דנה מוריס־משגב זוכרת את עצמה בילדותה, ביבנה, משחקת בשיער שלה ובשיער של חברותיה. "כבר בכיתה א' ישבתי מאחורי הילדה עם השיער הארוך ביותר, כדי שאוכל לעשות לה צמות", היא מספרת. "תוך כמה דקות נוצר תור, וכל הילדות רצו שאקלע להן צמות מיוחדות. הרגשתי שהתעסקות בשיער של אחרים נותנת לי מענה פיזי ורגשי".
כשהייתה בכיתה ו' כבר לא הסתפקה בנגיעה בשערותיה והחלה לתלוש אותן. את הקרחות הקטנות שיצרה בקרקפת הצליחה להסתיר באמצעות איסוף השיער, ובכל זאת, היא אומרת, "זה הפריע לי, לווה בתחושת בושה וניהל אותי".
רק בגיל 18 למדה שלתופעה הזו יש שם: טריכוטילומניה, הפרעה נפשית המאופיינת בדחף בלתי נשלט לתלוש את שער הגוף. כשפנתה לאנשי מקצוע שונים, לא מצאה את המקור להפרעה. "זה צורך לפרוק אנרגיה על עצמך. כמו כסיסת ציפורניים", היא אומרת. "היום זה כבר לא סוד, אני כבר לא מתביישת בזה, אז אין מצוקה. ברגע שאין מצוקה, המעגל הרגשי נשבר – וההפרעה כבר לא מפריעה לי".
הקשר של ההייטקיסטית
את העיסוק הזה בשיער היא הפכה למקצוע: היום היא מומחית לקשירת שיער ולהתרת קשרים בשיער. נשים שיש להן קשרים רציניים בשיער, שהתייאשו מהניסיון להתיר אותם בעצמן, מגיעות לסטודיו שלה רגע לפני שהן מתייאשות ומסתפרות.
איך אישה מבוגרת מגיעה למצב של קשר שמצריך הגעה אלייך?
"באות אליי, למשל, נשים שהיו מאושפזות הרבה זמן והשיער שלהן הסתבך, נשים שסבלו מדיכאון ולא יצאו מהבית במשך חודשים, אמהות לתאומים ולפגים שהיו עסוקות כל כך בתינוקות, ששכחו לטפל בעצמן, כלות שרקדו עם תסרוקת מול המאוורר שמתיז מים והספריי נדבק, דתיות שגילו קשר מתחת לפאה, נערות מתבגרות שלא נתנו לאמא שלהן לסרק אותן – וגם אנשים שסתם הפסיקו להסתרק ונהיה להם גוש שיער בלתי נסבל".
"פעם לא חשבתי שראסטות זה מקצוע. כשזרים שאלו מה אני עושה בחיים אמרתי: 'ראסטות', וענו לי: 'מה? משלמים לך על זה?'"
היא בת 41 מקיבוץ עין־השופט, נשואה ואם לשלושה. אחרי שירות צבאי כמש"קית חינוך למדה תקשורת וניהול במכללה למינהל. "יום אחד עזרתי לחברה לסדר את הראסטות שלה, והיא אמרה: 'איזה יופי, אולי תעשי לי את כל הראש?'. בהמשך, החברה שלחה אליי חבר שלה, שהפנה אליי עוד חבר, מה שגרם לי להבין שראסטות זה מה שבא לי לעשות במקום למלצר".
כך, לפני כמעט שני עשורים, התחילה להתפרנס משזירת ראסטות. היא כונתה "דנה ראסטה", הקימה אתר אינטרנט, ובמקביל עבדה במשרד יחסי ציבור. "הייתה לי תחושה שלא משנה כמה אתאמץ שם, יצפו ממני ליותר. לעומת זאת, בראסטות קיבלתי מחמאות והרגשתי מוערכת".
כחלק מההתמודדות עם תלישת השיער מהראש, בגיל 25 קשרה ראסטות לעצמה. "ככה אני שומרת על שיער מלא וארוך", היא מסבירה, "כשהוא קשור אני יכולה לגעת בו, למולל אותו, אבל לא ממש יכולה לתלוש אותו. במקביל, הראסטות מחברות אותי למסר של הרסטפארי".
את מגדירה את עצמך כרסטפארית?
"כן, אבל אילו חייתי בג'מייקה, לא הייתי נחשבת רסטפארית אמיתית, בין היתר כי אני לא טבעונית. אבל אני כן מחזיקה בערכים רסטפאריים גלובליים: מאמינה בערכים של אחדות, סובלנות, אחווה ונאמנות לעצמך גם אם זה לא תואם לנורמה".
מה ההבדל בין קשרים לראסטות?
"מקור הראסטות הוא ברסטפארי, תנועה דתית שנוסדה בשנות ה־30 בג'מייקה. את הראסטות קל יותר לפרק, כי יש להן סדר פנימי. לעומת זאת, קשרים שנוצרו שלא בכוונה, מהזנחה מכל סיבה שהיא, קשה יותר לפרק, כי כל אורך השיער מתכווץ לגוש אקראי".
לאורך השנים ניסתה לעבוד בתחומים "נורמטיביים" - ניהלה יחסי ציבור של חברת מוזיקה, למדה אילוף כלבים ועסקה בכך. בגיל 30 הגיעה לקיבוץ בעקבות בן זוגה ועבדה שם בתחום החינוך. "לקח הרבה זמן עד שהסכמתי לקבל את הראסטות ואת העיסוק בשיער כקריירה", היא מודה, "היו לי מחסומים אישיים, כי עבדתי כל כך קשה כדי להיות אקדמאית ולא חשבתי שראסטות זה מקצוע. גם אחרים חשבו שזה לא מקצוע. כשאנשים זרים שאלו מה אני עושה בחיים, אמרתי: 'ראסטות', וענו לי: 'מה? משלמים לך על זה?'. בסוף ניקיתי את כל רעשי הרקע והחלטתי שזו המתנה שאני יכולה לתת לעולם. היום אני מברכת על כך ששחררתי את עצמי מהציפיות ומהשיפוטיות של הסביבה. עשיתי מסלול ארוך כדי להגיע בסופו של דבר למה שהיה לי מתחת לידיים כל הזמן".
"בשנתיים האחרונות הגיעו אליי שני חולי סרטן בשלב מתקדם. הם סבלו מנשירה חלקית שעשתה להם קשר בשיער. אחד מהם אמר לי: 'בזמן שנשאר לי בעולם הזה, אני רוצה להרגיש כמו בן אדם'"
בגיל 35 פתחה סטודיו לראסטות בקיבוצה. את הלקוחה שבזכותה הפכה ממומחית ראסטות למפרקת קשרים היא לא שוכחת. "הגיעה הנה חיילת משוחררת עם מערבולת גבוהה של שיער שנראתה כמו תסרוקת אבו־עגילה ענקית, התיישבה והכריזה שעד שאני לא מתירה את הקשרים, היא לא קמה מהכיסא. תוך כדי עבודה היו רגעים שזה נראה בלתי אפשרי, אבל לא הייתה לי אופציה לוותר. בסוף הצלחתי. אחריה הגיעה גם אמא שהתמסרה לבן שלה במשבר משפחתי ושכחה את עצמה. בעקבות שתי אלה כתבתי פוסט בפייסבוק, ומאז מגיעים אליי אנשים מכל הארץ".
אילו מקרים זכורים לך במיוחד?
"בשנתיים האחרונות הגיעו אליי שני חולי סרטן בשלב מתקדם. הם סבלו מנשירה חלקית שעשתה להם קשר בשיער. אם לא מסרקים החוצה שיער שנשר, הוא נדחס למטה עם זרם המים במקלחת ונוצר קשר. אחד מהם אמר לי: 'בזמן שנשאר לי בעולם הזה, אני רוצה להרגיש כמו בן אדם'.
"הייתה אצלי מנהלת בכירה בהייטק שכל כך השקיעה בקריירה, שהיא שכחה את עצמה והסתובבה כמה שנים עם קשר. בכל מפגש פתחנו עוד קצת ועוד קצת, עד שהכל נפתח. הגיעה גם בחורה בת 19 בפיג'מה, שסיפרה שאין לה שום בגדים אחרים, עברו עליה דברים קשים במשפחה והיא לא יצאה מהבית שנתיים. אנשים מגיעים כשהם במצב מאוד נמוך בחיים שלהם וכל אחד מהם בטוח שהוא המקרה הכי גרוע שראיתי אי פעם, אבל כבר קשה להפתיע אותי. אני יכולה לפתוח כל קשר, לא משנה כמה זמן היה קשור".
ריפוי לנפש
כהשלמה לידע שהיה חסר לה, למדה דנה בקורס ספּרות. "כי אם פתחתי למישהו את השיער, אני לא רוצה לשלוח אותו מכאן לספרית. אני יכולה לסדר את התספורת, אם צריך".
בדרך כלל, כשיש קשרים רציניים בשיער, פשוט גוזרים אותם.
"הרבה אנשים שהשיער שלהם הסתבך לא יודעים שיש אפשרות להתיר את הקשר. הם הולכים למספרה, שואלים מה אפשר לעשות – ורוב הספריות אומרות שאי־אפשר לפתוח את הקשרים וחייבים לגזור. ולגזור זה אומר לפעמים מכונה, כי ראסטות מגיעות עד הקרקפת. לנשים, בחורות ונערות מאוד קשה לשמוע שהן צריכות לגזור את השיער שלהן, כי שיער של אישה הוא הרבה פעמים הפאר שלה, הביטחון שלה, אבל הן מאמינות לבעל המקצוע ומוותרות על השיער. הן מגיעות אליי חרדות ונואשות, לפעמים בוכות, אחרי שכולן סביבן אמרו להן שאי־אפשר לפתוח את הקשרים. אני בעצם התקווה האחרונה שלהן. אם אני לא אצליח, הן יצטרכו לעשות קרחת. כשאני מסיימת את העבודה, הן יוצאות מכאן מרחפות, בוכות מאושר, צוחקות ומחבקות אותי. יחד עם הקשרים שהותרו בשיער, משתחררים גם קשרים רגשיים. אני לא פסיכולוגית ואני לא מנסה לטפל רגשית באנשים, אני מטפלת בגוף - והנפש מקבלת את הריפוי שלה בצורה משנית. ברגע שהבנתי כמה ריפוי יש בעיסוק הזה, התחלתי להתגאות בו".
"אני מטפלת בגוף - והנפש מקבלת את הריפוי שלה בצורה משנית. ברגע שהבנתי כמה ריפוי יש בעיסוק הזה, התחלתי להתגאות בו"
כמה שעות זה לוקח, להתיר קשר?
"זה לא תלוי רק בי. אני לא יכולה לעשות מה שאני רוצה עם השיער, יש פה ילדה או אישה שהשיער הזה מחובר אליה והכל מאוד רגיש. יש כאלה שאני רק נוגעת בהן והן מתחילות לבכות. לפעמים אני עובדת על שיער של מישהי, ואחרי חמש שעות הסבלנות שלה אוזלת, ואנחנו קובעות המשך ליום אחר. בשעות הארוכות שהן כאן הסכרים נפרצים והן מספרות לי על כל מה שקרה להן".
את משתמשת בחומרים כלשהם? במרכך?
"לא, מניסיוני מרכך זה אחד הדברים הגרועים שאפשר לעשות כשהשיער קשור, כי זה גורם לקשרים להתהדק לתוך עצמם. השומניות של הקרקפת, שמצטברת במשך כמה חודשים, מדביקה את השערות. יחד עם המרכך הכל נהיה דבק. אפשר לשים מרכך רק אחרי שהראסטה פתוחה. אני שמה רק סבון שמנקה את השיער. הניקיון הכרחי לפתיחת הקשרים".
איזה סבון? רגיל? נוזלי?
"זה סוד מקצועי שאני לא יכולה לגלות".
"מניסיוני, מרכך זה אחד הדברים הגרועים שאפשר לעשות כשהשיער קשור. עם המרכך הכל נהיה דבק"
כמה עולה השירות שלך?
"כשמישהי פונה אליי, אני מבקשת לקבל תמונות בווטסאפ ומבינה מה מידת החומרה: כמה שיער יש לה, מה אורכו, כמה גדול הקשר. לפי התמונות אני יכולה לשער אם זו עבודה של חצי יום או יום. זה מתחיל ב־800 שקל".
התלבטת אם לחשוף בריאיון את הקשר בין העיסוק שלך ובין הטריכוטילומניה. למה החלטת, בסופו של דבר, להיחשף?
"כי הרגשתי שבלי לחשוף את הקשר בין שיער לנפש שקיים בתוכי, הסיפור לא יהיה שלם. אחרי התלבטות הגעתי להחלטה שאם אוכל להגיע לכל האנשים שזקוקים לעזרה שלי וגם לנרמל את ההפרעה הזו כחלק מהחיים, שווה לי להיחשף. אני רואה בזה שליחות".
הטיפים של דנה למניעת קשרים
- מומלץ להבריש את השיער לפחות פעם בשבוע, אפילו עם האצבעות.
- התחיל קשר? אל תתעלמי ממנו! טפלי בו כשהוא קטן.
- אם יש קשרים רציניים, הפרידי אותם לפני החפיפה.
- אל תשחי בים או בבריכה כשיש לך קשר, זה יחמיר את המצב.
- אין שום חומר בעולם שיעשה קסם! רק סירוק מוכוון יעשה את העבודה.
