מי שהייתה ילדה בשנות ה־80, בטח זוכרת את תשדיר השירות הזה: "סוף־סוף הגיע החופש הגדול. אני וכל החברים שלי נהנים מאוד, יש לנו המון זמן פנוי... בחופש, קורות הרבה תאונות. ילדים משחקים במגרשי החניה ובמקומות מסוכנים. ההורים שלי וההורים של החברים שלי לא מרשים לנו לשחק במקומות כאלה. מהנהגים אני מבקשת מאוד שייסעו לאט יותר כשהם מגיעים למעבר חציה או למקומות שיש בהם ילדים. יחד נעבור את הקיץ בשלום!"
חלפו כמעט 40 שנה מאז שדנית חגאי הופיעה בפריים טיים. היא הייתה אז בת שמונה, וכיכבה בתשדירי השירות "יומני דנית" מטעם המינהל לבטיחות בדרכים במשרד התחבורה. בתשדיר אחד סיפקה טיפים לזהירות בחופש הגדול ("יחד נעבור את הקיץ בשלום"), בשני סיפקה טיפים לחורף בטוח ובאחרון טיפים לשנת לימודים בטוחה יותר. הימים היו ימי שנות ה־80, בטלוויזיה היה רק ערוץ אחד, הלוא הוא הערוץ הראשון, והתשדירים הופיעו לפני ואחרי החדשות. אין פלא, אם כן, שדנית הפכה לאחת הילדות המפורסמות במדינה.
"כשהפרסומת הראשונה שודרה, נהניתי מאוד מתשומת הלב", היא מודה, "אבל אחרי כמה זמן לא יכולתי ללכת לשום מקום. אם הלכתי לים או לסרט, אנשים הצביעו עליי או פנו אליי. לא הייתי מוכנה לזה נפשית. תוך כמה חודשים זה הפך מנחמד לבלתי נסבל".
היום היא אוטוטו בת 47, גרושה בשנית, אם לארבעה (20, 17, 15, 12) ומתגוררת ביישוב קדימה. למרות הזמן שחלף, אנשים עדיין מזהים אותה. "בכל מקום אומרים לי: 'את מה־זה מוכרת לי...', אם האדם שמולי נראה בגילי או מבוגר ממני, אני אומרת: 'זה מהפרסומת יומני דנית' – ומיד כולם נזכרים. נשים אומרות: 'וואו, איך אהבתי אותך' וגברים אומרים: 'יואו, הייתי מאוהב בך...' מדי פעם מישהו מעלה את התשדירים לקבוצת הפייסבוק 'משוגעים על שנות ה־80', ואז מתייגים אותי. כמה נשים סיפרו לי בתגובות שקראו לבתן על שמי".
קיבלו אותי בלי אודישן
היא נולדה כדנית גולדשטיין וגדלה ברמת־אפעל ("זה היה כמו קיבוץ בזמנו, כולם היו חברים של כולם") לאב שעבד כטכנאי סאונד באולפן הקלטות ואם שעבדה כאחות מיילדת בבית החולים שיבא. כשאביה שמע במקום עבודתו שמחפשים ילדה לתשדיר שירות, הוא הציע אותה. "לפעמים באתי איתו לעבודה, אז הכירו אותי ומיד קיבלו אותי, בלי אודישן", היא נזכרת, "לא תיארתי לעצמי כמה מפורסמת אהיה תוך כמה ימים".
כשהייתה בת עשר התגרשו הוריה ואביה עבר ללוס־אנג'לס ל־30 השנים הבאות (כיום הוא מתגורר ברעננה). דנית טסה לבקרו פעמיים בשנה, בפסח ובחופש הגדול. "טסתי לבד, עם דיילת מלווה, ואבא חיכה לי בשדה התעופה", היא נזכרת, "בזמנו לא היו טיסות ישירות וטסתי בטיסות קונקשן מטורפות, למשל, דרך אמסטרדם ושיקגו. פעם נתקעתי בסערה בניו־יורק והלכתי לישון עם דיילת במלון. אלה היו החיים שלי".
4 צפייה בגלריה
דנית בילדותה. משמאל: ידיעה ב"ידיעות אחרונות" על גיוסה לצה"ל
(צילום: אליסה דסה, "במחנה", מתוך ידיעות אחרונות)
באותה שנה הצטלמה לסרטו של יהודה בארקן, "קומפוט נעליים", אך פרשה אחרי שלושה ימי צילום בלבד.
מה קרה שם?
"גילמתי את תפקיד דניאלה, בתו של כצל'ה, הדמות המרכזית, שאותה גילם יהודה בארקן. אחרי שלושה ימי צילום הכל חזר אליי, כמו פלאשבק. פחדתי ששוב אהיה מפורסמת כמו בתקופה של התשדירים, ונזכרתי כמה לא אהבתי את זה. החלטתי לעזוב והביאו שחקנית אחרת במקומי. לא הצטערתי על זה. אחר כך היו הרבה הצעות אחרות ולכולן סירבתי, מלבד מודעות מצולמות, שלא עוררו תגובות כמו פרסום בסרט או בתשדיר".
"הצטלמתי לסרט 'קומפוט נעליים' של יהודה בארקן, ואחרי שלושה ימי צילום החלטתי לעזוב והביאו ילדה אחרת. לא הצטערתי על זה"
כשהייתה בת 14, עברה עם אמה ואחיה הצעיר לרעננה. את היום הראשון בכיתה ח' לא תשכח לעולם: "כל ילדי בית הספר הגיעו לכיתה שלי כדי לראות אותי, כולם! הם פשוט עמדו, הסתכלו והלכו. כלפי חוץ נראיתי בסדר, לא בכיתי או משהו, בפנים לקחתי את זה מאוד קשה, אבל התמודדתי".
היא סיימה את לימודיה בתיכון אוסטרובסקי והתגייסה למשטרה הצבאית ("בזמנו לקחו בחורות יפות לתפקידי שוטרות, כדי לרכך את הדוחות לחיילים", היא אומרת). עם שחרורה החלה ללמוד לתואר ראשון בחינוך לגיל הרך בסמינר לוינסקי ותוך כדי לימודיה נישאה. במהלך השנה השלישית ללימודיה נולד בנה הבכור, והמשפחה עברה לקדימה, לאותו בית שבו היא מתגוררת גם כיום. היא התגרשה, נישאה שוב ונולדו לה עוד שלושה ילדים.
אחרי שבע שנות עבודה כגננת הפכה למורה למתמטיקה בבית ספר יסודי: "כשהייתי תלמידה בתיכון ממש לא אהבתי מתמטיקה", היא מתוודה, "אבל התאהבתי ביכולת ללמד לאהוב את המקצוע. לימדתי בצורה מאוד מיוחדת וכולם אהבו מתמטיקה אצלי".
"זה לא עניין של מה בכך, להתגרש פעמיים. המחיר שילדים משלמים על גירושים כבד. לא הייתי עושה משהו אחרת, אבל אני לא ממליצה להתגרש"
לפני שבע שנים התגרשה מבעלה השני. "זה לא עניין של מה בכך, להתגרש פעמיים", היא אומרת, "המחיר שילדים משלמים על גירושים מאוד כבד. לא הייתי עושה משהו אחרת, אבל אם שואלים אותי, אני לא ממליצה להתגרש, כי בסוף הכל אותו דבר". בהמשך הייתה בשני קשרים ארוכים, שארכו שלוש וארבע שנים.
כשאני עצבנית אני מסדרת
לפני שלוש שנים פרשה מהוראה, מסיבות שגרמו לרבות אחרות לפרוש. "אנשים חושבים שמורה באה בשמונה והולכת בשתיים, אבל עבדתי סביב השעון, וזה לא תורגם לכסף. כגרושה עם ארבעה ילדים, משכורת של 6,000 שקל זו בדיחה".
בהמשך עבדה כרכזת למידה והעשרה במתנ"ס בקדימה, עד שפרצה הקורונה וכל עובדי המתנ"ס פוטרו. כשחברה טובה עברה דירה, דנית באה לעזור במעבר ובארגון. למחרת צץ בראשה רעיון: להפוך את הנאתה מסידור בתים לעסק. "יש לי OCD בנושא סדר וארגון, ברמה שאני לא הולכת לישון לפני שהבית עומד דום", היא מתוודה, "כשאני עצבנית אני מסדרת את הארונות שלי ושל הילדים". לפני שנתיים הקימה את העסק Multi way, שמספק שירותי ארגון, סידור ועיצוב בתים בטווח שבין חדרה לגדרה. "אני בעננים מהעסק", היא משתפת בהתרגשות, "בכל פעם שאני באה ללקוחה אני אומרת: את יודעת שאת משלמת לי על מה שהייתי עושה גם בחינם, נכון?"
כיום היא נהנית מהעצמאות, מעסיקה עובדות ו"מתפרנסת ברמה משביעת רצון". כשהיא מעידה על עצמה שהיא קונטרול פריק, שלא מאבדת שליטה לרגע, אני תוהה אם יש קשר בין הצורך בשליטה שהיא מיישמת בארגון ובסידור ביתה ובתים אחרים, ובין חוסר השליטה על חייה שחוותה בילדותה. "אני לא חושבת", היא מתפתלת באי־נוחות, "אני לא מדברת על זה כעל טראומה. בסך הכל זו הייתה חוויה טובה, אבל היו רגעים לא נעימים. עם זאת, לא הייתי מוותרת על זה. אני מאמינה שהחוויה עיצבה את האישיות שלי, בנתה לי את הביטחון ונתנה לי המון כלים".
המון ילדים חולמים כיום להיות מפורסמים, יש לך עצה עבורם?
"להיות מפורסם זה חלום שלא תמיד כיף וטוב להגשים. זה לא מתאים לכולם. אל תשכחי שהיום יש טוקבקים שכולם רואים, מה שבזמני לא היה. ילדים עם אישיות חזקה יכולים לשרוד את זה, אבל ילדים עם נפש עדינה יכולים מאוד להיפגע. אני לא אהבתי את זה - ולא יכולתי להעלות על הדעת שכך יהיה.
"גדלתי כבת להורים גרושים ומכורח הנסיבות הפכתי למחוסנת, מחושלת ומאוד חזקה באישיות שלי. אני גולשת כבר ארבע שנים על סאפּ, כמעט יום־יום, בשש וחצי בבוקר אני בחוף הצוק הצפוני. כשאת מצליחה לתפוס גל קטן את מבסוטה, וכשאת מצליחה לתפוס גל גדול, הגל הקטן נראה לך שולי. גם הפרסומות שבהן השתתפתי בילדותי היו מאוד עוצמתיות, וכשאדם עובר כאלה חוויות, הוא יודע לקחת דברים בפרופורציה. בבודהיזם אומרים: הכל בחיים ארעי, משתנה וחולף, זה נכון מאוד. בסוף הכל חולף".
יש לך מסר להורים לחופש הגדול, בהשראת "יומני דנית"?
"המסרים של פעם כבר לא רלוונטיים, כי היום ילדים כבר לא יוצאים לשחק בחוץ ולא רצים עם כדור לכביש, כולם כל הזמן בטלפון וזה קטסטרופה".
אפשר לשאול מה הילדים שלך עושים בחופש?
"הבן הגדול שלי מסיים קורס קציני חי"ר. בתי בת ה־17 טסה עם אבא שלי לשבועיים בארצות־הברית, בת ה־15 יוצאת למחנה קיץ של הצופים ובת ה־12 תשתתף במחנה כדורסל בן שלושה שבועות. אני חייבת לומר שאני דואגת לשתי הבנות האמצעיות שלי. סף הריגוש של הילדים עלה ואם כשאני הייתי נערה שיא הריגוש היה להישאר ערה עד מאוחר, כיום הנוער שותה אלכוהול כבר בסוף כיתה ט' או קודם. כשאני הייתי בגיל הזה, זה בכלל לא עלה לי בראש. בקיץ זה יותר מוּעד לפורענות, כי אין בית ספר, לא צריך לקום מוקדם ומסתובבים בחוץ עד מאוחר".
לא נותר אלא לקוות שיחד, נעבור את הקיץ בשלום.
תשאירי טיפ
========
העצות המקצועיות של דנית, מסדרת בתים במקצועה, לבית מסודר
• מיון פעם בחצי שנה. כל הבגדים שלא לבשת בשנה האחרונה? תתרמי! חולצות בית ספר? עכשיו הזמן לבדוק מה טוב לשנה הבאה ומה כבר קטן. כלי כתיבה של הילדים? כנ"ל, וגם מצעים, מפות וספרים. אם יש לך מחסן, הוציאי הכל ומייני. כל מה שלא היה בשימוש בשלוש־ארבע השנים האחרונות, העבירי הלאה.
• עוברת דירה? מייני לפני המעבר.
• נעליים? לא בכניסה. כדאי שלכל אחד מבני/בנות הבית יהיה מקום ייעודי לנעליים בחדרו.
• אל תחכו לפסח כדי לנקות את המקרר! כדאי לנקות את המקרר מדי חודש: להוציא הכל, לבדוק מה פג תוקף, לנקות ולהחזיר. אני ממליצה לסדר את המזון בקופסאות שקופות, לפי נושאים: מוצרי חלב, רטבים וכו'. כך אם משהו נשפך, רק הקופסה מתלכלכת ולא כל המקרר.
