תמונה מהאלבום של יוסי אלפי (78), יוצר, איש תיאטרון, מייסד, מנהל אמנותי ומנחה של פסטיבל מספרי סיפורים שיתקיים בפעם ה־30 (!) בחול המועד סוכות בתיאטרון גבעתיים:
את התמונה הזאת צילמה אשתי, סו, בשנת 1978 במהלך טיול משפחתי בארצות־הברית. גורי, בננו האמצעי, היה אז כמעט בן שלוש, שובב גדול שלא ידע גבולות. כשהיינו בקליפורניה הגענו ליער שכולו עצי ענק, הוא רץ במדרון והופ! נכנס עם הפנים בתוך הגדר שהייתה שם. השפתיים שלו התנפחו בצורה מבהילה והוא לא היה יכול להזיז אותן. עודדנו אותו והבטחנו לו שזה יעבור עוד מעט, אבל השפתיים היו כל כך נפוחות, שהתחלתי ללמד אותו להפעיל אותן באמצעות נשיקות קלות מפה לפה. סו הנציחה במצלמה את אחת הנשיקות שלנו.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא הבהיל אותנו. כשהיה בן שנתיים, בזמן חופשה בנואיבה, הוא הלך לאיבוד ואנחנו חיפשנו אותו וקראנו 'גור, גור!!!'. אחד הנופשים אמר לנו: 'בחייכם, בשביל גור כלבים עושים כזה רעש?'. בסוף מצאנו אותו יושב ליד התזמורת ומקשיב למוזיקה.
גורי היה ילד רגיש אבל תמיד היה לו פה גדול, תרתי משמע. כשהוא נולד, נראה לי שהפה שלו לא היה פרופורציונלי לפנים הקטנות. והייתה לו עוד בעיה: הוא לא רצה להיקרא גור, כי הילדים בגן היו אומרים לו 'גור של כלב'. כשהוא היה מספר לנו על כך בבכי, ניחמתי אותו שהוא גור של אריה, אבל זה לא עזר. הוא הבטיח שבגיל 16 יחליף את שמו לדרור במשרד הפנים. אבל בגיל 16 כולם כבר הכירו אותו כגורי אלפי, הוא כבר הופיע בדומינו גרוס, והחלפת השם לא עלתה שוב כאופציה.
בשנה הראשונה של פסטיבל מספרי סיפורים, לפני 29 שנים, גורי ואסי כהן הועסקו כסדרנים. שנה אחר כך, כצמד 'אסי וגורי', הם כבר מילאו אולם של 800 מקומות. מאז גורי לא הופיע אצלי בפסטיבל, אבל השנה - שנת ה־30 לפסטיבל - הוא עושה לי מחווה: ב־30.9 יתקיים מופע בהפתעה שהוא קורא לו 'אל תפסיק לספר לי סיפורים'. אני לא יודע מי יהיה שם ומה יתרחש על הבמה, כי זו כאמור הפתעה גם בשבילי, אבל בטוח שיהיו שם הרבה צחוקים".
>> עוד זיכרונות במדור התמונה שבאלבום
