הקיץ האחרון בילתה הסופרת אורלי קראוס ויינר (65) בשינה עד מאוחר ובשחייה ב"דג הזהב", הבריכה הרמת־גנית שבה היא שוחה רוב חייה. ככה זה כשאת מורה בישראל והחופש הגדול הוא גם בשבילך.
איך הפכה קראוס־ויינר, סופרת רבי־מכר שהרוויחה סכום נאה מכתיבה, למורה מן המניין במערכת החינוך? "חוק הספרים ב־2017 נפל עליי כרעם ביום בהיר", היא אומרת. "לא ראיתי את זה בא. במשך 20 שנה כתבתי ספר בשנה, היה לי קהל והצלחתי להתפרנס. לא קניתי יאכטה, אבל יכולתי לחיות נורמלי. החוק החדש לא מגביל את האחוזים שהרשתות וההוצאות לוקחות ממכירות הספר. זה פגע בכל הסופרים הישראלים ללא יוצא מן הכלל. הרווחים שלי נחתכו בשני־שלישים. הייתי בת 58 וכל מה שידעתי זה לכתוב. שאלתי – מה אני עושה עכשיו? יש משכנתה ויש חיים. זה היה משבר קשה. הייתי בדיכאון. בקושי ישנתי".
אבל תסמכו על קראוס־ויינר, המתגוררת בתל־אביב עם בתה היחידה גל (30), שתדע לקום על הרגליים ולנצל את קשריה הרבים. חבר טוב שעבד ב"קדימה מדע", חברה בת של אורט מטעם משרד החינוך, הציל את המצב. הוא הציע לה לעבוד בשביל החברה, ששולחת מורים פרטיים לבתים של ילדים חולים. קראוס־ויינר אמרה כן ובהמשך קיבלה משרה בתיכון בתל־אביב והוציאה תעודת הוראה.
"לימדתי ילדה ממושב בעמק חפר וילדה ברמלה, תיזזתי והתאהבתי במקצוע. גם את הספרים שלי אני כותבת בניסיון ללמד. אני לא אומרת את זה הרבה ולא רוצה להישמע פלצנית, אבל הכי מרגש אותי כשאנשים אומרים לי: 'בזכות הספר שלך שרדתי משבר'".
איך זה להיות מורה במערכת אפרורית למדי, אחרי שנים כסופרת די מפונקת?
"תוך זמן קצר נהייתי מאוד פופולרית, בעיקר אצל תיכוניסטים לקראת בגרויות. אני אוטודידקטית והחלטתי ללמד היסטוריה, אזרחות, ספרות ולשון. התלמידים שלי יודעים להגיד תודה ולא מקבלים שום דבר כמובן מאליו. לימדתי ילד עם בעיות רגשיות. הוא כתב לי: 'תודה שהראית לי שאפשר ללמוד גם בצחוקים והומור ושזה כיף'. אבא שלו שלח לי תמונה שלו מסיום קורס סייבר וכתב, 'זה בזכותך'. תלמידים כתבו לי מכתבים מרגשים שבא לי לבכות, וגם אוסף הבשמים שלי גדל".
"הרווחים שלי נחתכו בשני־שלישים. הייתי בת 58 וכל מה שידעתי זה לכתוב. שאלתי – מה אני עושה עכשיו? יש משכנתה ויש חיים. זה היה משבר קשה. הייתי בדיכאון. בקושי ישנתי"
נשאר לך זמן לכתוב ספרים?
"כתבתי בחופשים ובשבתות, כי אני צריכה לקום בבוקר או בצהריים ולדעת שיש לי מינימום חמש שעות רצופות לכתיבה. בתקופות שהבת שלי הייתה בצבא ובן הזוג בחו"ל, יכולתי לכתוב 12 שעות וזה מראה כמה שזה בנפשי". השנה את מורה ללשון בתיכון בליך המיתולוגי.
"אני לא אוהבת ללמד ספרות, כי החומר נורא. חוץ מאתגר קרת, הכול מדכא למות. את לוקחת ילדים בגיל שגם ככה לא קל להם ומלמדת אותם סיפורים דיכאוניים כמו 'העיוורת' הנורא של יעקב שטיינברג ו'אנטיגונה' שכולם מתאבדים שם, למה? זה לא השתנה מאז שהייתי תלמידה".
בימים אלה היא כותבת סדרת טלוויזיה המבוססת על ספרה "זאבים בשלג", רומן על פרטיזנים וגם סדרה קומית. "המפיקים אמרו לי, 'תביאי משהו מצחיק, לאף אחד אין כוח לסיפורי שואה עכשיו', אז כתבתי שתי סדרות קומיות ובינתיים זה בדיונים".
קאמבק בסיני
קראוס־ויינר, גרושה פעמיים, נמצאת כיום בזוגיות עם אהוב נעוריה גילי. ב־7 באוקטובר בילתה איתו בחוף הקבוע שלה בדהב, סיני. זה היה קאמבק בעקבות פרידה סוערת. "גילי ואני 42 שנה ביחד, און אנד אוף", היא מגלה. "הכרנו בצעירותי, כשהייתי דיילת. ביססנו את היחסים שלנו על פגישות חודשיות בניו־יורק. היו שנים שבקושי דיברנו, אבל תמיד חזרנו זו לזה. בסופו של דבר, אחרי הרבה שנים, הוא עזב את עסקיו בחו"ל ושלושה ילדים גדולים שחיים שם ואמר, 'אם הפכתי את החיים שלנו, את נכנסת לקשר הזה ב־100%'. בסוף הוא זה שנפרד ממני. באמצע תקופת הקורונה היו לנו בעיות והוא עזב לטובת אישה אחרת. זו הייתה בומבה. לא בכיתי בלילות, רק רתחתי מכעס. חשבתי שאם יש בעיות, עובדים עליהן. אחרי שנה וחצי הוא ביקש שנחזור. לקח לי שנה להסכים. בסוכות האחרון אמרתי, 'בוא ניסע לשבוע בסיני ונראה'. היה כיף".
רגע, למה קיבלת אותו בחזרה? תסבירי.
"יש לי הרבה כבוד להיסטוריה משותפת של 40 שנה. הוא גם אחד היחידים שמצליחים להצחיק אותי. היום אני יותר ריאלית לגבי מה שאני יכולה לצפות ממנו, אבל סלחתי כי אני אישה סלחנית. הבת שלי אומרת שאני חסרת חוט שדרה. אני לא חושבת. שמירת טינה גורמת לאולקוס".
"הרעיון היה לכתוב על מה קורה כשמצליחים למנות יס־מנים למשטרה ולהפוך אותה למושחתת. לפני שנתיים זה נראה לי חזון מאוד מדאיג והנה אני רואה שהוא מתגשם""
ובחזרה ל־7 באוקטובר, על החוף בסיני.
"בשבע בבוקר הבת שלי, ששירתה כסמב"צית חי"ר בבסיס נחל־עוז, התקשרה ואמרה, 'אני מצטערת שהערתי אותך, אבל לא רציתי שתראו מה שכתוב ברשתות ותיבהלו. כל הארץ מופגזת ויש חדירות מחבלים בדרום'. בנסיעה הביתה לתל־אביב הרגשתי כמו ברווז במטווח. היו המון מחסומים וחשבתי, מה יהיה? הרי אם יש חוליה שהתקדמה לאשדוד, הם יכולים לירות על המכוניות. אני מוותיקות המפגינות, עוד ממלחמת לבנון הראשונה. אחרי רצח רבין אמרתי שביבי יהרוס את המדינה".
האקס נהפך לאנס
בספר החדש שלה, "לילה ללא סוף" (ידיעות ספרים), אין מלחמה אלא קורונה שנראית כאילו התרחשה בעידן אחר. העלילה מגוללת את סיפורה של עורכת דין ירושלמית, יפה ודעתנית, שמגיעה לתל־אביב לאחר פרידה מאהוב נעוריה ומנהלת כמה רומנים מזדמנים. בפתיחת הספר היא נאבקת באנס שחודר לדירתה ומתברר שמדובר בשגיא דה פיצ'וטו, סטודנט עשיר ממשפחה עם קשרים בחלונות הגבוהים שאיתו יצאה בעבר. היא מגיעה לחקירת משטרה, מתאהבת בקצין הבכיר החתיך והנכה רגשית, שמבין שיש מי שחוסם אותו מלהגיע אל חקר האמת. וכן, אפשר לנחש שיש גם הפי־אנד.
כריכת הספר"ההתחלה מבוססת על סיפור אמיתי שקרה למישהי בירושלים. שמעתי עליו לפני שנים מהשוטר ששמר עליה והתאהב בה. היא לא החזירה לו אהבה, נשבר לו הלב והוא עזב את המשטרה ואת הארץ. הרעיון היה לכתוב על מה קורה כשמצליחים למנות יס־מנים למשטרה ולהפוך אותה למושחתת. לפני שנתיים זה נראה לי חזון מאוד מדאיג והנה אני רואה שהוא מתגשם".
"אני לא אוהבת ללמד ספרות, כי החומר נורא. את לוקחת ילדים בגיל שגם ככה לא קל להם ומלמדת אותם סיפורים דיכאוניים כמו 'העיוורת' הנורא של יעקב שטיינברג ו'אנטיגונה' שכולם מתאבדים שם, למה?"
זה מין תסריט הוליוודי מתקתק. זה מה שרצית לכתוב?
"כן. אני יודעת שהעולם חרא, אבל צריך שיהיו בו איים של תקווה שיגרמו לאנשים להמשיך לרצות לחיות. קיבלתי על עצמי את התפקיד של הסופרת האסקפיסטית. אם לא הייתי אופטימית, לא הייתי חיה פה. כל מי שחי פה אופטימי. צריך להאמין שהטוב מנצח בסוף, שאם נאבקים מספיק – מצליחים".
יש כאן ביקורת לא סמויה על הקלות הבלתי נסבלת שבה אנסים יכולים להפוך לקדושים.
"זו תקופה כזו שבה את יכולה לשמוע על נערים שהשתתפו באונס קבוצתי ולגלות שההורים אומרים, 'היא הייתה המזרן של החבר'ה'. מילא שהאבא דפוק, אבל שהאמא תגיד דבר כזה? מאיפה האנשים האלה הגיעו? מי חינך אותם? אחותי מכירה משפחה של מישהו שהיה מעורב באונס קבוצתי והיא אמרה לי, 'הם משלנו, נורמטיביים'. אז מה לעזאזל נדפק להם בקופסה? זה מה שרציתי להראות, איך דמות נורמטיבית, אפילו בחור שנחשב גיבור בצבא, עושה דברים כאלה. השירות הקרבי בצבא מכשיר כל שרץ. אנשים, תתעוררו, שכל אחד ידמיין את הבת שלו בסיטואציה הזו".
יהיה גם ספר על המלחמה?
"כן. יהיה רומן רומנטי שבמרכזו בחורה שמנסה להציל את המדינה. אני כותבת את זה עכשיו".
>> לקריאת הפרק הראשון בספר "לילה ללא סוף" לחצו כאן
