ביום שבו פעילת האקלים גרטה טונברי העלתה ציוץ עם תמונתה, שבה היא אוחזת בשלט עם הכיתוב ״עמדו לצד עזה״ תוך שהיא מתעלמת ממתקפת חמאס על ישראל, ישבה אלה קינן (35) בדירתה והתפוצצה מכעס. ״גרטה על הכוונת שלי, כי יש לה ברשתות יותר מ־22 מיליון עוקבים״, היא מתרגזת. ״מיד עניתי לה בתגובות, ׳אם את כל כך בעד האנושות, למה את לא מדברת על החטופים שלנו, התינוקות, האמהות והקשישים?׳ קיבלתי 12 אלף לייקים, ועדיין היא לא הגיבה.
"באותו רגע הכנתי 'כרזה' באמצעות אפליקציה שנכתב בה ׳גרטה תומכת בדאעש׳, וביקשתי מאלפי אנשים בארץ ובעולם להגיב לה ולהעלות את הכרזה בתגובות שלה, בסטוריז ובציוצים. הפיד שלה התמלא בתגובות עם הכרזה הזו. תוך זמן קצר היא מחקה את הציוץ ההוא, ובהמשך כתבה: 'זה ברור מאליו, או כך חשבתי, שאני נגד ההתקפה הנוראית של חמאס'".
הצלחת לגרום לה לחזור בה?
"אני לא מאמינה לה. היא משקרת. היא נבהלה והעלתה הצהרה מאוזנת יותר. האם היא באמת מאוזנת? אם היית כזו, היית אמורה לומר שאת נגד רצח ואונס חפים מפשע, ושאת קוראת לשחרורם המלא של כל השבויים הישראלים. אם אני לא מקללת את תושבי עזה, גם גרטה יכולה למצוא את האנושיות שלה״.
בשבועות האחרונים קיבלה קינן (35), בלוגרית טיולים ובעלת סוכנות תוכן, אינספור פניות להתראיין. אנשים רצו לדעת מי עומדת מאחורי ההאשטאג hamasisisis שהפך למזוהה ביותר ברחבי העולם עם המלחמה בישראל, סייע בהסברה הישראלית וגרם, בזכות ההשוואה לדאעש, נזק חמור ללגיטימציה של חמאס. עד לאחרונה קינן סירבה להיחשף, והעדיפה להעביר את רוב שעות היום מול המחשב בהסברה סביב השעון. גם את הריאיון הזה ביקשה לקיים בשיחת זום. ״אני לא רוצה להפוך לאיזו סלב או כוכבת כשנעשה טבח בעם״, היא מדגישה, ״חשוב לי להתראיין רק כדי לקדם את ההסברה".
הפעם האחרונה שצחקתי
זמן קצר לפני המלחמה בילתה קינן בליטא, כאורחת משרד התיירות המקומי (״היה טיול מקסים״), וחזרה אל כמה ימי עבודה עמוסים. בבוקר שבת 7 באוקטובר התעוררה אל אזעקות, נכנסה לממ״ד וצייצה "בטח ברונו מארס משתגע ולא מבין מה קורה לו".
תראי מה זה. מי זוכר היום שבוטלה לברונו מארס ההופעה של מוצאי שבת.
"נכון. ארבע־חמש שעות אחר כך הסתכלתי על מה שכתבתי וחשבתי, יואו, מה הקשר? החיים השתנו מקצה לקצה. הרגע שבו כתבתי את זה היה הפעם האחרונה שצחקתי".
מה גרם לה להניח בצד את כובע בלוגרית התיירות ולהתגייס, על דעת עצמה, להסברה הלאומית? קינן מנסה להיזכר. ״ככל שהדברים התבהרו, הבנתי שאחינו ואחיותינו הופקרו ועברו זוועות. איבדתי את תחושת הביטחון שלי. חשבתי, מה? ואם חמאס יגיעו לאזור המרכז? איך אני יודעת שלא יגיעו גם לבית שלי חוליות מחבלים? אלה דברים שלא חשבתי עליהם מעולם קודם לכן, ואני בטוחה שאני לא היחידה. באותו לילה כתבתי שאני מפחדת ושלא טוב לי, וכשקמתי למחרת גיליתי לחרדתי שבעולם לא כולם מבינים אותי".
מה זאת אומרת?
"אנחנו עוברים טבח ברמת שואה, גם אם לא באותם סדרי גודל וגם אם אנחנו לא באותה פוזיציה. עברנו פוגרום נוסח באבי יאר. מתוך אותה חרדה שבה גללתי כל הזמן את המחשב וראיתי חדשות, ראיתי שבמדיה החברתית נשמעים קולות שאומרים, ׳זו התוצאה של מה שעשיתם בעזה׳. כעסתי. מה עשינו בעזה? העברנו להם כסף. הם היו יכולים לבנות ׳סינגפור׳ ולחיות בשלום לצידנו. בכלל, אם הסיפור פה הוא לוחמי חופש, אז למה כמו דאעש? ולמה באלימות כזו? איך לאנוס ולטבוח מקדם את פלסטין?
"ברגע שראיתי שלא מגנים את חמאס מספיק, החרדה שלי הומרה לכעס, והכעס הניע אותי לפעולה. הרגשתי, כישראלית, לא מובנת. איך אנשים מפקפקים בזכות שלי לחיות בכלל, במדינה משלי, כל כך מעט זמן אחרי שהנאצים ניסו להשמיד אותנו? מה זה 80 שנה? פסיק בהיסטוריה. ראיתי שאין מספיק הסברה ברשתות ויצאתי לפעולה".
מה הדבר הכי חשוב שרצית להגיד?
"כתבתי ציוץ ביום ראשון, 'חבר׳ה, מתחילים'. ראיתי שיש לי אלפי לייקים. התחלתי להוציא תוכן מכל החומרים ההסברתיים ששמרתי ממבצע ׳שומר חומות׳. גם אז עשיתי הסברה ברשתות והגעתי ממש רחוק, אפילו הייתה אחר כך פנייה מעיתונאי ב־BBC שביקש שאצלם את הממ״ד שלי, ובזמנו בלה חדיד הסתכלה לי בסטורי. אגב, היא אנטישמית מספר אחת".
איך נולד ההאשטאג hamasisisis?
"ביום ראשון, יום אחרי תחילת המתקפה, כתבתי ברשתות שחמאס הוא כמו ארגון דאעש. ביום שני בבוקר ביקשתי מכל העוקבים שלי להשתמש בהאשטאג הזה. אמרתי, 'אלה המסרים, כדאי לדבר במסרים ברורים כדי להגיע להשפעה בינלאומית גדולה'. וזה מה שקרה. ביום רביעי, כשנמצאו אצל המחבלים חוברות של דאעש, זה רק תמך בהסברה שלי. אגב, היו כאלה שכתבו שמחבלי חמאס הם כמו הנאצים. הסברתית חשבתי שזה לא נכון".
גם לדעתי לא. הנאצים הסתירו את מעשיהם. חמאס תיעדו.
"חמאס שלחו בטלגרם את מה שהם עושים, אבל זה לא רק זה. הדור של היום, שנמצא במדיה החברתית, לא מכיר נאצים. אין לו את התפיסה של ה׳בייבי בומרס׳, שנולדו להורים שנלחמו בנאצים. המילה נאצים גם איבדה את המשמעות שלה. על כל דבר שמישהו עושה קוראים לו נאצי".
אפילו ב"סיינפלד" יש פרק על הסופ נאצי.
"בדיוק, יש זילות של המושג הזה. לכן ההשוואה לדאעש מתבקשת. זה לגמרי הם. חמאס היא תנועת אסלאם רדיקלית שיש לה בסוף את אותה מטרה, להפוך את כולנו לאומה אסלאמית ולהילחם בכופרים. הסכנה היא כלל עולמית. לא סתם דאעש הוציאו לאחרונה הודעת תמיכה בחמאס. ועכשיו, לפני שעליתי איתך לשיחה, ראיתי הפגנות בלונדון עם דגלים של אל קעידה".
"אני מקבלת מאות קללות ברשתות החברתיות, אבל אפילו לא קוראת אותם. בטח שאלימות מפחידה אותי, לכן אני לא קוראת, כי להפחיד זה בדיוק מה שהטרור רוצה".
שום דבר לא הכין את קינן, המוכרת ברחבי הרשת בשם Ella Travels World, להצלחה המטורפת של ההאשטאג שיצרה. ״מישהו שלח לי סרטון ממיאמי, שלט שמחובר למטוס עם הכיתוב hamasisisis#. זה מטורף״, היא מתרגשת. ״גם מדונה כתבה שחמאס הוא דאעש. בכל העולם אנשים משתמשים בהשוואה או בהאשטאג. הכנסתי את זה לנראטיב. קיבלתי פניות מכלי תקשורת בארצות־הברית ובאירופה. חציתי את הגבולות הגיאוגרפיים. האנשים שמשתפים את התכנים שלי הם מאוסטרליה, פולין, שוודיה, קנדה, רובם לא יהודים ולא קשורים אלינו בכלל. מארק בניוף, הבעלים של 'סיילספורס' ו'טיים מגזין' עשה לי לייקים, ועובר לי על הפוסטים והציוצים. בריאיון עם חאלד משעל מישהו עימת אותו עם זה שחמאס מושווה לדאעש. המסר חלחל".
למה ההאשטאג כל כך תפס לדעתך?
"כי הוא קצר והוא דיבר אל מובילי דעת קהל בעולם. אם אתה תומך בפלסטין, אתה תומך בדאעש, ואנשים מסתייגים מתמיכה כזו. זה לא הסגנון שלהם. המסר שלי היה שתמיכה בעזה עוברת היום דרך תמיכה בישראל. או שאתה תומך בבני אדם ובזכותם לחיות, או שלא. ואם אתה תומך, אתה חייב לתמוך עכשיו בישראל. והנה היה פיגוע בבלגיה שביצע לוחם דאעש, וצרפת סגרה שישה שדות תעופה בגלל התראות טרור. יש איומים על יהודים מסביב לעולם מצד מוסלמים".
את קיבלת איומים?
"אני מקבלת מאות קללות ברשתות החברתיות, אבל אפילו לא קוראת אותם. בטח שאלימות מפחידה אותי, לכן אני לא קוראת, כי להפחיד זה בדיוק מה שהטרור רוצה".
שמעתי שיש מי שניסו לגנוב לך את הקרדיט על הסלוגן המוצלח.
"תומכי ליכוד מצאו לי נאום של ביבי מ־2014 שבו השווה את חמאס לדאעש. באמת, אני זוכרת מה ביבי אמר כשהייתי בת 25? מה שאני יודעת הוא שביום ראשון, כשהיינו בתוך המלחמה אף אחד בממשלה לא כתב את הנראטיב הזה. ואם ביבי חשב את זה, למה הוא חיזק את חמאס והעביר להם כסף? אני לא מבינה".
האנטישמיות נוזלת לו
הביוגרפיה של קינן מסבירה כיצד הפכה לסיפור הצלחה הסברתי: היא ילידת הרצליה, בתם הרביעית של זוג הורים שחיו שנים בחו"ל במסגרת שליחות שעשה אביה. היא שירתה כקצינת מודיעין והשתחררה בגיל 25 בדרגת סרן. למילואים, אגב, לא נקראה, וכל מה שהיא מוכנה לומר זה ש״מה שאני עושה חשוב יותר ממילואים״.
סבא וסבתא שלה מצד אמה הם ממייסדי קיבוץ כפר־עזה, שעזבו אותו ב־1959. אמה והדודים שלה נולדו בקיבוץ, שעבר טבח אכזרי. ״סבא וסבתא הגיעו לשם בתום מלחמת העצמאות, ואני גדלתי על הסיפורים של סבא על איך הם היו שומרים על עצמם 24/7 מפני הפדאיון, שהיו גונבים ומנסים לרצוח יהודים", היא מספרת.
לאחר שחרורה טיילה שנה בדרום אמריקה ובמזרח הרחוק. לאחר שובה החלה ללמוד בבינתחומי (היום אוניברסיטת רייכמן) משפטים ומדעי המדינה עם התמחות בטרור. ב־2016 הקימה את חברת ״אמברלה דיגיטל״ לשיווק דיגיטלי, שעובדת עם החברות הגדולות במשק. סביב אותה תקופה החלה לצבור עוקבים מרחבי העולם כבלוגרית טיולים מצליחה שמחזיקה במצטבר בכל הרשתות כ־200 אלף עוקבים, ומטיילת מסביב לעולם - לרוב בש״תפים עם חברות תעופה ומשרדי תיירות, ולעתים גם משלמת מכיסה.
"יש לי ביקורת על ישראל, אבל בשום צורה אני לא מוכנה שידונו בזכות שלי להתקיים או לא. ישראל היא עובדה מוגמרת"
טיסות לחו"ל היו חלק מחייה מגיל צעיר: כשהייתה בת שש התגרשו הוריה, אביה עזב לצרפת, ומגיל 13 הייתה נוסעת אליו בכל הזדמנות, לבד או עם אחותה הגדולה. ״ביחס לתקופה שגדלתי בה, סוף שנות ה־90, טסתי יותר מכולם וראיתי עולם, למרות שלא הייתי הילדה הכי עשירה בכיתה״, היא מספרת. ״אין מקום על אדמת אירופה שאבא שלי לא לקח אותי אליו לטיול. אם גיליתי שיש תערוכה מעניינת בליסבון, היינו נוסעים ברכב מצרפת לתערוכה. כך גדלתי וספגתי הרבה טבע ותרבות".
הרקע הצבאי שלה, הידע הנרחב בנבכי המדיה חברתית, קהל העוקבים שלה, התואר במדעי המדינה, הבנת תרבויות ברחבי העולם - כל אלה הפכו אותה לשגרירת הסברה ישראלית עוד הרבה לפני 7 באוקטובר. ובכל זאת, קינן מקווה לחזור לטייל כשהכול יסתיים.
ביקרת עד היום ב־73 מדינות. אנחנו באמת חיות במקום המסוכסך בעולם או שרק נדמה לנו?
(צוחקת) "כן, חד־משמעית אנחנו במקום הכי מורכב. אני חושבת שהחיים שלי בישראל הם טובים, ומצד שני אני שבעת מלחמות ומרגישה שהאירוע הזה, המלחמה, נכפה עליי. יש לי ביקורת על ישראל, אבל בשום צורה אני לא מוכנה שידונו בזכות שלי להתקיים או לא. ישראל היא עובדה מוגמרת. בכל פעם ששמעתי לאחרונה מישהו אומר: ׳כמובן שאני מכיר בזכותה של ישראל להתקיים׳ הרגשתי שהאנטישמיות נוזלת לו. סליחה? יש אופציה אחרת? על איזו עוד מדינה מנהלים דיון כזה? מישהו אומר דבר כזה לאיטלקים או לקנדים? זה כמו שאני אגיד לך, ׳אני מכירה בזכותך לחיות׳. זה תנאי מקדמי לשיח או דיון? זה הרי ברור מאליו.
"אז כן, אני מרגישה היום שאני נקרעת בין המקום הזה שרוצה לשגשג ולחיות ברובד חיים גבוה יותר, ובין רובד של הישרדות שאני נאלצת כל הזמן לחזור אליו, ואני לא יכולה להיות מנותקת מהזהות היהודית והישראלית שלי, ויש לי אחריות כלפי המדינה".
תסבירי למה בציוצים ובפוסטים שלך את מוסיפה את הכיתוב freepalestine#
"אני כל יום מסבירה לעוקבים שלי, 'אל תגיבו לתעמולה נגד ישראל. אתם נותנים להם חשיפה'. ככה האלגוריתם עובד. תגיבו אצלנו. hamasisisis".
מה אני צריכה לדעת אם אני רוצה להצטרף להסברה ברשתות?
"ההסברה העולמית מתרחשת היום באינסטגרם, בטוויטר ובטיקטוק. בטיקטוק יש לי סרטונים של 400 אלף צפיות, אבל במערכה הזו לא הצלחתי לפרוץ כמו ברשתות האחרות, כי הם כל הזמן חוסמים לי את התוכן, אני לא יודעת למה. לפייסבוק אני מעלה פוסטים בשביל המורל. אין לו שום משמעות בזירה ההסברתית".
החיים הם לא רק לונדון
לדברי קינן, ההצלחה שלה כבלוגרית טיולים היא בעיקר בעולם, פחות בישראל, ונובעת מכך ש״צעירים בעולם מתלהבים מכך שטיילתי בגיל 25, בשנה אחת, בכל כך הרבה מקומות סביב העולם. זה לא משהו שהם מכירים. אני לא בלוג תיירות רגיל. אני מביאה את החוויה המקומית, טועמת את האוכל המקומי, חווה את התרבות, שומעת את השפה, הולכת למוזיאונים ומתעניינת בהיסטוריה של העם שאותו אני מבקרת. אני מתנהגת כאורחת שמכבדת את התרבות".
את משלמת מחיר אישי על חיי הנוודות שלך?
"אין לי זוגיות, אבל אני לא חושבת שזה בגלל זה אלא בגללי. וזה גם לא מחיר, זו בחירה. יש לי חברות שהתחתנו בגיל 24 ויש להן ילדים, והפספוסים שלהן אחרים. זה נושא שאני לא עוסקת בו. אני שלמה איתו. שאבתי ביציות ואני אהיה אמא".
לדברי קינן, ההצלחה שלה כבלוגרית טיולים היא בעיקר בעולם, פחות בישראל, ונובעת מכך ש״צעירים בעולם מתלהבים מכך שטיילתי בגיל 25, בשנה אחת, בכל כך הרבה מקומות סביב העולם. זה לא משהו שהם מכירים
כמה זה מאתגר לטייל לבד?
"אני תמיד פוגשת אנשים, אם כי יש מקומות שאין בהם תיירים כמעט. בוונואטו למשל, מדינת איים קטנה בין איי פיג׳י לאוסטרליה, הייתי התיירת היחידה שהגיעה באותה טיסה והאדם היחידי שנראה לא מקומי. בשדה התעופה הייתה הפסקת חשמל, ולא היה אור. זה כל כך שונה מישראל".
ואת מזדהה כישראלית בכל מקום?
"כן. העובדה היא שלאף אחד לא ממש אכפת. במקומות רחוקים גם לא שמעו על ישראל. אנשים בקאריביים או באיים נידחים עסוקים במשברים שלהם. לפעמים מטיילים ישראלים שאני פוגשת אומרים לי, ׳אני תמיד אומר שאני ממלטה'. אלה לרוב גברים. כאישה מפחידים אותי יותר הדברים שיכולים לקרות לנשים. במהלך טיולים אני יכולה לא לשתות אלכוהול שבועות, כי אני לא רואה מה מגישים לי. אני לא ישנה בטבע לבד. בכל מקום אני מעדיפה שיהיה איש קשר מקומי שמחכה לי ושיהיה לי את הטלפון שלו, כדי שאם קורה משהו אוכל לבקש עזרה. לרוב האנשים אין הזיות משיחיות על שנאת יהודים. רוב העולם הוא לא קיצוני".
זה מרגיע.
"זה לא אומר שאני חסרת אחריות. אם יש הפגנה פרו־פלסטינית או מקום שבו ההימצאות שלי כישראלית וכיהודייה פחות בטוחה עבורי, יש לי את השכל הישר וההיגיון הבריא לא להגיע לשם. אבל אנשים צריכים להוציא את הראש מהתחת. אנחנו הישראלים לא העניין בכל מקום. רוב העולם, כשאין מלחמה, לא עוסק בנו. מצד שני, כשאני עובדת מול משרדי תיירות בעולם ומעדכנת אותם שאני רוצה להתארח במדינה שלהם, אני במקרים מסוימים הישראלית הראשונה שהם פוגשים. יש לי אחריות. איך שאת מתנהגת ומדברת מבחינתם זה הפרצוף הישראלי. בכל מה שאני עושה יש הסברה".
בסוף, את מאמינה שאפשר לעשות עם עזה שלום?
"בצד השני לא רוצים שלום כרגע. אנחנו לא קרובים לפתרון הסכסוך. אני, שידעתי ערבית ושהכרתי את אמנת חמאס שרוצה להשמיד את ישראל, מתבאסת על עצמי שלא ראיתי את הרמזים למה שיכול לקרות. אם מישהו אומר לך שהוא רוצה להשמיד אותך, תקשיב לו. אולי לא הקשבנו מספיק טוב. רק כאשר ייווצר אתוס אחר, שבו הם יאהבו את עצמם יותר משהם שונאים את היהודים, נגיע למקום הזה".
אל שיחתנו השנייה התחברה קינן ממשרד שקיבלה במתנה לחודשים הקרובים מ־we work. כולם רוצים לעזור לה. מה שמזכיר לנו לדבר על היום שאחרי. לפני המלחמה היא הרימה סדרת רשת חדשה לנוער, שתדבר בשפה שלהם על כל המקומות שטיילה בהם בעולם. עד לפרוץ המלחמה עלו שמונה פרקים, וכשתתפנה מההסברה תייצר עוד. ״זה פרויקט טיולים חינוכי וזה היה חלום שלי", היא מסבירה. "רציתי לדבר עם ילדים ובני נוער ולהגיד להם, 'היי, אתם יודעים מה קורה בצד השני של כדור הארץ? אתם יודעים איך אנשים חיים? החיים הם לא רק לונדון, פריז או רומא'. העליתי למשל סיפור על המשמעות של המנהג אצל נשים בפולינזיה של ללכת עם פרחים באוזן. אם אישה הולכת עם פרח באוזן ימין, זה אומר שהיא פנויה, ואם היא הולכת עם פרח בצד שמאל, היא לא מחפשת שיתחילו איתה כי היא תפוסה. כך מתחיל חיזור בפולינזיה. על זה אני רוצה לדבר אחרי המלחמה".
