לפני הכל –השמיים: במזג אוויר בהיר תגלו צבעם נוטה לתכלת-עמוק, בלי האובך והבוהק שקיימים אצלנו, במזרח התיכון. ענני האבק והלס שמרחפים באטמוספירה שלנו ומקורם במדבריות ערב – לא מגיעים לאירופה, וכך, האוויר באזורים הכפריים-הרריים של דרום בוואריה שבגרמניה, צלול, נקי ומעורר רצון לנשום עמוק ולהיטען בחמצן אנרגטי.
לא פלא, שהרכב האוכלוסייה באזור המשתרע בין המורדות הצפוניים של הרי האלפים למרחבי האגמים, הגבעות והמישורים המובילים לבירת בוואריה, מינכן, שונה מהמקובל באזורים אחרים של גרמניה: 25-22% מהתושבים כאן הם פנסיונרים, בני 65 ומעלה, הרבה יותר מהמוצע באוכלוסייה. בעוד שאמריקאים בגילים אלה מעתיקים את כתובתם לפלורידה החמה, הגרמנים המבוגרים מחפשים אוויר נקי ונוף הררי למרגלות הרי האלפים בחבל בוואריה.
הזכרנו את הרי האלפים? "הדרך האלפינית" (German Alpine Road) , נחשבת לדרך התיירות הוותיקה בגרמניה. היא משתרעת לאורך מאות קילומטרים של כביש הררי מפותל, בין האגמים קונסטנץ ובודן שבמשולש הגבולות גרמניה-שווייץ-אוסטריה ועד לעיירה ברכטסגאדן (הסמוכה ל"קן הנשרים" של היטלר) בקרבת אינסברוק שבאוסטריה. חשבו עליה כבר במאה ה-19 אבל הביצוע הסתיים רק ב-1960, ואם אתם יוצאים לטיול של 10-7 ימים לפחות, אוהבים לנהוג ונהנים יותר מנופי טבע וכפר, ופחות מעריכת קניות ומספיגת חוויות אורבניות, זהו אחד המסלולים היפים שתוכלו לעשות באירופה (פרטים).
אבל גם בלי לעשות את הדרך המאתגרת הזאת, כדאי להגיע לחופשת קיץ באזור המכונה בוואריה עילית (Oberbayern): הנוף ירוק, האגמים כחולים, ההרים גבוהים, והכפרים – איך לא – ציוריים. אפילו הבתים מצוירים, וזה אלמנט האופייני לאזור. חלק מציורי הקיר אכן עתיקים, אפילו בני מאות שנים, באחרים מדובר ברטרו חדש ואפילו באיורים מסחריים בסגנון של פעם, אבל זה מקסים ומושך את העין.
שלא לדבר על הסיבה החשובה ביותר להיערך לנסיעה להרים הצוננים דווקא כעת, לקראת חופשת הקיץ: משום מה נוטים ישראלים רבים להחליף את החום והלחות של מישור החוף וגוש דן, בחום ובלחות של איי יוון, דרום איטליה או חופי אנטליה. תעצרו רגע לחשוב: לא עדיף לברוח מהחום אל הפסגות הקרירות ואל אגמי המים הצוננים?
הרפתקאות בהרים: פסגת הצוקשפיצה
הפסגות הגבוהות והמושלגות של הרי האלפים, המשתרעים מצרפת ושווייץ במערב ועד אוסטריה וסלובניה במזרח, גולשים לתחומי בוואריה, כשה"צוקשפיצה" (Zugspitze), נחשב לגבוה שבהם: 2,962 מטרים מעל פני הים, כ-700 מטר גבוה יותר מפסגת החרמון הישראלי.
הצוקשפיצה הוא אתר תיירות מבבוקש: בחורף פועלים בו מסלולי סקי, בקיץ נהנים המבקרים ממסלולי הליכה בהרים. ביום בהיר, וזה עניין נדיר, ניתן לצפות מהפסגה למרחק עשרות קילומטרים לכל כיוון, מפסגות האלפים באוסטריה ובצפון איטליה ועד למרחבים הירוקים של בוואריה. למתעניינים: השלג בפסגה מצטמצם לאטו במהלך הקיץ, ובסופו סביר שכמעט ייעלם. מהקרחון שהשתרע במקום וכיסה את השטח באופן קבוע גם בקיץ, לא נותר הרבה, עקב תהליכי התחממות האקלים.
איך עולים? לפסגה מגיעים באמצעות רכבת נוחה, שעושה את רוב הדרך במנהרה, או ברכבל. רכבל נוסף מוביל מפסגת הביניים אל הפסגה הגבוהה, משם נשקפים הנופים הכי שווים, כולל אגם Eibsee הציורי, המשתרע למרגלות ההר. בשתי הפסגות תמצאו בתי קפה ומסעדות.
כרטיסים לעונת הקיץ: מ-32 אירו לילד ועד 63 אירו למבוגר, לכרטיס המאפשר שימוש יומי-חופשי בכל אמצעי התחבורה. קיימים כרטיסים זולים יותר, לנסיעה חד-פעמית. בעונת הסקי יקר בהרבה (פרטים).
בקרבת הצוקשפיצה: אגם Eibsee משתרע מצפון לפסגה המושלגת, מוקף ביערות עצי מחט. זהו אגם יפהפה, שמסלול הליכה (ורכיבה) נוח, שאורכו כ-8 ק"מ מקיף אותו. בקיץ אפשר לשחות באגם או לשכור סירת משוטים קטנה ולחתור. הגישה חופשית ומומלצת, גם כמקום לפיקניק נעים בטבע.
הבתים המצוירים: גרמיש-פרטנקירכן
אי-אפשר שלא לגלות סקרנות ולעצור בעיירה המחזיקה בשם מוזר כל כך, גרמיש-פרטנקירכן (Garmisch-Partenkirchen). וכדאי לעצור, בעיקר כי הלב העתיק שלה מלא וגדוש בבתים מצוירים ומצועצעים, בבתי קפה, בוטיקים וחנויות מקסימות. תיירותי? ודאי, אבל שווה.
תכלס, מדובר בשתי עיירות עתיקות שכנות (פרטנקירכן נוסדה בתקופה הרומית, גרמיש בימי הביניים), שאוחדו ליישות מוניציפלית אחת בשנת 1935, לקראת אולימפיאדת החורף שנערכה באזור.
האזור מוקף בהרים, מכוסים שלג בחורף ויערות ירוקים בקיץ, ויש בהם מסלולי הליכה ורכיבה, אבל הכי מומלץ לשוטט ברחוב לודוויג, במרכז העיירה העתיקה מהשתיים,. פרטנקירכן, ולהתרשם מהבתים המצוירים המאפיינים את כפרי האזור (פרטים).
תרבות ופולקלור: חוויית הפסיון
הפסיון של ישו (Passio Christi) הוא השם המקובל לדרך הייסורים שעבר ישו בירושלים, ממאסרו אחרי הסעודה האחרונה דרך משפטו אצל הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס, מסעו לאורך הוויה דולורוזה ועד צליבתו. זהו אירוע רב משמעות במסורת הנוצרית, והוא מונצח באינספור יצירות מוזיקה, תיאטרון ואמנות. אחת הבולטות שבהן היא מחזה הפסיון הגדול, ה-Passionsspiele, הנערך בעיירה אובראמרגאו (Oberammergau) שבבוואריה פעם בעשר שנים, מאז שנת 1633.
בהפקת הפסיון של אובראמרגאו נוטלים חלק יותר מ-2,000 מתושבי העיירה, ילדים, מבוגרים וקשישים, שנערכים ומתכוננים לכך במשך חודשים רבים, כולל תזמורת מקצועית על טהרת תושבי המקום. כדי להשתתף במחזה חייבים להיות תושבים קבועים בעיירה, וחלק מהתפקידים עוברים במשך דורות בירושה, מהורים לילידם.
המחזה עולה מחודש מאי ועד אוקטובר, חמש פעמים בכל שבוע, באולם ענק בן כ-4,500 מושבים שהוקם לצורך העניין בתחילתה מאה ה-20, ונמשך כ-7-6 שעות בכל ערב. מדובר באירוע רב משמעות בבוואריה ובעולם הנוצרי בכלל, ומאות אלפים מגיעים לאובראמרגאו מכל רחבי אירופה לצפות במחזה. כרטיסים: 180-30 אירו, תלוי במיקום באולם ובמועד (אתר).
כדאי לדעת, שבמהלך הדורות טקסט הפסיון היה רווי באנטישמיות. בשנים האחרונות שוכתבו חלק מהטקסטים ושולבו אלמנטים יהודיים. כך ניתן לראות על הבמה את מנורת 7 הקנים של בית המקדש, אנשים רבים החובשים כיפות ועטופים בטליתות, מחזיקים בספרי תורה ואף מושמע קידוש בעברית.
לבד מהפסיון, סצנות של מורשת, מסורת, חגיגות מקומיות ופולקלור נפוצות מאוד באזורים ההרריים-כפריים של אירופה. לא נדיר להיכנס לפאב ולפגוש בחבורת מקומים בלבוש מסורתי חוגגים מסורת חקלאית כלשהי, או להתיקל במצעד תזמורות סתם ככה, באמצע יום עבודה.
הצד הקולינרי
המטבח הגרמני אינו קליל ואוורירי כמו האיטלקי ואינו יצירתי וציורי כמו הצרפתי. הוא כבד יותר, עשיר בשומנים ובקלוריות ומשביע מאוד, אבל חובבי אינסטגרם לא יפיקו מהמנות יצירות מרהיבות.
תפוחי אדמה, כרוב, בשר בקר, כבש או חזיר הם חומרי הגלם הנפוצים בארוחות הצהריים והערב, לצד לחמים ובירה. למי שכל העניין כבד מדי, מומלץ לחפש לוקיישנים קלילים יותר: יצרנים קטנים של גבינות או מאפים, פאבים וגני בירה (Beer Garden) שמגישים בהם נשנושים לצד משקאות, וגם מבשלות בירה, מזקקות של ליקרים ויקבים – שבהם מציעים טעימות מתוצרת הבית לצד ארוחות קלות.
מוקדי עניין
- טירת נוישוונשטיין (Schloss Neuschwanstein). בקרבת העיר פוסן Fussen, סמוך לגבול אוסטריה. זוהי טירה ציורית ויפהפייה, שנבנתה בסוף המאה ה-19 על ידי מלך בוואריה לודוויג השני ("לודוויג המשוגע") ולימים שימשה השראה לקדימון המפורסם בסרטי דיסני. הביקור בפנים כרוך בהרשמה מראש ונעשה בסיור מודרך בלבד שגם מוגבל בזמן. המלצה: ותרו על הכניסה. הטירה יפה יותר מבחוץ מאשר מעניינת מבפנים, וחדרי מלכים עם ריהוט ממאות קודמות, מיטות מוזהבות ואולמות של מראות ראיתם כבר במקומות אחרים.
- ה-Festspielhaus הסמוך לעיירה Fussen הוא קומפלקס ענקי וחדיש, המשלב אולם מופעים משוכלל, מסעדות וחניה בשפע, ומציגים בו בקביעות מגוון של מחזות זמר. מה הרעיון, ולמה דווקא שם? כדי להעניק פסק זמן של תוכן אחר, צבעוני ומוזיקלי, למטיילים הרבים באזור, כולל משפחות עם ילדים. נכון, הרוב (אם לא הכל) מוצג בגרמנית, אבל במחזמר זה פחות חשוב (אתר).
- המוזיאון הפתוח (Open Air Museum). כ-60 מבנים עתיקים ששונעו לאתר בכפר Glentleiten מרחבי גרמניה, וממחישים את אורח החיים של החקלאים תושבי הכפרים במאות הקודמות. ברחבי גרמניה פועלים כמה כפרים מסוג זה. מומלץ בעיקר למשפחות עם ילדים.
להיערך מראש
- מזג האוויר. בישראל יש חורף גשום ויש קיץ שמשי ויבש, אבל באירופה גשם הוא עניין יומיומי כמעט, גם ביוני-יולי-אוגוסט. מטרייה, שכמייה וגם מעיל קל הם ציוד חובה. מתכננים לעלות לפסגות מושלגות? אל תשכחו משקפי שמש, כובע, קרם הגנה ומעיל חם.
- תנועה ותחבורה. האזורים העירוניים מרושתים בתחבורה ציבורית מצוינת. זכרו לרכוש כרטיס (יומי או שבועי) מראש, ולתקף אותו לפני שנכנסים לאוטובוס או לרכבת. באזורים כפריים, כמו בבוואריה, עדיף להתנייד ברכב שכור. טיסה לאזור? נמל התעופה של מינכן הוא הקרוב ביותר לאזור, עם טיסות ישירות יומיות של לופטהאנזה ואל על.
- קניות באזור הכפרי? החנויות במרכזי העיירות והכפרים מיועדות לקהל התיירים ובהתאם – הן לרוב מעוצבות היטב ולא במפתיע גם יקרות. את הסופרמרקטים, הדרגסטורים ובתי המרקחת, כולל סניפי הרשתות הזולות של גרמניה - אלדי, אדקה, נטו או לידל – תמצאו בדרך כלל מחוץ למרכז התיירותי או בסמוך לתחנות הרכבת.
- אגב קניות: המחירים באירופה לקראת קיץ 2022, בהמשך למלחמה באוקראינה, זינקו בלי רחמים. תשכחו ממציאות. דלק למשל, יקר יותר ממחירו בישראל, וירקות ופירות יקרים, בדרך כלל, בעשרות אחוזים יותר מהממוצע ברשתות השיווק שלנו.
- שכחו פה מהאנגלית. מיליוני תיירים מגיעים לאזור מדי שנה, אבל רובם מקומיים, מגרמניה. אפילו לאתר התיירות של האזור, oberbayern.de, אין גרסה באנגלית. תיאלצו לעתים להתמודד ולאלתר.
- הקורונה עוד בסביבה. אצלנו וגם ברוב מדינות העולם צומצמו רוב מגבלות הקורונה: בדיקות, מסיכות וטפסים. אבל אחרי שנתיים ויותר של מגיפה, ידוע שכל הכרוך בנושא גמיש ומשתנה, ולכן חשוב להתעדכן מראש לגבי הנהוג והנדרש במדינת היעד. בגרמניה למשל, עד לאחרונה הייתה נהוגה חובת שימוש במסכות במקומות סגורים (חנויות, טרמינלים, אוטובוסים, מטוסים), ואך ורק מסוג N95 או FFP2 או דומות להן, ואלו לא המסכות המקובלות בישראל. כדאי להצטייד בכמה כאלה מראש, כי בנתב"ג הן נמכרות במחיר יקר במיוחד. באתרי קניות תשיגו כאלה במחיר שקל ליחידה.
