ב־7 באוקטובר יעל פוליאקוב שהתה באילת עם בעלה בעשור האחרון, אלעד מילוא ועם אחיה אריאל ומשפחתו. ״היינו בהלם״, היא משחזרת, ״קיבוץ ניר־עוז הוא מקום שגדלנו בו כל החיים כי תמי, אחות של אבא שלי, שכבר נפטרה, היא מהקיבוץ. גדלנו שם אצל גפן, אורן ושלומית, בני הדודים. הם כבר לא שם, אבל אני מכירה מהקיבוץ הרבה אנשים וממש הזדעזענו. אנחנו כל הזמן מדברים על זה, איך ההורים היו זורקים אותנו אצל תמי, לא לארבעה ימים. לשלושה שבועות! אריאל היה שם פעם שלושה חודשים! פעם שאלתי את אמא שלי, 'איך השארתם אותו שם שלושה חודשים?'. היא ענתה: ׳שיפצנו את הבית. הייתה לאריאל אסתמה, אסור היה לו להיות בבית׳. כשאני הייתי מגיעה לקיבוץ, כמה קינאתי בבנות דודה שלי שם. הייתי לוקחת אופניים ורוכבת בשבילים, החופש, המרחב, התחושה שאת בגן עדן. כל החופשים היינו שם".
כשחזרו מאילת, פוליאקוב הרגישה שהיא משתגעת. "היו לנו פה כמה ימים שפתאום הבנתי שאני לא עומדת בזה. הלכתי לישון עם התקפי חרדה ועלו גלים בגוף של צמרמורות. בהתחלה אמרתי לאלעד, 'בוא ניסע לאתונה', אבל הבנו שאין מה לנסוע, כי זה הולך להיות פה איתנו הרבה זמן ולעזוב את הארץ אנחנו ממש לא רוצים. הבנתי שכל הסרטונים שרצים ברשת, זה ממש נכנס לך לדם, ולקחנו החלטה לעצור. אין בבית הזה חדשות יותר ואין סרטונים יותר. נגמר הסיפור. למי אני יכולה לעזור כשאני יושבת מדוכאת ובוכה? צריך לקחת פה אחריות".
צפו בווידאו
בתוך כל זה הלכה פוליאקוב לפגוש את יהודית מילוא, חמותה, מפתחת שיטת הניאו־הומנולוגיה, ויחד החלו להקליט את ״ניאו־פוליאקוב״, פודקאסט על השיטה שבה הן משוחחות ביניהן ולעתים מארחות אחרים, מציון ברוך ועד אבישג, הבת של יהודית וגיסתה של יעל, גם היא מטפלת. ״הקלטנו את הפודקאסט בגלל המלחמה״, היא מחדדת. ״אני רוצה להגיע לאנשים עם הניאו־הומנולוגיה, כי היא משנה חיים וזו השפעה כל כך חיובית על העולם שמתרסק ועל המדינה שלנו. לא חשוב לי להיות איזו משפיענית (מגחכת). אני רוצה להגיד שמלהישאר במקום לא טוב יש המון רווח. זה מקום מוכר, נוח לי שם, במקום הקורבני והמסכן נדמה לי שיש לי יותר כוח. הרוגע נראה לפעמים חינני וסחי, ומה הוא מעניין בכלל, אבל רק משם את באמת יכולה להתפתח וליצור ולהתקדם.
״יהודית אמרה לי: ׳את מעכשיו אומרת - המלחמה הזו תעשה לי רק טוב, רק דברים טובים יקרו לי במלחמה׳ ותגידי לעצמך - אנחנו מוגנים ואנחנו שמורים ואנחנו בריאים׳. הייתי כל כך בהיסטריה, שהתחלתי להגיד את זה כמו חולת נפש. לא הייתה פה שנייה שלא צעקתי את זה לעצמי: ׳המלחמה עושה לי רק טובבבב!׳ (היא פולטת צעקה), ׳זה מביא לי רק טובבב׳. ממש השתגעתי. כל כך הרבה אמרתי את זה לעצמי עוד ועוד, שהתחילו באמת לקרות לי דברים טובים וקיבלתי עבודה.
"יש שחקנים ששואלים, ׳אם לא אעבוד עכשיו, אולי לא יזכרו אותי?'. מודיעה מעכשיו, אל תזכרו אותי. וואו. אפשר לחשוב"
״והעבודה הצילה אותי. נהייתי כל כך עסוקה, שזה לקח אותי מהמקום החרדתי לגמרי. פשוט הפסקתי להתעסק במלחמה כי לא היה לי זמן, וזה היה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי. כשאמרתי, 'המלחמה תעשה לי טוב', משהו נכנס למוח ומייצר את זה. כמובן שאנשים סביבי חושבים שאני מדחיקה, ואח שלי אומר לי, 'את חיה בסרט'".
אחרי שנים שבהן כמעט לא עבדת, במלחמה חזרת לעבוד בלי הפסקה.
"הייתה תקופה שעצרתי כי הציעו לי דברים שהייתי מאוד צינית כלפיהם, חשבתי שאני לא אעשה את זה מספיק טוב ועדיף לא לעשות בכלל. פה ושם התפתיתי לעבודות, אבל היו הצעות לעבודות גדולות שלא לקחתי והיה הרבה מתח בבית בגלל זה, כשאלעד היה שואל, ׳למה את לא לוקחת את העבודה הזו?׳. הייתה תקופה שהייתי אמ־אמ־אמא של העקרת בית ותקתקתי פה את הבית ביד רמה, וגם ישבתי לאלעד על הצוואר. ואז יהודית אמרה לי, ׳בפעם הבאה שהוא אומר לך, תגידי לו 'זה מה יש', ותעבדי בלהיות מלאה ושמחה במה שיש לך, והכול יבוא אלייך׳, וזה הוכיח את עצמו".
אין לך חששות להיעלם ושישכחו אותך?
"לא אכפת לי להיעלם! יש שחקנים ששואלים, ׳אם לא אעבוד עכשיו, אולי לא יזכרו אותי?׳. אני מודיעה מעכשיו, אל תזכרו אותי. וואו. אפשר לחשוב".
עברו 40 שנה,תתקדמי!
מילוא ופוליאקוב, שבחודש הבא תהיה בת 47, עולות בימים אלה עם מופע משותף, ״יהודית ויעל על הבמה״, שבו ישוחחו על שינוי ועל יצירת מציאות חדשה בזוגיות (המופע הראשון יתקיים ב־8 במרץ בצוותא תל־אביב). ״היה ברור לנו מזמן שאנחנו צריכות להעביר את העבודה הזו הלאה״, היא אומרת, ״זה גם משהו שהוא קטע, כי אנשים בטח ישאלו, מה נהיה ממך? מה את עכשיו מעבירה הרצאות? כן, יעל של לפני 15 שנה הייתה צוחקת על זה וחושבת, מה הקשר?".
מה הבשורה שאת רוצה להעביר הלאה? למה זה נראה לך חשוב בזמן מלחמה?
"כי המחשבות החיוביות הן בידיים שלנו. הכול בראש. המחשבות השליליות שלנו תופסות 70%, והמחשבות של המוח החיובי רק 30%. אנחנו סוחבים כל הזמן לשלילי, למה אין לי כוח? למה חסר לי? למה אני לא מאושר? וכדי לאזן את זה למדתי שאני צריכה להאיר כל הזמן את הדברים החיוביים.
"קיבוץ ניר־עוז הוא מקום שגדלנו בו כל החיים כי תמי, אחות של אבא שלי, היא מהקיבוץ. כמה קינאתי בבנות הדודה שלי. התחושה הייתה שאת בגן עדן"
״הסיפור שלי הוא שאמא שלי תמיד רדתה בי וירדה עליי ושהייתי מכוערת ושאבא שלי לא היה ושההורים שלי היו תמיד חולים. אבל יש גם סיפור טוב. הייתה להורים שלי אהבה נהדרת, והם גם היו הורים טובים, והיה לנו כיף וצחוקים. יש גם סיפור טוב. אף פעם לא סיפרתי אותו. סיפרתי את הסיפור השלילי, והוא משפיע עליי, כי אני כל הזמן חייתי אותו, ודי, עברו 40 שנה. צאי כבר מהסיפור הזה של אמא שלי ואבא שלי. יאללה, תתקדמי משם!".
"זה שבבית שלנו היה מתח כי בשיא ההצלחה שלו אבא שלי כל הזמן חשב שזה נגמר, וגם חשב שהכסף עומד להיגמר, היום אני מבינה שזה לא משנה בכלל. לי היה כסף בבית, אבל אבא שלי היה בחוויה של אין, ולכן הייתה חוויה הישרדותית כל הזמן. כל כך התרגלתי לחיות במתח הזה, ולכן אני אנסה לייצר אותו בבית. אני כל הזמן אהיה במינוס, כי זה שומר עליי. את זה אני מכירה, זה הלחץ והמתח שלי, שם אני בטוחה. גם הגוף רגיל ל׳מה יהיה׳. אם אני אוותר על התחושות האלה, מה יהיה ממני? אנשים לא באמת יודעים, הם אומרים לי, 'נראה לך שאני מביא עליי נאחס?' כן, אתה מביא על עצמך את מה שאתה כבר מכיר, וזה לא פעם מתח ולחץ".
הכול זה אנחנו? באחריותנו?
"כן. פעם יהודית אמרה לי, כשהייתי רבה עם אלעד, ׳את מביאה את הריבים האלה׳. הסתכלתי עליה בהלם. אני? כל מה שאני רוצה זה שקט, מיליונים בחשבון הבנק שלי והצלחה גדולה. יהודית לימדה אותי לראות איך אנחנו סוחטים אנרגיה אחד מהשני ללא הפסקה. מדהים כמה בעלך מרגיש את מה שאת חושבת עליו, ולא יכולה להסתיר את זה. אני כל הזמן ייצרתי דרמות וסיסמאות ש׳זוגיות זה קשה׳ וש׳צריך לעבוד בזה׳. זה חרטא. זוגיות זה קל וכיף וזו לא עבודה. ברגע שהבנתי באמת כמה אחריות יש לי על האושר שלי, אני לא צריכה שאלעד ירים לי. ומספיק עם הפנקסנות הזו של ׳אני הייתי שלוש שנים עם הילדים וגם עבדתי והכנסתי כסף, ומה אתה?׳. פשוט תעשי דברים כי את רוצה לתת לילדים שלך, כי את רוצה שהבית שלך יהיה מתוקתק".
"את יודעת שיעל עשתה לי שבץ?"
עד לאחרונה פוליאקוב הביאה את השטיקים שלה לתוכנית ״הלילה עם תם ויעל״ לצד תם אהרון ברשת 13, ששילבה אקטואליה עם ציניות והומור ועלתה בעקבות המלחמה. ״זה מקום של אוורור קליל שאנשים פחדו ממנו, כי מה זו שגרה? זו גם שאלה עכשיו. וכן, יצא שצילמנו בנווה אילן ביום שישי בערב, ויש שם אולפני חדשות, מלא הורים של חטופים במסדרון, ואת כאילו באה מנותקת בצחוקים שלך עם השיער והאיפור. זה היה מאוד קיצוני.
"נכון שיש פה רגע מזעזע, אבל צריך למצוא את הדרך. וכן, בהתחלה כל הזמן קרו דברים שתכננו כל השבוע עם אורחים והצחקות, ופתאום קורה משהו וצריך היה לשנות".
בתוכנית המערכונים ״מה שתגידו״ בכאן 11 את מדברת עם אמא שלך על המצב. יש הרבה קללות וצפצופים על המסך.
"אמא שלי באה ל'מה שתגידו' והיא ייבשה אותי שם לא פעם. את יכולה פתאום להגיד איזו מילה, והיא תיתקע עליה ותגיב כמו מטורפת. לפעמים היא לא רוצה להצטלם, כי היא מרגישה שהיא יוצאת קצת מטומטמת".
״הסיפור שלי הוא שאמא שלי תמיד רדתה בי וירדה עליי ושהייתי מכוערת ושאבא שלי לא היה ושההורים שלי היו תמיד חולים. אבל יש גם סיפור טוב"
יש ביניכן איזה קסם מטורלל על המסך.
"תשמעי, כשהיא באה לארוחות משפחתיות, היא אחרת לגמרי. היא רגועה והיא גם אוהבת אותי נורא כי אני מארחת ומביאה את כולם. בהתחלה פחדתי לעשות איתה את התוכנית הזו. היא נכנסת לדמות ואני גם מנסה להוציא ממנה עוד, וזה מרגיז אותה. צריך להיזהר שם".
היא האשימה אותך שבגללך היה לה שבץ. יישרתן את ההדורים בעניין הזה?
"אמא כבר שלוש שנים טוענת שאני עשיתי לה שבץ. זה התחיל כשהיא קראה לנו לבוא אליה הביתה כי היא לא מרגישה טוב. אמרנו - נו, כרגיל. אני ויונתן רצנו אליה, והיא הייתה בסדר. אמרתי לה - אני רוצה להזמין לך רופא מ'סאלוס' (שירות רפואי פרטי, אמ"ר). היא לא רצתה. הגיע רופא ערבי מקופת החולים בשם אוסמה, והיא קראה לו אובמה. הגרסה שלה היא שהרופא אמר שיש לה שבץ ושאני התחלתי לצחוק. עכשיו, בואי, צחקתי כי היא קראה לו אובמה ואמרה לו, ׳אתה ערבי׳ וכאלה. כשהוא אמר לה שהיא צריכה לנסוע לבית החולים, היא אמרה, ׳בשום פנים ואופן׳, והחלטנו לשחרר אותה. היו הרבה פעמים דברים כאלה, אז לא התרגשנו.
"באותו יום נשארנו איתה בבית, ויום למחרת התקשרו אליי שהיא באמבולנס עם אירוע מוחי. התקשרתי לרופאה בבילינסון והיא אמרה, ׳שום אירוע, היא בסדר׳, אבל כן היה שם משהו, היא הפכה לאיטית יותר והיא מרגישה את זה. ואז היא התחילה לפגוש חברים שלי ברחוב או בקניון עם המטפלת שלה, ולספר, ׳את יודעת שיעל עשתה לי שבץ?׳. וכולם מתקשרים אליי, ׳עשית לה שבץ?׳. בהתחלה צרחתי. כשהפסקתי להגיב לזה, היא הניחה לסיפור".
הריאיון המלא עם יעל פוליאקוב מתפרסם בגיליון לאשה החדש, השבוע בדוכנים
איפור: טלי פרץ, שיער: אדיר יעקב
