גילי אדר ביום הולדתה ה-22. "ילדה של אושר וצחוק, שמחת החיים בהתגלמותה"

גילי אדר עבדה עם בני נוער שהגיעו מחו"ל להתגייס: "תמיד ידענו שהיא מלח הארץ"

גילי התנדבה לשנת שירות, הייתה חיילת מצטיינת ועבדה בארגון "צבר". למסיבה ברעים היא הגיעה עם הידיד שלה אברהם טיברג, שם שניהם מצאו את מותם. אביה, שיצא לחפש אותה במהלך התופת, מספר: "היא הספיקה להתקשר לחברה מהגרעין, להזהיר אותה ובעצם – הצילה את חייה"

פורסם:
גילי אדר (24), מהישוב הקהילתי לפיד בחבל מודיעין, נרצחה במסיבה ברעים
"התמונה הזו צולמה לפני שנתיים, ב-29.9.21, יום הולדתה של גילי, והיא מראה בדיוק מי היא הייתה – ילדה של אושר וצחוק, שמחת החיים בהתגלמותה!", אומרים אורנה ואלדד אדר, הוריה של גילי, שנרצחה במסיבת הטבח ברעים. "מישהו שהספיד אותה אמר עליה: 'היא לא הייתה קרן אור – היא הייתה השמש!".
גילי, הצעירה משתי בנותיהם, שחגגה את יום הולדתה ה-24 בחול המועד סוכות, מגנטה מילדותה אליה כל מי שהכיר אותה. היא גדלה בישוב הקהילתי לפיד, מהגן עד התיכון הייתה חניכת בית הספר האנתרופוסופי והמשיכה לבית הספר הדמוקרטי במודיעין. "היו לה ארבעה מעגלי חברים", מספרים ההורים: "ממוסדות הלימוד, משנת השירות שאליה התנדבה, מהצבא ומהטיול הגדול בדרום אמריקה, והיא השכילה לחבר בין כולם". במהלך הטיול, שנמשך שנה וחצי, פגשה את אברהם טיברג, יוצא סיירת גולני, המשיכה לטייל אתו במשך מספר חודשים ואחרי שובה נסעה אתו למסיבה, שממנה שניהם לא שבו.
אחת התקופות המשמעותיות בחייה הייתה שנת השירות, במסגרת גרעין עתיד של הצופים. במהלכה חנכה ילד עם קשיי השתלבות, והיא ליוותה אותו בשעות בית הספר ובמועדונית. מדי ערב חזרו חברי הקבוצה מהמשימה החינוכית למפגשים עם קבוצה גדולה של צעירים יהודים-אמריקנים בני גילם, 'כדי להזריק להם לווריד את משמעות ההתנדבות והציונות המעשית', באמצעות תוכניות שיצרו בעצמם. בסופה של שנת השירות יצאו חברי הקבוצה, וגילי בתוכם, להדריך במחנות קיץ של הצופים בארצות הברית.
בצבא שירתה כמדריכה תותחנים בשבטה והוכרזה כחיילת מצטיינת. אחרי השחרור נסעה לטיול הגדול ומאז שובה ארצה, בסוף מאי 2023, עבדה בתוכנית 'צבר', עם בני נוער יהודים מחו"ל שהגיעו ארצה לקראת גיוסם כחיילים בודדים. החבר'ה מ'צבר' היו אצלנו בשבעה וסיפרו, שהחליטו לשנות את שמה לתוכנית 'אדר', על שמה של גילי, שאמנם, הייתה אתם רק כחודשיים וחצי, אבל השאירה בהם חותם עמוק ובלתי נשכח.
למסיבה ברעים נסעה גילי אדר עם הידיד שלה אברהם, במכוניתו של אביה. שם פגשה חברות וחברים ממעגלי חייה השונים וכל החבורה חגגה יחד בריקודים. 'הייתה לי תחושה מאוד רעה, אבל גירשתי אותה', אומרת האם, אורנה. 'בשעה 6:50 בשבת קיבלנו הודעת ווטסאפ ממנה – יש צבע אדום. אל תדאגו. במהלך ההתכתבות ההדדית התלבטה לאן לנסוע ובשלב מסוים דיווחה שיש חדירת מחבלים. 'היא הספיקה להתקשר לחברה מהגרעין, להזהיר אותה ובעצם – הצילה את חייה', אומר אביה.
גילי ואברהם, שהיו קרובים לכניסה, הצטוו על ידי השוטרים לחזור פנימה לאזור המסיבה והתחבאו בקרבת הבר. 'היא כל הזמן הרגיעה אותנו', מספרת אורנה. 'בשעה תשע ו-14 דקות הייתה ההתכתבות האחרונה. אנחנו מניחים, שב-9:16 היא כבר לא הייתה', אומר האב.
קצת אחרי השיחה איתה ירדתי עם חבר לשטח, כדי לחפש אותם, אבל לא מצאנו וחזרנו כלעומת שבאנו. במקביל, כולנו ניסינו כל דרך אפשרית לברר מה עלה בגורלם והבנו עד כמה האסון היה נורא.
גילי נחשבה לנעדרת עד יום שלישי, שאז זוהתה. אברהם הוגדר כנעדר עד השבת שאחרי האסון והוריה של גילי יצאו מהשבעה עליה כדי ללוות אותו לדרכו האחרונה. "תמיד ידענו שגילי היא מה שקוראים 'מלח הארץ'. אבל במהלך השבעה עליה למדנו עוד ועוד", אומר האב. "עצוב כל כך על הפוטנציאל הענקי של ילדה מושלמת כמוה, שירד לטמיון. זו אבדה ענקית למשפחה, לחברה הישראלית ולאנושות!".

לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
The Butterfly Button