יש כל כך הרבה קווי דמיון בין חייה של הסופרת ענת גוטמן (43) ובין חייה של אורי, גיבורת ספרה "כל רגע, כל דקה", שכל מה שרציתי לעשות בתום הקריאה המרגשת זה לחבק אותה. לא את ענת, אלא את אורי - האישה המאוהבת עד כלות המתוארת בספרה - שלא מצליחה להתגבר על אהבה נכזבת לאישה שפגשה בסדנה למודעות עצמית. כל מי שלבה נשבר אי פעם תזדהה עם הכאב שעולה מכל מילה בספר, ולמי מאיתנו זה לא קרה?
עוד באותו נושא בערוץ לאשה
בבית קפה בשולי הוד־השרון, שבה גוטמן מתגוררת עם בת זוגה ושני ילדיהן, היא ממהרת לצנן את התרגשותי: "צר לי לאכזב אותך, אבל הספר הוא לא אוטוביוגרפיה ואורי זו לא אני". היא לא מותירה מקום לתהיות על הדמיון המפתיע בין הסופרת לגיבורה שלה: שתיהן אוהבות נשים, שתיהן חוו אהבה נכזבת כשהתאהבו באישה דתית לאומית ואם לשישה ילדים בסדנה למודעות אישית, שתיהן חזרו בתשובה לאחר שנשבר להן הלב, שתיהן גרושות לשעבר מאישה ונשואות היום בשנית לאישה, שתיהן אמהות לשני ילדים ושתיהן רוכבות על אופנוע.
כשאני מתעקשת על הדמיון המדהים ביניהן, היא עונה: "הבאתי מלא מעצמי, אבל יש פה מעשה ספרותי. זה לא 'יומני היקר', זה ספר. כל סיפור שאוב ממציאות או מחוויה סובייקטיבית, אבל מרגע שהתחלתי לעבוד על הספר הוא תפס חיים משלו. חוויתי התגלות. תוך כדי כתיבה הרגשתי שאני צינור של משהו, קיבלתי שפע גדול מלמעלה והסיפור רק עבר דרכי".
"כל רגע, כל דקה" (הוצאת שתים) הוא ספר הביכורים של גוטמן והראשון בטרילוגיה שהיא מתכננת להוציא בהמשך. זהו רומן מסע שכולו געגוע, כיסופים עזים של אורי לתמרי, האישה שהתאהבה בה, וגם אם היה נדמה לרגע שתמרי מחזירה לה אהבה, בסופו של דבר היא בחרה להמשיך בחייה לצד בעלה וילדיה, בלעדיה.
לב שבור עלול להוביל לשיגעון, ואכן, תוך כדי קריאה עלה בי חשש רב לשפיותה של הגיבורה. "את יודעת שאני שפויה, כן?", אורי שואלת את תמרי בספר, "אז תקשיבי למה שאני אומרת לך עכשיו: אני ואת, אנחנו ביחד עכשיו. לא במשאלה, תמרי, או בדמיון שלי. ביחד, ממש".
את האהבה לנשים גילתה בגיל 19: "בתקופה שבה גדלתי לא היה דיבור על זה, לא ידעו שזה קיים, אבל מגיל חמש הרגשתי שונה ולא ידעתי להגיד במה"
בייאושה כי רב, אורי גם מתחילה לנהל בראשה מו"מ עם בעלה של תמרי לגבי האפשרות שיוותר לה עליה. "תבין, אני אוהבת את אשתך אהבת עולם", אורי אומרת לו בספר, "ומתוך זה אני אוהבת בְּלָאב אִין לאוֹ גם אותך, ואני אוהבת בלי להזדקק לסמיכות או לחוק גם את הילדים שלכם, ואני לא רוצה לפגוע באף אחד, ותמרי, גם היא לא. אבל תראה אותה. אתה לא רואה שהיא סובלת, שהיא חצויה באהבה אליך ואליי? ואני באתי לפה לבקש בשבילה שתיתן לי לאהוב אותה. וגם אותך אני יכולה, כי אתה שלה ובה, ואת כל מה שהיא - אני רוצה להרגיש בעצמי ולהיות גם. ובבקשה, אל תכעס. הכעס שלך הפחיד אותה כל כך עד שהיא חתכה בבשר וקרעה בינינו, ועכשיו כאב בעוצמות שהיא לא מכירה מייסר אותה".
תגידי, השתגעת? או שמא זו רק אורי שאיבדה את שפיותה?
"יש פה צלילה עמוקה ללא ספק, לאהבה בכזאת עוצמה ובכזאת אינטנסיביות יש אנרגיה מטורפת ויש בה גם ממד של קדושה. זה כמו כוח טבע שמכה בך ואת לא יכולה להתנגד לו או לברוח ממנו, כמו שתמרי עשתה. זאת אהבה שלא קשורה לגוף בכלל, בפועל לא היה שם רומן, הייתה רק תחושה עזה של אהבה עמוקה שהמשיכה לחלחל ולפעום הרבה אחרי שהקשר בין השתיים נותק. לספר קוראים כך כי הוא מלווה את הגיבורה כל רגע וכל דקה בהתמודדות שלה עם אהבה נכזבת עזה כל כך".
אז בכל זאת, כמה אורי היא את?
"יש בה המון ממני, למשל, הכמיהה לאהבה טוטלית, הציפייה שהיא תרפא אותי. אני בן אדם שאוהב לאהוב, וכבר היו לי אהבות כאלה, אבל פה קורה משהו מיוחד גם במושגים שלי. כשאורי יוצאת למסע, היא נדחפת מהכוח של הכאב, היא לא יכולה להישאר במקום אחד, היא לא יודעת איך לנשום, איך לחיות, זה אובדן שהיא לא יכולה להכיל, כמו מוות. כן, יש כאב שאת מרגישה שאת יכולה למות ממנו, במיוחד כשזה נמשך ונמשך ולא עובר. במסעותיה היא מדברת עם תמרי וזה מה שעוזר לה להתמודד. גם לי זה עזר. מצאתי מנגנון חדש להתמודדות עם האובדן, וגיליתי בעצמי כוחות שלא ידעתי שקיימים".
איך נולד הספר?
"באמת שלא הייתה לי כוונה לכתוב ספר, כתבתי מכתב ועוד מכתב, היה לי צורך לשחרר משהו שישב עליי, כי מעבר לעובדה שזה גרם להקלה, זה גרם לי להבין מה עבר עליי. הייתי רוצה שכל מי שחווה פרידה כואבת יקרא את הספר, זה יעזור לו להבין טוב יותר מה עובר עליו. אגב, ערב השקת הספר ופתיחת תערוכת צילום שלי יתקיים ב17.8 ב"סילו תרבות" בהוד-השרון".
החליל ננטש
גוטמן נולדה וגדלה בגבעתיים, בת צעירה אחרי שני אחים גדולים ממנה בהרבה שנים. מאז ילדותה ובמשך כ־20 שנה ניגנה בחליל צד, למדה באקדמיה למוזיקה בירושלים, הקימה הרכבים מוזיקליים שהופיעו בארץ ובחו"ל, ובסופו של דבר מאסה בעשייה המוזיקלית עד כדי כך שהיום היא לא נוגעת בחליל.
"חתכתי מהמוזיקה לגמרי, שמתי אותה בצד, הפסקתי לנגן בכלי שהתאמנתי עליו חמש שעות ביום ומכיתה ד' התייחסתי אליו ביראת קודש", היא אומרת. "נתתי את הכול, יותר מדי, חזק מדי, אני חושבת שנשרפתי. עשיתי הכול סביב ההרכבים, הפקתי וניהלתי והתרחקתי מהמטרה שבגללה הקמתי אותם מלכתחילה".
את העובדה שהיא אוהבת נשים גילתה בגיל 19, מאוחר יחסית. "בתקופה שבה גדלתי לא היה דיבור על זה, לא ידעו שזה קיים, אבל מגיל חמש הרגשתי שונה ולא ידעתי להגיד במה", היא אומרת. "אני זוכרת חוויה קשה של בדידות, גם איזו בושה אפילו, ולא ידעתי על מה ולמה עד שראיתי בטלוויזיה סרט שבו שתי נשים התנשקו. נחנקתי מתדהמה, ובאותו רגע נפל לי האסימון. אחרי כמה ימים יצאתי לבר 'מינרווה' לחפש פרטנרית, ואחרי חודש פגשתי את החברה הראשונה שלי. עם המשפחה זה עבר יחסית בסדר, קודם סיפרתי לאחים שלי, אחר כך לאמא ואז לאבא. הם קיבלו את זה בסדר, למרות שאני יודעת שהם התמודדו עם קושי שלא חשפו בפניי. למרות הקושי הם הגיעו לשתי החתונות שלי".
"לפחד של האישה שאהבתי היה כוח חזק יותר מאשר לאהבה שלי. לאבד את הקהילה, את המשפחה, לצאת מחוץ לקהילה דתית, זה היה גדול ממנה"
היא נשואה בשנית לטליה אלק (43), צלמת ובעלים של סטודיו לצילום תינוקות בהוד־השרון, שאותה הכירה באפליקציית היכרויות לפני עשר שנים. השתיים אמהות לתאומים שטליה ילדה: אדם ודניאל (שמונה). "אני חושבת שלולא טליה לא היו לי ילדים, אני לא בטוחה שהייתי רוצה להרות וללדת בעצמי, אז קרה לי נס גדול שפגשתי אותה", היא אומרת.
טליה קראה את הספר?
"לא. הסיבה הפשוטה: היא אמריקאית ולא ממש קוראת ספרות בעברית, והסיבה המורכבת יותר: היא נתנה לי את החופש האמנותי שלי מבלי לחשוש שזה עלול לפגוע בה. זו הקרבה גדולה: היא מקבלת אותי על כל צדדיי, גם אם אני עושה דברים שעלולים לפגוע בה".
תמרי, האישה ששברה את לבך, קראה את הספר?
"לא, אנחנו לא בקשר, אבל בגלל שידעתי שהיא תוכל לזהות את עצמה בספר היה לי חשוב לעדכן אותה שהוא יוצא, והיא קיבלה את זה ואיחלה לי הצלחה. היא התרגשה מכך שעדכנתי אותה".
היא לא ביקשה לקרוא?
"לא. ואני לא הצעתי".
למה בעצם לא קרה כלום בינך ובינה?
"אסביר לך את מה שאני מלמדת את הבן שלי על העולם: תמיד הכוח החזק יותר מנצח בסופו של דבר. לפחד שלה היה כוח חזק יותר מאשר לאהבה שלי. לאבד את הקהילה, את המשפחה, לצאת מחוץ לקהילה דתית, זה פחד גדול שהיה גדול ממנה".
מסעות אופנוע רוחניים
לפני כמה שנים גוטמן הרגישה ריקנות והחלה להעמיק בעולם הרוחני. תחילה הלכה לסדנאות למודעות עצמית ויצאה למסעות אופנוע רוחניים ברחבי הארץ. בסופו של דבר, אולי גם בזכות אהבתה לתמרי, מצאה את היהדות וחזרה בתשובה.
היא לא בטוחה שיש קשר בין אהבתה לתמרי הדתייה ובין החזרה שלה בתשובה. "אולי כן, אני לא יודעת", היא אומרת. "יש משהו בעוצמה של האהבה הזאת שהוא גבוה מאוד, אלוהי ונשגב מעבר למה שאנחנו מבינים. הייתי בתקופה קשה ודרך החזרה בתשובה הרגשתי שאני מוגנת, שיש עליי איזו שמירה, הגנה, זו הייתה הרגשה שלא יכולתי להתווכח איתה, אלא להיכנע ולקבל אותה. הרגשתי קשר חזק עם השם, והחלטתי להעמיק אותו".
מה זה אומר להעמיק אותו?
"היום אני מקיימת מצוות ושומרת שבת".
איך טליה הגיבה על זה?
"זה לא עבר קל, כמעט לא שרדנו את זה. היא הייתה אנטי־דת לחלוטין, היא לא אוהבת שמגבילים אותה ואת החופש שלה, אבל היא אוהבת אותי ולכן היא הצליחה לעשות סוויץ' בראש ולקבל את זה. היו לנו מלא ריבים בהתחלה, אבל היא הבינה שאנחנו יכולות לחיות עם זה. אנחנו אמנם מקיימות בית דתי, אבל אני לא כופה עליה שום דבר. למרבה המזל, שתינו צמחוניות אז אין בעיית כשרות גדולה. אם היא רוצה, היא יכולה לנסוע בשבת לאן שהיא רוצה עם הילדים".
הם לומדים בבית ספר דתי?
"לא, בבית ספר אנתרופוסופי, שיש בו היבט רוחני. כשהם יגדלו, הם יבחרו. אני לא כופה עליהם שום דבר".
כאישה דתייה, לא מפריע לך לגדל ילדים חילונים?
"אני לא אישה דתייה רגילה. אני אישה דתייה לסבית, ליברלית, שמאלנית, אני לא מוצאת את עצמי באף קהילה דתית. לאחרונה פגשתי במקרה לסבית דתייה ורק אז התברר לי שיש סביבה קהילה גדולה של נשים לסביות ודתיות. היא הזמינה אותי לעשות איתן שבת בירושלים. אני מקווה למצוא את עצמי עם עוד אנשים, כי כמה שהקשר שלי עם השם הוא פרטי ואינטימי, המצוות והחגים הם לא פרטיים. אני לא יושבת לשולחן החג עם המשפחה המורחבת כי הם לא שומרים, וזה גם יצר ריחוק בינינו".
איך הם הגיבו על החזרה בתשובה?
"פעמיים יצאתי מהארון מולם, אבל הם אוהבים אותי ומקבלים אותי כמו שאני. אותו דבר עם אשתי, היא אוהבת אותי וכשיש אהבה גדולה מקבלים הכול. לפני כמה זמן הייתי חולה ולא יכולתי לקום מהמיטה להכין את הבית. כשהתעוררתי ראיתי שכל הבית מאורגן לשבת, יש אוכל והשולחן ערוך. במוצאי שבת היא עשתה הבדלה בשבילי, מכוח האהבה".
כשאת שומעת אנשים מהקהילה הדתית שאת משתייכת אליה, למשל ח"כ יצחק פינדרוס, אומרים שהקהילה הלהט"בית יותר גרועה מחיזבאללה - לא בא לך לברוח משם?
"בזכות ההתקרבות שלי לשם התחלתי לראות אנשים בצורה אחרת, יותר מכילה, יותר אוהבת. יש בחברה שלנו שנאה, ואני חווה את זה משני הצדדים, לא רק מהצד הדתי. ברגע שהתחלתי לחבוש כיסוי ראש אנשים הרשו לעצמם לשפוט אותי ולדבר אליי בצורה אחרת לגמרי, אבל הפסקתי לשנוא, יש בי אהבה לכולם. עם זאת, אני חייבת להגיד שהדתיים שמדברים ככה הם מחללי השם. כלפי חוץ הם לובשים את הבגדים, אומרים את התפילות ומקיימים מנהגים, אבל בתוכם הם עושים חילול השם באופן בוטה, כי הם עושים ההפך מ'ואהבת'. התורה כולה היא 'ואהבת לרעך כמוך'. כל מי שמפיץ אהבה מפיץ את קידוש השם, וכל מי שמפיץ שנאה צריך לחזור בתשובה. תראי, אנשים מחללים שבת בפרהסיה והעונש על חילול שבת הוא מוות, אבל לא הולכים ותולים פה אנשים, נכון? כל בוקר אני אומרת 'ברוך שעשני כרצונו'. זה רצון השם שאני אהיה כזאת, אז לאף אחד אין זכות לא לקבל אותי בשם השם".
