התגרשתן? חשבתן ללכת לטיפול פסיכולוגי? עזבו, באמת חבל על הכסף ועל הזמן. סמכו עליי: כל מה שעליכן לעשות זה לצאת לדייטים. כי אם תהיו "בנות מזל" כמוני, יש סיכוי שגם אתן תיפגשו פעם אחת עם בחור, תדחו אותו אחרי כן בצורה יפה, ואז תקבלו ממנו אבחון מקיף, כולל איך כל השנים שלכן כגרושות מחבלות לכן בזוגיות. את "מר פסיכולוג" שלמעשה היה בכלל "מר טכנולוג" הכרתי לפני כשנה. מכרה כתבה לי שהוא ראה את הפרופיל שלי בפייסבוק וביקש שתחבר בינינו. היא ציינה שהוא גרוש כשנתיים, שהספיק כבר להיות בקשר רציני, והוסיפה שהוא נראה ממש טוב, מקסים וחכם. בקיצור: טיפשי מצידי לסרב.
נפגשנו בבר לפגישה שארכה פחות משעתיים. אחריה לא הרגשתי פרפרים, גם לא גולם, אבל חשבתי לעצמי שאולי בכל זאת כדאי שאתן עוד צ'אנס. מי יודע? אולי בכל זאת מסתתר לו אי שם, מתחת לסוודר הצמרירי שלו, איזה זחל מבטיח?
אלא שאז הסיפור קיבל תפנית חדה. אחרי שהוא כתב שהיה לו נחמד מאוד להכיר, הוא הציע שניפגש למחרת מוקדם בבוקר לקפה. עניתי שאני עמוסה בעבודה, שאפשר במועד אחר, והייתי בטוחה שבזה זה נגמר.
ובכן, לא. למחרת בשבע בבוקר קיבלתי הודעה: "בוקר טוב, תשלחי את הילדה לבית ספר ותפגשי אותי בבית קפה בעוד שעה". אחרי שעניתי "אין מצב'", הוא התחיל במסכת שכנועים מתישה, שכללה אמירות כמו "באמת? אני בטוח שהעבודה שלך יכולה לחכות", וסיים עם משפט המחץ: "את יודעת, הכול בחיים זה עניין של סדרי עדיפויות".
הוא לא טעה, העדיפות שלי הייתה לא להיפגש איתו, עוד יותר אחרי כל סימני האזהרה המהבהבים. ולכן כשבערב הציע שוב שניפגש, עניתי שהיה נחמד להכיר, אבל לא מתאים לי להמשיך. או אז, להפתעתי, קיבלתי הודעת טקסט באורך מגילה, שבה הסביר איך משום שאני גרושה כבר לא מעט שנים, הרצון שלי להכיר מישהו חדש דועך (מזכירה, הכרנו פחות משעתיים!), ניתח את דפוסי התקושרת שלי, הדגיש את הנכונות המהירה שלי לוותר והוסיף: "אני גרוש טרי לצורך העניין, וזה בולט מאוד".
אני מודה שבדבר אחד הוא לגמרי דייק. לאורך שנותיי כגרושה, גיליתי שישנם כמה הבדלים עיקריים: בעוד שהוותיקים מבינים שזוגיות היא תהליך ולא מבצע בזק, הטריים מנסים במקרים רבים לשחזר במהירות את תחושת הקרבה שהייתה להם כשהיו נשואים, מה שגורם להם לחפש קשר אינטנסיבי כבר מההתחלה, אפילו שהם לא באמת מכירים את הצד השני. בעוד שהוותיקים כבר לא ממש מתרגשים ממחוות גרנדיוזיות או ממשפטים קלישאתיים, הטריים עדיין מאמינים ש"להשקיע בגדול" זה המפתח.
ובעיקר, גרושים ותיקים למדו שאכזבות הן חלק מהדיל ויודעים להכיל דחייה, מה שאומר שלא רק שניתוח מתנצח לא יגרום לאף דייט לשנות את דעתה, אלא יוכיח לה שהאינטואיציה שלה הייתה נכונה. ואם תהיתן, לא טרחתי להשיב ל"מר טכנולוג'" במשוב "פסיכולוגי". וגם עכשיו אני שומרת על איפוק. אמנם כתבתי טור שלם על כך, אבל זה בינינו, נכון?
