בכל הפסקה גדולה, לימור בן יוסף, מנהלת בית הספר אלונים בקריית־אתא, יושבת על ספסל החברות בבית הספר וילדים יכולים לבוא ולדבר איתה בגובה העיניים. "לפני כמה שבועות שאל אותי אחד האבות אם יש בעיה עם הבן שלו, כי כל יום הוא בא הביתה ואומר שהוא היה אצל המנהלת”, היא צוחקת. “הם מגיעים אליי לספסל, מספרים לי כל מה שמעסיק אותם ומפריע להם. על מורה שצועקת, על משחק כדורגל שהיה, על ריבים בין האמהות”.
דרך המפגש שנוצר סביב המנהלת, מתפתחות גם שיחות בין הילדים - לשם כך הוצבו הספסלים כאשר בית הספר הוקם, לפני ארבע שנים. “בנינו חמישה ספסלים", מספרת בן יוסף, “והצבנו אותם לאורך 'שביל החברות'. ליד כל ספסל הותקנו אופניים ישנים צבעוניים, וילדים יכולים לשבת עליהם ולדווש באוויר כדי להיות בתנועה. הילדים עצמם צבעו את הספסלים ואנחנו כתבנו עליהם משפטים שיכולים להיות התחלה של שיחה: החוג שאני הולך אליו הוא..., מאכל שאני אוהב לאכול..., יש לי בבית..., החלום שלי...”. ילדים הוזמנו לשבת על הספסל, להתחיל לדבר על המשפט שרשום עליו ולהמשיך בשיחה על נושאים נוספים”.
הם באו לשבת על הספסלים לבד?
"היה תיווך שלנו. היינו מייצרים את המפגשים וקוראים לילדים לבוא. לימדנו אותם איך להשתמש בספסל. אפשר לבנות מרחבים יפים אבל יש צורך להראות איך משתמשים בהם, וכך עשינו בהתחלה. היום, כשבית הספר צמח והילדים מגובשים יותר, הספסלים קיבלו אינטרפרטציה אחרת. אנחנו יושבים עליהם בזמן שיחות אישיות, למשל. בתחילת השנה, ילד שהיה לו קשה מאוד להסתגל היה יושב שם בכל בוקר עם אמא שלו, אחרי כמה דקות אנחנו החלפנו את האמא, ולאט־לאט הוא הצליח להסתגל”.
עוד על הנושא בערוץ לאשה
היום עדיין מגיעים אל הספסל גם ילדים שחשים בודדים יותר?
"מדי פעם זה קורה, אבל פחות מבעבר. בתחילת הדרך היו פה 200 ילדים שרבים מהם הרגישו בודדים. היום הם מגובשים יותר. לכל ילד חדש שמגיע אנחנו מצמידים תלמיד מלווה מהכיתה וחונך ממועצת התלמידים, כך שזה קורה פחות”.
מקום בטוח
בבית הספר אהוד מנור בגן־יבנה יש כמה ספסלי חברות. אחד מהם ניתן על ידי המועצה המקומית והשאר פרי יצירתם של צוות בית הספר ואב הבית. לפני ארבע שנים נבנה בבית הספר ספסל חברות ביוזמת המורה, ליאת קושניר ז”ל, שהכינה אותו עם כיתתה במסגרת יום המעשים הטובים. הספסל מסמל היום לא רק את הרצון לטפח חברות בין הילדים, אלא גם את החברות החזקה שהייתה בינה ובין תלמידי הכיתה והצוות. קושניר נפטרה ממחלה לפני שנתיים, בגיל 36, והספסל שהקימה מוקדש לזכרה. “ליאת יזמה את הרעיון, עיצוב בצורת פסנתר שמסמל את הייחודיות שלנו כבית ספר לאמנויות ומדעים”, מספרת איריס הראל צוקרמן, מנהלת בית הספר. "היא גם עיצבה את הכרזה 'ספסל החברות' מעל הספסל. השלט שהכנו נושא את העיצוב המקורי של ליאת עם תוספת שמה: 'ספסל החברות של ליאתי'. עד היום אני לא מעכלת את מותה, אבל הספסל הזה מסמל חלק מהמורשת שהשאירה אחריה ואת הרצון לדאוג ולעזור לכל ילד".
"תפקידם של 'נאמני חברות' הוא להוציא משחקים לספסלים ולהזמין תלמידים לשחק"
מטרת ספסלי החברות היא לסייע לילדים שקשה להם בהפסקה ולא מוצאים חברים למשחק, ולספק להם מקום בטוח שבו יוכלו למצוא חברה. "צוות בית הספר לא משאיר את השימוש בספסל לגורל”, אומרת הראל צוקרמן. “ביוזמת יועצת בית הספר, אסנת ויין, נבנתה תוכנית בית ספרית: כל תלמיד ותלמידה יכולים להיות 'נאמני חברות'. תפקידם להוציא משחקים לספסלים ולהזמין תלמידים לשחק. כל התלמידים עברו סדנאות בכיתות בנושא תפקידו של נאמן החברות וערך החברות והנתינה, ובכל כיתה יש שני נאמני חברות בכל יום, שמסתובבים בחצר לבושים באפוד מיוחד שמאפשר לכולם לזהותם".
לא יכול להיות מצב שילד יתויג כבודד או דחוי אם הוא מגיע לספסל החברות?
“המטרה היא שכל תלמיד ירגיש אהוב ורצוי, ולכן נאמני החברות מוציאים לספסל משחקים, משחקים עם ילדים שבאים לספסל מיוזמתם וגם מזמינים ילדים שנראים להם כמי שסובלים מקושי. ספסלי החברות הם לא מקום עצוב, להפך, אלה מקומות שמפתים את התלמידים להגיע וליהנות”.
עידו בכל העולם
כאלף ספסלי חברות נבנו במסגרת המיזם של שני אביגל, אמו של עידו, שנהרג בגיל חמש מרסיס טיל ששוגר לשדרות במבצע "שומר החומות". “בהתחלה בניתי את 'ספסל החברות של עידו' בגן של עידו", היא מספרת, “ואז חברה רצתה להכניס ספסל כזה לגן שלה, ואחר כך חברה נוספת הקימה ספסל כזה בבית הספר של הילדים שלה וזה הלך והתפשט”.
למה בחרת דווקא בספסל חברות כדי להנציח את עידו?
"עידו אהב מאוד לשחק והיה חברותי, אבל היו גם פעמים שהוא מצא את עצמו לבד. הוא היה ילד עם המון נתינה ורגישות, וראה את האחר. פעם אחת הגיע לגן ילד דובר רוסית. עידו סיפר לי שלא משחקים איתו כי הוא לא מדבר עברית, ושהוא החליט להביא לגן משחק שהוא אוהב ולשחק איתו. ובאמת, יום למחרת הוא סיפר לי שהם שיחקו והסתדרו בעזרת הידיים. לכן החלטתי שיוזמה שתעודד חברות היא מתאימה. זה דבר מדהים. כל יום אני מקבלת הודעות וטלפונים מהורים ואנשי צוות בגנים ובבתי ספר שמספרים לי איך הספסל עזר לילד שלהם. השבוע מישהי סיפרה לי על ילדה שלא הצליחה להשתלב, ובעקבות הספסל והפעילות שהמורה העבירה סביבו, היא הצליחה להתחבר לילדה אחרת".
"ספסל החברות של עידו" לא מוגבל לבתי ספר וגנים בלבד. שירות בתי הסוהר בנה ספסלים כאלה במרכזי אימונים ובמחלקות טיפוליות בבתי כלא ויצר באמצעותם פעילות של הידברות ותקשורת בריאה, הספסל הוקם גם במד”א, בקק"ל, ב"מיני ישראל", בבתי חולים וברשויות מקומיות. בשנה שעברה, ביום הולדתו של עידו, יזמה אביגל ערב לילדי שדרות עם הופעות של אמנים שעידו אהב. כספי עלות הכניסה, 10 שקלים, הושקעו בהכנת 16 ספסלים נוספים שחולקו למקומות כמו פנימייה לנערות בסיכון ובית לאנשים עם מוגבלויות.
"ספסל החברות של עידו" נבנה גם מחוץ לישראל: בקהילות יהודיות בארצות־הברית וקנדה ואפילו באקוודור
"ספסל החברות של עידו" נבנה גם מחוץ לישראל, בעיקר בקהילות יהודיות בארצות־הברית וקנדה. צעירים ששירתו במגלן, שהשתתפו במשלחת התנדבותית באקוודור של "לוחמים ללא גבולות" ושליוו את המשפחה מתחילת הדרך, סיפרו לאביגל לאחרונה שבמסגרת שיפוץ בתי ספר באקוודור, במשלחת הוחלט להתקין גם שם כמה ספסלי חברות של עידו.
איך עובד תהליך הקמת הספסל?
"כל אחד יכול לבנות ספסל כזה, ואפשר גם להזמין ספסל ממפעל התעסוקה של מתמודדי נפש 'יציר כפיים' בירושלים”. העיצוב לא קבוע, אבל הוא צריך להיות בצבעי כחול וירוק או אדום וצהוב, הצבעים שעידו אהב, וצריך להיות כתוב עליו 'ספסל החברות של עידו', 'לע"נ עידו אביגל ז”ל' ו'ואהבת לחברך כמוך'. המשפט הזה היה שגור אצל עידו. בכל ערב הוא היה אומר לי "היום חלקתי, היום עזרתי, היום עשיתי 'ואהבת'”.
