"גדלתי ברחוב הרב קוק בתל־אביב והעיתונאית מירה אברך הייתה שכנה שלנו בבניין", מספרת מאשה לכטמן. "כשהייתי בת שלוש מירה פנתה להוריי ושאלה אם אפשר לצלם אותי ל'לאשה' לכתבה מצולמת על חינוך ילדים. הם הסכימו".
לכטמן (73) נולדה בישראל להורים שהיגרו מפולין לפני מלחמת העולם השנייה. אביה היה אז חלבן ואמה עקרת בית. למרות שהייתה פעוטה, לכטמן זוכרת כל פרט מיום הצילומים: "אמא שלי הייתה לבושה יפה מאוד ונעלה נעלי עקב, שלא כמו ביומיום. צילמו אותה משחקת איתי ועם אחי הגדול. הושיבו אותי על הגב של אחי, ואני זוכרת שנורא פחדתי ליפול".
והצילום עם הכלב שהפך לשער?
"הכלב היה של מישהו שעבר במקרה בכיכר לונדון, גם שם צילמנו. לא היה לנו אז כלב, אבל אמא שלי מאוד אהבה כלבים ואני לא פחדתי מהם. אני זוכרת שרציתי לשחק איתו, אבל לא הרשו לי, כי רצו שאעמוד בפוזה לצילום".
החוויה זכורה לך כמהנה?
"בסך הכל זו הייתה חוויה נחמדה ונעימה, שונה מסדר היום הרגיל שלי. בתמונה אחת רואים אותי יושבת על סיר: נתנו לי בובה ודובי כדי לחנך אמהות שהילדים יהיו עסוקים בזמן שהם עושים צרכים, כדי שלא ייגעו באיברים המוצנעים. כשהתחלתי ללכת לגן, אמא הראתה את הכתבה לגננת ונורא התביישתי בתמונה הזו". ממרחק השנים, אומרת לכטמן, העצות החינוכיות שמופיעות בכתבה ארכאיות להחריד.
לכטמן, שעבדה שנים רבות כאחות לבריאות המשפחה, מתגוררת בעתלית. היא נשואה לאלי, אם לשלוש בנות וסבתא לשמונה נכדים. את השער בכיכובה ב"לאשה", שהתפורר בהדרגה, שיפצו ומסגרו בנותיה לקראת יום הולדתה ה־60, ביחד עם הכתבה בשער האחורי של הגיליון. "הן עשו לי מסיבה שכללה סיור באזור שבו גדלתי. בשלב 'התוכנית האמנותית' הגישו לי את השער הממוסגר, זו הייתה הפתעה נחמדה. כיום התמונה תלויה מאחורי הדלת בחדר השינה לאורחים".
למה מאחורי הדלת?
"זה לא לפרסום לכל העולם, אין צורך להשוויץ בזה".
ומה עם כלבים, את עדיין אוהבת?
"בוודאי, כל השנים היו לנו כלבים, וגם עכשיו יש לי פינצ'רית מעורבת בשם פיצי".
רוצות עוד שערים מרתקים?
היכנסו לאתר החדש תוכלו למצוא בו אלפי שערים שיצאו מאז 1947, להיזכר בצילומים בלתי נשכחים, לראות איך נראו כוכבות אהובות לאורך השנים ולגלות מי הופיעה על השער בשבוע שבו נולדתן.
