאהבות ובין האפשרויות הריאליות ולמצוא פתרונות מעשיים לגישור עליהם. האיקיאגי למתקדמים כולל בעצם שאלות ליבה שיכולות לעזור גם למי שמתחיל את דרכו ומתלבט מה הדבר המתאים ביותר עבורו וגם למי שנמצא במצב של תקיעות וצריך לדייק או לחשב מסלול מחדש".
לחסום וירוסים רגשיים כדי שנוכל להחזיר את השליטה לעצמנו
המטרה: למנוע השתלטות של "וירוסים" רגשיים על התודעה שלנו, כלומר לבחון כל רגש שלילי שיוצר חסם, שמוריד אותנו, שמעורר כאב בהיבט הרגשי (למשל פחד, כעס, עצב, דאגה, לחץ, חרדה ועוד) או בהיבט מנטלי (למשל "אני לא טובה מספיק, אני לעולם לא אצליח" ועוד).
הדרך: זיהוי הווירוסים בתחומי החיים השונים וחיפוש מחשבות ופעולות מקדמות שיכולות לטפל בהם או למנוע את חדירתם בעתיד. אחת השאלות החשובות כאן שעלינו לשאול את עצמנו היא מה העוגנים שנוכל ליצור לעצמנו שאינם תלויים בגורם שלישי, כדי להחזיר לעצמנו תחושת שליטה. לדוגמה, זיהוי של וירוס רגשי - תחושת תסכול מתמשכת בתחום הזוגיות - יכול להוביל ליצירת "אנטי וירוס" של חיפוש אקטיבי אחר אמצעי תקשורת חדשים מול בן הזוג, תיאום ציפיות או קבלת החלטה לפרידה והתחלה חדשה.
אייזן: "חלק משמעותי מהסיבה להצלחה או לחוסר הצלחה בהשגת התוצאה טמון במוח הרגשי שלנו, ואנחנו צריכים לדעת לרתום אותו לטובתנו. נדרשת כאן עבודת מודעות גדולה שתסייע להשתחרר מקיבוע דפוסים של כאב רגשי, וצריך לתרגל זאת על בסיס יומיומי. נקודת ההנחה המרכזית היא שפעולה מפיגה כל פחד. ברגע שנקבל החלטה ליצור שינוי, להעלות את הסטנדרטים, לא להתפשר ולא לאפשר לווירוסים של התודעה להשתלט על כל חלקה טובה בחיים שלנו, נוכל לשנות את החיווט הפנימי של המוח".
להכניס רגעי כיף לשגרת החיים כדי למנוע דחיינות
המטרה: שילוב אלמנטים של הנאה במטלות אינסופיות שעלינו לבצע בסביבת העבודה ובחיי היומיום כדי למניעת דחיינות. "תיאוריית הכיף" פותחה במקור על ידי חברת פולקסווגן, שרצתה למתג את הרכבים שלה ככיפיים לנסיעה יותר מרכבים אחרים וערכה ניסויים חברתיים. באחד הניסויים היא הצליחה לגרום ל־66% מהאנשים להימנע מעלייה במדרגות נעות ולבחור במדרגות רגילות שנצבעו כמו קלידי פסנתר והשמיעו צלילים בהתאם.
הדרך: חשבו על שלושה תחומים שבהם אתן יכולות לשלב דברים שינעימו לכן פעילויות שאתן נוהגות לדחות אותן. למשל, ביצוע משימת תיוק משעממת בשילוב עם האזנה למוזיקה או פודקאסט. ניתן לשלב את זה גם בתרבות ארגונית, למשל, על ידי מיסוד אירוע Happy Hour שבועי וחגיגת ניצחונות.
אייזן: "המטרה היא בעצם להנעים לנו את הדרך, לתבל את השגרה, לגרום לנו להבין שיש אפשרות אחרת לעשות את הדברים ושזה לא שחור או לבן. מי אמר שצריך לסבול מהעשייה? הכיף לא שמור לזמנים מיוחדים, לסופי שבוע, לחגים או לחופשים, הוא נמצא זמין בכל פינה וזמן ולא מצריך משאבים מיוחדים. אפשר להכניס אותו כהרגל וכחלק בלתי נפרד מההתנהלות השוטפת".
לחפש את הדרך הפשוטה ביותר בעזרת תורת "קאיזן"
המטרה: יישום תוצאות הדרגתי, תוך הגעה למטרה בצעדים קטנים אך מתמידים.
הדרך: שילוב אלמנטים מגישת ה"קאיזן" (שיפור מתמיד ביפנית) שדוגלת בהליכה בצעדים קטנים כדי לעקוף מנגנוני הגנה של המוח נגד שינויים גדולים וגישת הזן שדוגלת בחיים של התמדה ופשטות. בין העקרונות המובילים: בחרו שש פעולות בכל יום, התמקדו בהן והתחילו איתן את הבוקר; התמקדו בדברים שאתן טובות בהם ונהנות לבצע אותם, ואת יתר הדברים שחררו לאנשי מקצוע המומחים לכך; חפשו תמיד את הדרך הפשוטה ביותר לביצוע (Keep it Simple) - גם תהליך חדשני חשוב שיהיה פשוט וישים להטמעה.
אייזן: "המוח לא אוהב שינויים, וגם אם מדובר בשינוי הכי טוב בעולם עבורנו - הוא יפעיל אזעקות. כשאנו נוקטים צעדים קטנים, המוח מסמן לעצמו שזו לא סכנה, זה הרגל, ואז גם הצעדים גדלים מעצמם. השיטה פותחת חסמים ותקיעויות כי המוח מקבל את השינוי ללא התנגדות. למשל, אם ניקח על עצמנו משימה לכתוב ספר עב־כרס, אנו עלולים להילחץ מעצם המחשבה שתשתק אותנו ותמנע מאיתנו להתיישב ולהתחיל לכתוב. אם לעומת זאת נחלק אותה לתת־משימות שנבצע בהתמדה: נחשוב על מבנה הספר, נקדיש שעה ביום לכתיבה או פרק בשבוע, המוח ישתף איתנו פעולה ויאפשר לנו לכתוב יותר ויותר".
שפה של ווינריות
שיח פנימי שמתמקד בתוצאה ולא בבעיה מתאפשר באמצעות מילים מקדמות. זה מתחיל בחשיבה המתורגמת למילים ואז למעשים, וההבנה שאפשר לשנות את המציאות על ידי שינוי הסיפור הפנימי
1. במקום לומר: "אני לא מצליחה לקדם את מה שחשוב לי".
אמרו: "אני פועלת מדי יום ובהתמדה כדי לקדם את הפרויקט שלי ולהגשים חלום".
2. במקום לומר: "הייתי רוצה להיות חטוב ורזה יותר".
אמרו: "אני אוהב את עצמי ונהנה לפעול כדי לחזור לחיוניות מרבית. אני משלב לשם כך תזונה בריאה ופעילות ספורטיבית מדי יום. דואג לעצמי ולבריאותי".
3. במקום לומר: "אני לא טובה מספיק".
אמרו: "אני טובה בדיוק כפי שאני ופועלת מדי יום להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי בחלקים שאני רוצה לשפר".
4. במקום לומר: "אני לא ראוי לאהבה".
אמרו: "אני אהוב כמו שאני, איני צריך להוכיח דבר לאיש. אהבה היא חלק בלתי נפרד ממני, היא בתוכי".
5. במקום לומר: "אני לא מצליחה להתמיד".
אמרו: "אני פועלת לדייק ולתעדף את הדברים החשובים בחיי, בוחרת להתמיד בכל יום מחדש במה שחשוב לי באמת, מזכירה לעצמי למה זה חשוב לי ומה התועלת שאקבל, בוחרת לחגוג את העשייה ואת ההתקדמות בחיי ולהתמקד בה, מתוך ידיעה שמה שאני מתמקדת בו גדל".
6. במקום לומר: "אני לא מרוויח מספיק כסף".
אמרו: "אני מתחבר לשפע ובוחר להתמקד בנקודות החוזקה שלי. בכוונתי לרכוש את הכלים, הידע והמיומנויות, להגדיל את ערוצי ההכנסה הקיימים בהתאם לקהל היעד והפלטפורמות המתאימות עבורי".
