הריאיון עמה, שנערך בבית קפה הרצלייני, נועה תשבי מגיעה כשצווארה עטור באוסף השרשראות הפטריוטי העצום שלה: כמה מגיני דוד, תליון עם המילה "חי" ומפת ארץ ישראל. אני מיד נזכרת בפוסט שהפך לוויראלי ובו פורסמה המלצת המל"ל "לשקול נסיעות לחו"ל ולהסתיר סממנים יהודיים", ולצידה - תמונה של תשבי עם השרשראות הרבות. "אוי כן, ראיתי את הפוסט. הוא נורא הצחיק אותי", היא אומרת ושוב צוחקת. "לרגע אפילו חשבתי לשתף אותו אצלי".
את מסתובבת ככה גם בארצות־הברית? את לא פוחדת?
"תשמעי, אין ספק שלהרבה אנשים נפל עכשיו האסימון שמפחיד להיות יהודי גם בתוך ישראל וגם מחוץ לישראל. יש לי חברים שבהחלט מפחדים להסתובב עכשיו עם סממנים יהודיים, כאלה שאפילו הורידו מזוזות. אבל להיות יהודי בעיניי זו גם אחריות ולכן אסור לנו להתחבא. אין מצב. אנחנו חיים היום בעולם שבו מעודדים אנשים לחגוג את המגדר שלהם, את המיניות שלהם, את הדת שלהם – אבל כל זה טוב ויפה עד שזה מגיע ליהודים. אני לא מוכנה להסתתר ולהצניע רק כדי לא לעצבן אנשים אחרים".
בארץ, מן הסתם, תשבי לא צריכה לחשוש להתהלך עם השרשראות, אבל דווקא בביקור הנוכחי שלה הן כן הצליחו לעורר זעם, לפחות אצל מישהו אחד. השרשרת שלה עם תליון מפת ארץ ישראל הרגיזה את ח"כ אחמד טיבי, שטען כי מדובר במפת ארץ ישראל השלמה. "כשזה בערבית או באנגלית זה 'מהנהר עד הים', זה ג'נוסייד נגד יהודים", כתב ב־X (לשעבר טוויטר), "אבל כשזה תלוי על צווארה של ישראלית זו 'הסברה'".
"קיבלתי את השרשרת מהקרן הקיימת לישראל", היא מסבירה, "ואפשר לראות שהיא מתייחסת למצב המורכב של רצועת עזה ושטחי איו"ש. השרשרת הזו מעבירה חד־משמעית את המסר שאין לישראל גבול חד. שיש שטחים שאינם בשליטת ישראל, כאלה שעדיין במחלוקת ושהגבולות שלהם עוד נתונים לדיון ומשא ומתן. ואגב, אני עונדת את השרשרת הזו כבר קרוב לעשור. באופן מפתיע, אחמד טיבי שם לב לזה עכשיו".
שליחה מיוחדת בהתנדבות
כבר שנים שתשבי משמשת בתור השגרירה הלא רשמית (ולפעמים הרשמית) של מדינת ישראל. מאז הטבח הנורא היא גייסה סלבריטאים נחשבים לסרטונים שלה, הייתה הראשונה שדיווחה על קמפיין תליית מודעות החטופים וכמובן, התראיינה לערוצים ולעיתונים נחשבים באנגלית הרהוטה שלה ובידע העצום שצברה.
כל חמש דקות בממוצע ניגש אליה אדם אחר שמבקש לשבח אותה על פועלה ולומר לה תודה. תשבי, מתברר, עדיין נבוכה מזה. "אני מאוד מעריכה את זה, וזה מרגש בצורה בלתי רגילה, אבל מוזר לי שאנשים אומרים לי תודה על משהו שמרגיש לי הכי מובן מאליו", היא אומרת. "אני תמיד עונה 'אין בעד מה' ושעדיין יש לנו הרבה עבודה".
תשבי (48), עברה לארצות־הברית במטרה להפוך לשחקנית בינלאומית. בשנים האחרונות נטשה לחלוטין את עולם השואוביז. "מהרגע שהתחלתי לכתוב את הספר שלי ("ישראל: המדריך הפשוט למדינה הכי לא מובנת בעולם" שהוציאה לאור ב־2021, י"מ), אני לא עושה שום דבר אחר מלבד הסברה. אנשים שואלים אותי, 'מה את עושה בהפקה עכשיו?', ואני עונה, 'איזו הפקה? למי יש כוח ומי רוצה?'".
"השרשרת מתייחסת למצב המורכב של עזה ואיו"ש. היא מעבירה את המסר שאין לישראל גבול חד. אגב, אני עונדת אותה כבר קרוב לעשור. באופן מפתיע, אחמד טיבי שם לב לזה עכשיו"
אם את עוסקת היום רק בהסברה, שעליה כרגע את לא מקבלת תשלום, ממה בעצם את מתפרנסת?
"דבר ראשון, גם בזמן שהייתי השליחה המיוחדת של ממשלת ישראל למאבק באנטישמיות (תפקיד שבו כיהנה החל מ־2022 במשך שנה במינוי שר החוץ דאז יאיר לפיד, י"מ), עשיתי את זה בהתנדבות. אני עושה את העבודה הזו כבר שנים רבות, והפרנסה שלי מגיעה מכנסים והרצאות".
גל האנטישמיות העולמי הנוכחי, היא אומרת, ממש לא הפתיע אותה: "כבר שנים שאני מתריעה על זה שהאנטישמיות לא חלפה מהעולם. פשוט לקחו את המילה 'יהודי' והחליפו אותה ב'ציוני', אבל זה אותו דבר בדיוק. ניסיתי להסביר את זה גם להרבה קהילות יהודיות בעולם. אמרתי להם: 'אם משהו קורה בישראל, אתם בסכנה'. גם הם לא הבינו. עכשיו הם מבינים".
האנטישמיות הסתתרה תחת אנטי־ציונות?
"בדיוק. אנשים חשבו שיוצאים רק נגד מדיניות ישראל. כל הזמן ניסיתי להסביר שזה לא רק מדיניות, שזה נגד עצם קיומה של מדינת ישראל. כל ההפגנות הפרו־פלסטיניות האלימות שאנחנו עדים להן כעת, קריעת הפוסטרים של החטופים, הכול היה מתחת לפני השטח, בחדרי־חדרים. עכשיו כל הרפש הזה יוצא החוצה אחרי שנים של עבודה שנעשתה כאן".
מה באמת את עונה לאנשים שמאשימים את ישראל במדיניות אפרטהייד וברצח עם?
"שמדובר כמובן בשקר גס ובעלילת דם. כי כשמסתכלים על ישראל בגבולות הקו הירוק יש שוויון לכולם. גזענות יש בכל מקום, אבל תחת החוק יש שוויון. ולגבי רצח עם? אני תמיד אומרת שב־1948, בעת הקמת המדינה, היו 160 אלף ערביי ישראל. היום יש שני מיליון. זה מה שנקרא רצח עם מאוד גרוע. אנחנו איומים ברצח עם".
ולגבי זה שנהרגים כעת תושבים רבים בעזה, כולל ילדים?
"מה שקורה בעזה כרגע שובר את הלב. ברור לכולם שאף אחד לא רוצה שילדים וחפים מפשע ימותו. אבל מה שאני אומרת זה שלצערי ולשברון לבי, חמאס הקריב את עזה במשחק השחמט האכזרי שלו כנגד העם היהודי ומדינת ישראל. הלוואי שלא היינו צריכים לעשות את זה. הרי ברור שאם 7 באוקטובר לא היה מתרחש, ישראל לא הייתה עכשיו בעזה".
גם מהשתיקה הצורמת של ארגוני הנשים בעולם, תשבי אומרת שלא הופתעה. "זה לא בהכרח כי בארגונים האלה ישבו ואמרו: 'אנחנו שונאים נשים יהודיות'", היא אומרת. "אבל בגלל ההסתה הפרועה נגד ישראל שאף אחד לא עצר אותה, אנשים מרגישים שכל אמירה לטובת ישראל זה משהו שאפשר לחטוף עליו. הם אומרים, 'רגע, אבל בכל מה שקשור לישראל יש קונטקסט, עדיף שלא ניגע בזה'. הם מפחדים שהפופולריות והתדמית שלהם ייפגעו".
אפילו כוכבות־על כמו אופרה ווינפרי? אחת הלוחמות הגדולות למען זכויות נשים שלא אמרה מילה?
"בהחלט. גם אופרה מפחדת. אני מכירה מישהו מהוליווד שאחרי 7 באוקטובר רצה לעשות משהו שקשור לישראל והפלסטינים, ופנה אליה. הוא אמר לי, 'תקשיבי, התקשרתי לאופרה והיא אמרה לי: 'אל תיגע בזה. רד מזה כי יצלבו אותך אחרי זה. יעשו לך בלגן'. אופרה אומרת לאנשים לא לגעת במה שקשור לישראל".
"מהרגע שהתחלתי לכתוב את הספר שלי על ישראל, אני לא עושה שום דבר אחר חוץ מהסברה. אנשים שואלים אותי, 'מה את עושה בהפקה עכשיו?', ואני עונה, 'איזו הפקה? למי יש כוח ומי רוצה?'
עצוב.
"נכון. אבל אנחנו צריכים להתעודד מכך שלפחות עכשיו יש גם הרבה מפורסמים לצידנו. תראי מה קורה פה מבחינת האנשים שהגיעו לארץ בחודשיים האחרונים. במשך שנים אני מנסה להביא אנשים מהוליווד לישראל, שידברו על ישראל, ולא היה עם מי לדבר. מה שקורה כאן כרגע זה חסר תקדים בכל צורה. ה־DNA של היהודים ברחבי העולם פתאום התעורר. אנשים שברו את הכלים. צ'לסי הנדלר למשל לא היססה להביע את התמיכה שלה ועשתה איתי סרטון. מי היה מאמין שהיא תעשה דבר כזה? זה אומץ רציני מבחינתה. או ג'רי סיינפלד שבחר להגיע לכאן, בשיא המלחמה, עם אשתו וילדיו. זו הצהרה מדהימה".
מנגד יש הרבה יהודים מפורסמים שלקח להם המון זמן להגיד משהו, כמו סטיבן ספילברג, וכאלה שעדיין שותקים.
"לסטיבן בהחלט לקח זמן. אין ספק. ברמה שבמשך חודשיים גם אנחנו ישבנו ואמרנו 'איפה אתה?'. ונכון שיש כוכבים כמו אדם סנדלר ובן סטילר ששחררו רק איזו הצהרה מצ'וקמקת. אבל אני חושבת שצריך להסתכל על מה שיש ולא על מה שאין. אחרי 20 שנה שראיתי חוסר עניין, הפניית גב והתעלמות, יש שינוי קיצוני. אני מאוד אופטימית בעניין הזה".
מאז 7 באוקטובר את עושה הרבה סרטוני הסברה עם השחקנית היהודייה מים ביאליק. היא פוטרה לאחרונה מהנחיית השעשועון "ג'פרדי". זה בגלל התמיכה שלה בישראל?
"בכנות, אני לא יודעת. אבל ברור שיש מחיר לתמיכה בישראל כרגע. יש לי חברה, מהבולטות והגדולות בתעשייה, שתומכת גם היא באופן פומבי בישראל. היא סיפרה לי שהיא ישבה במסעדה, ניגשה אליה מלצרית ואמרה לה: 'אני לא משרתת אותך'. היא שאלה: 'למה? בגלל שאני יהודייה?', והמלצרית ענתה: 'לא, בגלל שאת ציונית'. אבל מה שאני אומרת לאנשים זה שגם בגרמניה, ב־1932, לא היה נוח לדבר בקול רם. אם לא נדבר עכשיו, מתי נדבר?".
חופרת ברשתות
הביקור הנוכחי נועד אף הוא למטרות עבודה, ואכן, מאז שנחתה היא לא נחה לרגע. מראיינת חטופים שחזרו מהשבי, משפחות של חטופים שעדיין כלואים בעזה, משפחות שאיבדו את יקיריהן, מבקרת פצועים בבתי חולים ולוחמים בצפון ובדרום. הצילומים לכתבה זו, למשל, שולבו ביום שבו ביקרה בקיבוץ בארי ובמקביל ערכה ראיונות עם טנקיסטיות. בין לבין הספיקה להשתתף גם באירוע הוקרה שנערך לכבודה בביתו של איש העסקים איל וולדמן, שבתו דניאל ובן זוגה נעם נרצחו במסיבה ברעים. למחרת אותו אירוע פרצה מיני־סערה כשפורסמה תמונתו של השר בני גנץ, אחד האורחים, כשהוא מחבק אותה ומחייך כשכוסית וויסקי בידו.
איך הרגשת כשראית את זה?
"דבר ראשון חשוב לי לציין שזה היה אירוע פרטי שלא הוזמנה אליו תקשורת. אני בכוונה אומרת 'אירוע', כי בניגוד למה שאנשים מסוימים כתבו, זו ממש לא הייתה מסיבה. לא הייתה מוזיקה, וזה נערך בביתו של אב שכול כשכולם שם היו בהתכוונות מלחמה. הערכתי מאוד את העובדה ששר הביטחון לשעבר וחבר הקבינט בא לכבד בנוכחותו לרבע שעה, ולגמרי הזדעזעתי ממכונת הרעל וממה שעשו מפריים אחד מגמתי. זה מאוד מעציב שבזה אנשים מתעסקים, וברור לכל בר דעת למה זה נעשה: כדי לפגוע בבני גנץ ובאהבת הקהל אליו. בעיניי זו זוועה שזה מה שעושים לחבר ממשלה: הסתה ושקרים ורמיזות בוטות. פשוט לייצר עוד פילוג ושנאה. אבל אני גם בטוחה שהעם שלנו מבין ויודע את האמת ומהיכן זה מגיע".
"שנים אני מנסה להביא אנשים מהוליווד לישראל, ולא היה עם מי לדבר. מה שקורה כאן כרגע זה חסר תקדים בכל צורה. ה־DNA של היהודים ברחבי העולם פתאום התעורר"
לפני שמונה חודשים תשבי החלה זוגיות חדשה עם עודד ברק, הייטקיסט ישראלי, גרוש ואב לשלושה, שגר בארסוף אך מגיע לארצות־הברית לעתים תכופות לצורכי עבודה. "מאתגר לנהל זוגיות על הקו, אבל אנחנו מסתדרים. הצלחנו להיפגש גם אחרי 7 באוקטובר, כי העבודה שלו נמשכה והוא עדיין היה צריך להגיע לארצות־הברית".
לפחות עכשיו, כשאת כאן, אתם נפגשים יותר?
"לא מספיק כפי שתוכנן במקור, כשהייתי אמורה להגיע לכאן לחופשה. אבל אנחנו מתראים בערבים וזה בסדר גמור. יש דברים בהולים יותר שצריך לטפל בהם. כרגע אנחנו במלחמה וצריך לעשות כל מה שאפשר כדי לנצח. ואם אני לא יכולה להיות טנקיסטית, לפחות אהיה חופרת ברשתות".
הריאיון המלא עם נועה תשבי מתפרסם בגיליון לאשה החדש, עכשיו בדוכנים
