מאז שהיא זוכרת את עצמה, חלמה אילנה דוד (61, גרושה, אם לשניים וסבתא לשניים) להגיע לנבחרת הגברים בשחמט. "התחנכתי בחברת שחקנים גברים, תמיד אמרו לי שיש לי חשיבה גברית ושאני משחקת כמו גבר, וקיבלתי את זה כמחמאה ענקית. ב־2016 מוניתי לקפטנית נבחרת הנשים שבה שיחקתי. שלוש שנים הובלתי את הנבחרת, שיפרתי את מעמדה ואת מעמדן של הנשים בתנאי האימונים, תנאי השכר ותנאי המחיה בתחרויות. אחרי שהוכחתי את עצמי מוניתי ב־2019 לקפטנית נבחרת הגברים".
איך היו התגובות?
"היה בום תקשורתי גדול, כי אני בעצם האישה היחידה בעולם שמשמשת כקפטנית נבחרת גברים. מצד אחד זה החמיא לי, ומצד שני חשבתי שאם גבר היה נבחר להיות קפטן נבחרת נשים זה היה מתקבל בטבעיות. אישה יכולה להגיע לכל הפסגות ולהתפתח לגבהים לא פחות מכל גבר".
עוד בלאשה
איך הגברים בנבחרת קיבלו אותך?
"הם כבר מכירים אותי כמנהלת. ב־2013 התחלתי לנהל את מועדון השחמט בבאר־שבע, שנבחרת הגברים שלו היא אלופת המדינה ונמצאת בין חמש הראשונות בגביע אירופה. בזמנו הם באמת קצת הסתייגו, אבל אחרי שהכירו את צורת הניהול שלי הם קיבלו אותי ואת ההחלטות שלי".
מה תפקיד הקפטנית בנבחרת?
"בשונה מקפטן של כל נבחרת ספורט אחרת, קפטן נבחרת השחמט לא משחק עם הקבוצה. התפקיד שלי הוא לבחור ולגייס שחקנים לנבחרת, להכין תוכנית אימונים, לארגן מחנות אימונים, להיערך לתחרויות ולבחור את ההרכב הפותח. מאמן הנבחרת, רב אמן מיכאל רויז, שאחראי על האימון ועל הכנת השחקנים, עובד צמוד אליי".
למה בכלל יש חלוקה מגדרית בענף שלא נשען על יכולת פיזית?
"יש הבדל ביכולת של גברים ונשים בענף. למרות כל המחקרים שנערכו, המדע עוד לא מצא תשובה לשאלה למה נשים משחקות שחמט ברמה נמוכה יותר מגברים. אם ניקח את הצמרת הנשית העולמית ונשלב אותה בדירוג הגברים, הן אפילו לא ייכנסו למאה הראשונים. לכן נשים יכולות להשתתף בתחרויות גברים, אבל לא להפך. גם בנבחרות הנשים מרבית הקפטנים והמאמנים הם גברים".
"זאת סדרה יפה ומרתקת, אבל לא מציאותית. לאורך כל ההיסטוריה של השחמט יש אולי חמש נשים שהגיעו בכלל לדרג העולמי בתחרויות של גברים. אישה שמגיעה לדרג גברי בשחמט העולמי היא תופעה מיוחדת במינה".
"'גמביט המלכה' היא סדרה יפה ומרתקת, אבל לא מציאותית. בכל ההיסטוריה של השחמט יש אולי חמש נשים שהגיעו לדרג העולמי בתחרויות של גברים. אישה שמגיעה לדרג גברי היא תופעה מיוחדת במינה"
מתי התחלת לשחק שחמט?
"נולדתי בבאקו שבאזרבייג'ן ועליתי לארץ בגיל 18. כבר בגיל ארבע אבא שלי לימד אותי לשחק שחמט ואמא שלי לימדה אותי לנגן בפסנתר. רוב חיי עסקתי בשני התחומים. חצי שנה אחרי שעליתי לארץ זכיתי באליפות הארץ לנשים, ולקראת יום הולדתי ה־19 זכיתי באליפות ישראל ונכנסתי לנבחרת האולימפית. שיחקתי בארבע אולימפיאדות וזכיתי במקום הראשון בכמה תחרויות בינלאומיות לנשים".
מה את עושה לפרנסתך?
"את תפקידי כקפטנית נבחרת הגברים בשחמט אני עושה בהתנדבות, ולפרנסתי אני מנהלת את מועדון השחמט בבאר־שבע, עיר מגוריי. במשך שנים רבות עסקתי בהוראת מוזיקה, וב־2017 יצאתי לפנסיה מוקדמת מהתחום".
באיזה מקום נמצאת נבחרת ישראל בשחמט?
"באולימפיאדה האחרונה היינו ממוקמים במקום ה־22 מתוך 180 נבחרות, ובסוף סיימנו במקום ה־16. אני תמיד מקווה שנוכל לחזור לימי התהילה של שנות ה־90, אז היינו בעשירייה הראשונה בעולם ואף הבאנו מדליות באליפות אירופה".
לאיזה הישג ריאלי את שואפת באליפות שתיערך השבוע?
"יגיעו לכאן 12 נבחרות מפלצתיות עם כוכבי השחמט הכי גדולים בעולם, כך שאם נצליח להעפיל לרבע הגמר אגיד שעשינו את זה ואהיה מאושרת".
