זה היה אמור להיות יום מאושר עבור זהבה אסא־אדם. אחרי כמעט שנה של הכנות לקראת פגישת עבודה גורלית, שהייתה אמורה למנף את החברה בבעלותה לשלב הבא של פעילות עסקית בחו"ל, היא סוף־סוף מצאה את עצמה יושבת בחדר ישיבות יוקרתי לצד הנציגים הרלוונטיים. גם מבחינה אישית הכוכבים הסתדרו. היא הייתה בשבוע העשירי להיריון אחרי בדיקת דופק תקינה, לאחר שהיא ובעלה השלישי ניסו להביא לעולם ילד משותף במשך תקופה ארוכה.
"זה היה בשנת 2001", היא משחזרת. "הייתי בת 40, ו'אדיוסיסטמס', החברה שהקמתי לבד בגיל 33, נהנתה מצמיחה גדולה וזכתה במכרזים רבים בארץ. החלטתי להתקדם לעבר עולם המכרזים בזירה הבינלאומית וניסיתי לבדוק אפשרויות לבניית קונסורציום בין החברה שלי לארגונים באיחוד.
"הגעתי לפגישה, שהתקיימה במשרדו של המתאם הישראלי, יחד עם שני נציגי הגוף האירופי. התיישבנו כולנו סביב שולחן עגול מזכוכית שקופה. נדרש לי זמן רב לתאם את הפגישה, והתאמצתי להרשים את הגברים שלפניי, להעביר להם את עוצמתה של החברה שלי ואת יכולותיה בתחום החינוך המקוון. לבשתי חליפה לבנה, רציתי להיות במיטבי. 40 דקות לתוך הפגישה הרגשתי תחושת חום עזה בין הרגליים והבחנתי שמכנסיי נצבעו באדום. הגברים לא אמרו דבר, אבל קל היה לראות שגם הם הבחינו .
"המזל שלי היה שזה היה יום סתווי קריר והיה איתי מעיל. התנצלתי, אמרתי שאני צריכה רגע לצאת וקמתי מהשולחן כשאני קושרת את המעיל סביב המותניים. נכנסתי לשירותים ושם כבר לא היה מקום לספק: נפל ממני גוש דם ענק. היה לי ברור שבזה הרגע עברתי הפלה".
אסא־אדם מספרת שהדמעות זלגו מעיניה מיד, גם כי הבינה שאיבדה את העובר שנשאה ברחמה וגם כי זה קרה בטיימינג הכי גרוע שיכול להיות. אבל היא התעשתה מהר מאוד, מיהרה לנגב את הדמעות ולהמשיך הלאה. היא הבינה שאת העובר כבר לא תוכל להציל, אבל את הפגישה העסקית עוד יש לה סיכוי. "לא יכולתי לומר שאירע לי מקרה רפואי ואני נאלצת ללכת", היא מסבירה. "אלה היו נציגים מחו"ל שהגיעו לארץ רק ליומיים והיה להם לו"ז פגישות מלא. אם הייתי הולכת, הייתי מוותרת סופית על העסקה. ידעתי שלא אוכל לקבל הזדמנות נוספת. חזרתי לחדר הישיבות כשהמעיל כרוך סביבי והמשכתי במצגת 40 דקות נוספות. זה היה קשה, אבל עשיתי את המקסימום".
למרות החוויה הקשה, הפגישה בסופו של דבר הוכתרה כהצלחה, ואסא־אדם עוד עברה במשרד לפני שחזרה הביתה ורק אז התחילה לעכל הכול".
"אני ממליצה לנשים שבן הזוג שלהן יהיה בלי אגו. מרגע שארז ואני עברנו לגור יחד הוא אחראי על הבישולים ועל הכביסות, ובהמשך הוא גם היה הקצין הראשון בצה"ל שיצא לחופשת לידה"
זו עוד הוכחה לכך שנשים בעולם העסקי צריכות להתאמץ יותר?
"בהחלט. מכיוון שהעולם גם היום עדיין מאוד שוביניסטי, נשים צריכות להוכיח את עצמן יותר מאשר גבר בכל סיטואציה, ואין ספק שההבדלים הפיזיולוגיים מערימים יותר קשיים. לנשים יש וסת, ונשים הן אלה שצריכות להיכנס להיריון עם כל מה שמשתמע מזה. כשבדקתי את נתוני הלמ"ס גיליתי: רק 6% מאלה שמקימים חברות הן נשים ובתחום ההייטק - רק 2%. אבל השורה התחתונה היא שלפחות זה אפשרי. בסופו של דבר גם אישה יכולה להגיע לאותם הישגים בדיוק".
אסא־אדם (63) היא ללא ספק הדוגמה לכך. במהלך חייה הקימה לבדה שלוש חברות. עם החברה הגדולה ביניהן, "אדיוסיסטמס", עשתה לפני ארבע שנים אקזיט תמורת 100 מיליון שקל כבעלת מניות יחידה. הסיפור שלה עוד יותר מעורר השראה כשמתווספת לכך העובדה שהיא הגיעה ממשפחה חסרת כול, או כפי שהיא עצמה מתארת בספר שכתבה על חייה ושיוצא לאור בימים אלה, "אקזיט בעשר אצבעות" (הוצאת כנרת־זמורה): "למדתי הכול לבדי ועל בשרי. לא היו לי הורים או חברים שיכולתי לשאוב מהם השראה, ולא ליוו אותי מנטורים עסקיים. את מקומם של אלה מילאו ספרים של אנשי עסקים שהצליחו".
אשפוזים תכופים
היא נולדה בנהריה לזוג הורים ניצולי שואה שעלו לארץ מרומניה. שניהם היו חסרי השכלה. אמה הייתה עקרת בית ואביה פועל במפעל בנייה. המשפחה חיה בדירה קטנה בשיכון רכבת, והיא ואחיה הבכור חלקו חדר קטנטן. לאורך שנות ילדותה של אסא־אדם היה ברור שמשהו לא לגמרי תקין עם אמה, אבל רק כשהייתה נערה התקבל האבחון הרשמי: אמה סובלת מסכיזופרניה.
"הייתי בת 14", היא מספרת. "אחי היה בצבא, ואבא שלי נסע לכמה ימים לאחותו שגרה ברמלה. בלילה העירו אותי צעקות של אמא שלי. כבר הייתי רגילה שהיא הוזה וצועקת. ניסיתי לחזור לישון. אלא שאז התעוררתי מקול חבטה. קמתי וראיתי אותה מוטלת על רצפת המטבח כשלידה צנצנת כדורים ריקה. ידעתי שאני חייבת לקרוא לעזרה, אבל לא היה לנו טלפון בבית. רצתי לדירה של דודה שלי שגרה במרחק שני ק"מ מאיתנו, ואז הגיע אמבולנס שפינה אותה. היא אובחנה לראשונה כסובלת ממחלת נפש, ומאז, לאורך כל חייה, נכנסה ויצאה מאשפוזים".
לדברי אסא־אדם, פסגת הציפיות של הוריה ממנה הייתה שתהפוך למורה ושתקדיש את עיקר חייה לגידול ילדים. אבל מגיל צעיר הבינה שהיא רוצה הרבה יותר מזה. היא הייתה תלמידה מצטיינת, בצבא שירתה כמדריכת טנקים, וזמן קצר אחרי השחרור החלה ללמוד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת תל אביב. כדי להתפרנס, הציעה את עצמה כמרצה למתמטיקה ופיזיקה במכללת רופין. "הייתי חצופה אמיתית ובעלת תעוזה, אם יוצאים מנקודה הנחה שהייתי בעצמי עדיין סטודנטית באוניברסיטה", היא כותבת בספרה. היא המשיכה לעבוד כמרצה גם במהלך לימודי התואר השני שלה בהוראת מתמטיקה ופיזיקה.
חוות תנינים באפריקה
בגיל 21 היא ניצבה בפעם הראשונה מתחת לחופה, כשנישאה לאהוב לבה מהצבא. כעבור שלוש שנים השניים התגרשו ללא ילדים, ושנתיים אחרי כן הכירה את בעלה השני, זואולוג במקצועו. יחד איתו עברה לגור כמה שנים בדרום אפריקה, שם הוא ניהל חוות תנינים. במהלך שהותם בחו"ל נולדו בתם הבכורה שיר (35), היום אשת תקשורת, ובנם גיא (32), שלומד כיום לדוקטורט במדעי המחשב.
כשחזרו ארצה המשיכה אסא־אדם את עבודתה כמרצה, עד שנתקלה יום אחד במודעת דרושים שבה חיפשו מנהל תחום ל"תוכנית יוקרתית עבור משרד החינוך". היא ניגשה לריאיון, התקבלה ומצאה את עצמה מועסקת בחברה שביצעה פרויקטים עבור משרדי הממשלה. מטרת הפרויקט שעבורו נשכרה הייתה הטמעת טכנולוגיות במערכת החינוך. כעבור שנתיים החליטה להקים בעצמה חברה דומה. לשם כך, היא מספרת, נפגשה עם עורך דין ורואה חשבון שייעצו לה בצד העסקי, ואת שאר הידע הנדרש המשיכה לשאוב מספרים שונים שקראה בנושאי ניהול, יזמות ובניית חזון.
בשלב הזה כבר הייתה פרודה מבעלה השני, ולמרות היותה אמא צעירה לבת חמש ובן שנתיים, הקימה את "אדיוסיסטמס", שעסקה בשנים הראשונות בעיקר בהדרכות טכנולוגיות ומכירת קורסים. בהתחלה היא הייתה העובדת היחידה בחברה. בעת מכירת החברה ב־2020, כבר היו לה כמעט אלף עובדים.
"פגשתי קולגה בחניון. לפני שעלינו היא ראתה אותי חונה עם ג'יפ חדש ואמרה: 'וואו, המאהב קנה לך ג'יפ?'. עניתי לה שקניתי אותו לעצמי וקניתי גם אחד לבעלי"
איך הצלחת גם לגדל שני פעוטות במקביל?
"בשנה הראשונה לא שכרתי משרד. עברתי אחרי הגירושים לדירה בת חמישה חדרים בכפר סבא כדי שחדר אחד ישמש כמשרד ואוכל לחסוך בעלויות. בחרתי דירה שהייתה ממוקמת צמוד לבית הספר של בתי ולגן של בני. בתי יכלה לחזור לבדה הביתה וגם לאסוף את אחיה בזמן שהייתי בפגישות. לבקשת הוריי, מצאתי להם דירה בסמוך אליי, ואבא שלי לקח פעמים רבות את הילדים לאכול צהריים אצלם. בערבים לעתים קרובות לקחתי בייביסיטר, אבל מעולם לא הרגשתי רגשות אשם על כך שנעדרתי מהבית שעות ארוכות. גם אם לא תמיד הייתי עם ילדיי פיזית, לקחתי תמיד חלק פעיל מאוד בחיים שלהם. בין היתר הקפדתי, למשל, להיות בהנהגה הכיתתית שלהם, וזה משהו שאני ממליצה עליו לנשות קריירה. זה לא שואב הרבה זמן וזה נותן תשומת לב לילד שהופך כך לדמות מאוד משמעותית בכיתה, כי יודעים שאמא שלו היא זו שתמיד תארגן ותניע תהליכים".
אבל כצפוי לא הכול היה ורוד. בספרה מפרטת אסא־אדם את השנים הראשונות שהיו רצופות קשיים ומכשולים, כשלפעמים אפילו המקרר בביתה היה ריק. החברה השנייה שהקימה, שעסקה בתוכניות טכנולוגיות ללמידה מרחוק, לא הצליחה להתרומם והותירה אותה בחוב גדול. אבל היא מעולם לא התייאשה, המשיכה להעשיר את הידע שלה בתחומים נוספים כמו נדל"ן ושוק ההון, והקימה חברה שלישית מצליחה בשם "אסא־אדם השקעות", שבה היא פעילה עד היום.
"לא תראי אותי עם יהלומים. אני תמיד אומרת שהיהלומים שלי הם באדמות, בקרקעות שאני רוכשת"
נהפכת לאישה עשירה עוד לפני האקזיט?
"כן. בגיל 50 כבר הגעתי לרווחה כלכלית. אם הייתי רוצה לפרוש, הייתי יכולה לעשות זאת כבר אז. אבל אני אוהבת מאוד לעבוד. כיום אני בין היתר משמשת כאנג'לית - משקיעת הון בחברות שבעיניי יש להן פוטנציאל בשלבים הראשונים שלהן - וממשיכה לעבוד בתחום הנדל"ן. הדבר היחיד שהרשיתי לעצמי מאז האקזיט הוא לעבור לעבוד בחצי משרה. כעת חצי יום אני במשרד וחצי יום בחדר הכושר. התמכרתי לאימוני כוח וזה מבחינתי המותרות שלי".
לא כועסת, לא צועקת
את בעלה השלישי, ארז אדם (60), הכירה בגיל 37, בדיוק בזמן שאדיוסיסטמס זכתה במכרז הגדול הראשון שלה. זה קרה כשיצאה עם חברה לחגוג את האירוע בחוג ריקודים סלוניים, וארז הזמין אותה לרקוד. הוא היה אז סא"ל בקבע ובעל תואר שני בתעשייה וניהול, גרוש ואב לבת בגיל של בנה הקטן. השניים, אגב, הצליחו בסופו של דבר להביא לעולם ילדה משותפת, והיום הם הורים ליובל (21), חיילת משוחררת. "אם יש משהו שאני יכולה להמליץ לנשים זה שבן הזוג שלהן יהיה בלי אגו", היא מצהירה. "אחרי גירושיי מבעלי השני מצאתי את עצמי בלא מעט דייטים, וארז הוא היחיד שאמר לי שלא אכפת לו שאשתו תרוויח יותר ממנו. מרגע שעברנו לגור יחד הוא היה זה שאחראי על הבישולים ועל הכביסות, ובהמשך הוא גם היה הקצין הראשון בצה"ל שיצא לחופשת לידה".
מסקרן. רוצה להרחיב?
"כשדיברנו על הבאת ילד משותף לעולם, מבחינתי זה היה תנאי. אמרתי לו שאני צריכה לדעת שאחרי שאלד, אוכל לחזור לעבודה מיד. הוא הסכים. אני חזרתי לעבודה שבועיים אחרי הלידה, וארז נשאר עם יובל עד שמלאו לה שלושה חודשים. בדיוק נכנס חוק חופשת לידה לגברים, אבל זה היה לתקופה של חודש וחצי. עבור יתר הזמן, ארז לקח ימי חופש שצבר בצבא".
השניים מתגוררים היום בקיסריה בבית יפהפה ורחב ממדים עם בריכת שחייה גדולה, שאותו בנו על קרקע שהייתה ברשותם. גם לפני האקזיט, היא מציינת, גרו בבית גדול ויפה בקדימה. בתקופה ההיא גם רכשה עבור הוריה דירה נאה ביישוב, כדי שיוכלו לגור לידם. "אבא שלי נפטר ב־2016 ואמא שנה אחריו", היא אומרת. "תמכתי בהם כלכלית. מגיל צעיר אפשר לומר שאני גידלתי את ההורים שלי".
לפחות הם אמרו לך עד כמה הם גאים בך?
"אני מניחה שבסתר לבו אבא שלי היה גאה, אבל הוא לא היה אדם שמביע רגשות. הוא אף פעם לא אמר לי: 'וואו, כל הכבוד לך'. ואמא שלי הייתה אישה חולה מאוד, אז בכלל לא היה על מה לדבר".
סכיזופרניה היא מחלה שעלולה לעבור בתורשה. עד כמה זה הפחיד אותך?
"ככל שהתקרבתי לגיל 40, הגיל שבו אמא שלי אובחנה עם המחלה, זה התחיל להלחיץ אותי. השתדלתי לקרוא כמה שיותר ספרים בנושא כדי לשאוב ידע. הרבה מהם המליצו לעסוק בספורט מרגיע כמו יוגה ומדיטציה כדי למנוע הופעה של טריגרים, ולכן אני מתרגלת זאת שנים. זה גם עזר לי מאוד בניהול החברות שלי. אם תשאלי את העובדים שלי לשעבר, אחד הדברים שהכי אפיינו אותי היה שמעולם לא צעקתי או כעסתי. תמיד אמרתי את מה שיש לי לומר בדרכי נועם. "לאחרונה קראתי את ספרו של ד"ר פיטר עטייה, יש בו פרק שמוקדש לאלצהיימר ודמנציה. אחד הדברים שהוא ממליץ עליהם זה לעשות סאונה יבשה למשך 20 דקות, ארבע פעמים בשבוע. זה משהו שהתחלתי לעשות באופן קבוע".
כפית זהב
בסביבתה, היא מספרת, עדיין מרימים גבה על כך שהיא המפרנסת העיקרית בבית. "ההנחה המיידית היא שהגבר הוא בעל ההון, ולצערי, זה פוגש אותי לא מעט. הרבה פעמים, כשאני מבקשת מארז להצטרף אליי לאיזו פגישה בבנק או בקרן השקעות, בהתחלה מדברים רק איתו ומתעלמים מנוכחותי לחלוטין. אני צריכה להסב את תשומת לבם לכך שאני בעלת הממון שמובילה את תהליך ההשקעה. לצערי, אני מקבלת גם תגובות מאכזבות מנשים רבות. לפני כמה שנים, עוד לפני האקזיט, קבעתי פגישה עם קולגה שעבדה בחברה שנותנת שירותים למשרד ממשלתי. סיכמנו שניפגש בחנייה ונעלה יחד. בדיוק קניתי ג'יפ חדש, וכשהיא ראתה אותי חונה היא אמרה: 'וואו, המאהב קנה לך ג'יפ?'. עניתי לה שאני קניתי אותו לעצמי ושבין היתר, קניתי גם ג'יפ לבעלי".
קל להתרגל לחיי עושר?
"זה פחות עניין של להתרגל, זה יותר במה את מאמינה. בעיניי פזרנות לא נותנת דבר. יש לי בית גדול כי אני נהנית להתהלך בו, ויש לי מרצדס כי זה רכב נוח שמקל עליי את הנסיעה. מנגד, אני כל הזמן מוצאת את עצמי מכבה אורות דלוקים שלא לצורך בבית, ולעולם לא אוציא עשרות אלפי שקלים על בגדים. את גם לא תראי אותי עם יהלומים. אני תמיד אומרת שהיהלומים שלי הם באדמות, בקרקעות שאני רוכשת".
עבור ילדייך את בטח מהווה השראה גדולה.
"כן, וילדיי הם גם אחת הסיבות שהחלטתי לכתוב את הספר. הסיבה הראשונה הייתה כי את רוב הידע שלי, כאמור, שאבתי מספרים, ורציתי להעניק בחזרה מהניסיון והידע שלי לאחרים. בנוסף, מאחר שילדיי זכו לגדול עם כפית של זהב רוב חייהם, היה לי חשוב שיידעו מהיכן אמא שלהם הגיעה וכיצד היא בנתה את עצמה. אני מצטטת בספר בדיחה טובה ששמעתי פעם: 'אבא, מה זה גבר?', שואל ילד את אביו. עונה האב: 'בני, גבר זה מישהו שמשגיח על משפחתו ועל ביתו, דואג לביטחון של כולם ולכך שלאף אחד לא יחסר דבר'. הילד אומר: 'הבנתי. אז כשאהיה גדול אני רוצה להיות גבר כמו אמא'".
