סיפורה של לורטה קיי־פלד (74), תושבת רעננה, מלחינה, סופרת, יוצרת שירים, מחזות ומחזות זמר. אלמנה, אם לארבעה, סבתא לחמישה:
"לפני כשנה נכנסתי למחשב וגיליתי מייל שנשלח אליי מאדם שמקורב מאוד למשפחה המלכותית הבריטית - מישהו שאיני יכולה להסגיר את שמו, כי התחייבתי לכך בחוזה. אותו מקורב לבית המלוכה הציע לי לכתוב ולהלחין שיר כדי להעניקו מתנה למלכה אליזבת השנייה במסגרת חגיגות ה־70 למלכותה, שזכו לכינוי 'יובל הפלטינום'.
הופתעתי ולא הופתעתי. במהלך הקריירה שלי כתבתי כבר שירים לאירועים היסטוריים חשובים, כמו לדוגמה השיר Gonna keep America singing שיצרתי ב־2013 להכתרת הנשיא טראמפ ושנוגן גם בהכתרתו של ג'ו ביידן, אבל מובן ששמחתי מאוד. כמי שגדלה בלונדון ורואה עצמה כבריטית־ישראלית, היה לי תמיד עניין במשפחת המלוכה, ואני מעריצה את הוד מלכותה על הנועם, האצילות והיכולת שלה להתגבר על כל מצוקה.
מיד אחרי ההתרגשות הראשונית, יצאתי להליכה והתחלתי לחשוב על המוזיקה והמילים שיתאימו למלכה ולאירוע. לא קיבלתי שום הנחיה או הוראה, אלא רק שמדובר בשיר קצר. התוצאה היא שיר בן שלוש דקות שקראתי לו Queen's Soliloquy (מונולוג של מלכה) ובו המלכה, הדוברת בשיר, מסתכלת לאחור על חייה מרגע המלכתה כנערה צעירה שחרדה מהמטלה הענקית שהוטלה על כתפיה, ועל רגשותיה האמיתיים, שאינה יכולה להוציא החוצה מתוקף תפקידה. רציתי להראות את האישה שאנשים לא באמת מכירים – אף שיש אנשים החושבים שהם מכירים את הוד מלכותה, בעקבות צפייה בסדרה 'הכתר'. אני צפיתי פה ושם בפרקים מהסדרה, אבל ממש לא התמכרתי אליה.
לביצוע השיר בחרתי את שלומית קובלסקי, זמרת ישראלית צעירה עם קול מלאכי, והבמאי האירי ג'ייסון פיגיס יצר סרטון עם צילומי המלכה. השמעת הבכורה הייתה ב־BBC ב־5 בפברואר השנה, ביום השנה הרשמי של הכתרת אליזבת למלכה. לאור הצלחתו הוזמנו אצלי עוד שני קטעים, האחד בביצוע כלי והשני – שאף הוא עוסק ב־70 שנות מלכותה ומושר בפי הבריטון הישראלי נח בריגר - יושמע לראשונה ב־1 ביוני 2022, במסגרת חמשת ימי החגיגות ליובל הפלטינום.
נולדתי בצפון־מזרח לונדון. אבא נהג לספר ששרתי לפני שדיברתי. אמי, שהייתה רקדנית בצעירותה, התחרשה בגיל 32 כתוצאה ממחלה, אך אהבה מאוד מוזיקה ומדי ערב הושיבה אותי על מיטתה כדי שאשיר לה. בגיל שש, בבית הספר, קיבלתי חלילית, ומשם עברתי לכינור ולעוד כלי נגינה. המורים בתיכון כיוונו אותי לרפואה, אבל אני רק רציתי מוזיקה. מאחר שהיינו חסרי אמצעים נהגתי להתגנב בהפסקות לקונצרטים ב'רויאל פסטיבל הול', שהיה במרחק נסיעה של שעה וחצי באוטובוס מביתי. באחד הימים, אחד הסדרנים שם תפס אותי, וכשסיפרתי לו על תשוקתי למוזיקה, הבטיח שיכניס אותי לקונצרטים מתחילתם. לא שכחתי לו את המחווה. שנים אחר כך כתבתי לו במה אני עוסקת והוא השיב שתמיד ידע שאמצא את חיי במוזיקה.
"לא קיבלתי שום הנחיה לגבי כתיבת השיר. רציתי להראות את האישה שאנשים לא מכירים – אף שיש מי שחושבים שהם מכירים את הוד מלכותה מהסדרה 'הכתר'. אני לא התמכרתי לסדרה"
בשנות בית הספר כתבתי, הלחנתי וביימתי מחזות זמר, הופעתי במקהלות ובלהקות והשתתפתי בהפקות גדולות. בגיל 18 שרתי בפני משפחת המלוכה באירוע של מועדון וראייטי. אחרי המופע הנסיכה מרגרט, אחותה של המלכה, שיבחה את שירתי. המלכה לחצה את ידי, בכפפות כמובן, והתרגשתי מאוד.
בגיל 24 התחתנתי עם מנדל ויינברג, פרופסור להיסטוריה וספרות אנגלית שהגיע ללונדון למצוא כלה יהודייה, ושבה את לבי כשאמר שהוא כותב שירים. אחרי שבוע נישאנו וזה היה הדבר הטוב ביותר שעשיתי בחיי. כמתנת חתונה הוא קנה לי אורגן. אחרי כמה חודשים נסענו לארצות־הברית והתגוררנו בלונג־איילנד. כשנולדה בתנו הבכורה הוא עודד אותי לכתוב לה שיר ערש, ומשם החלה הקריירה שלי כמלחינה וככותבת. בין השאר כתבתי שירים ל'רחוב סומסום'. ללונדון שבתי לסירוגין להופעות וליצירה. החזקתי שם דירה ומדי פעם התגוררנו בה גם כמשפחה. אהבתי את חיי שם וגם את חיי בארצות־הברית, אבל בעלי ואני ידענו תמיד שנעלה לישראל. לפני כעשור הגשמנו את החלום ועשינו עלייה. לצערי, בעלי נפטר לפני כשש שנים.
בימים אלה אני עובדת על כתיבה והלחנה של שירי ילדים, על ספר הרפתקאות לילדים וגם על מחזמר. בתי, שהיא רקדנית וכוריאוגרפית, תהיה אחראית על הכוריאוגרפיה. בקרוב אטוס ללונדון, לא אשתתף באירועים ההמוניים ליובל הפלטינום, אלא באירוע אינטימי שבו ינוגנו שניים משיריי. טרם בחרתי שמלה לאירוע, אבל אני כבר מתרגלת איך לקוד קידה למלכה.
שורה תחתונה: הסוד הוא למצוא נושא לתשוקות ולהגשים אותן, ואפשר להמשיך ליצור בכל גיל.
