למוריה דורפמן, שהייתה עד לאחרונה תלמידת י"ב, הייתה שנה עמוסה בבחינות בגרות. למרות זאת אביה רשם אותה, בלי לשאול אותה, לקורס עזרה ראשונה במסגרת פרויקט "תן כבוד" שהוא עצמו מרכז בבת ים. "אמרתי לעצמי שעכשיו זה לא הזמן", היא משחזרת. "הרגשתי שאני לא מסוגלת לשלב את הכל, ובאמת יום לפני תחילת הקורס רציתי לפרוש".
אז למה בכל זאת הגעת?
"אבא אמר לי 'תנסי, בואי רק פעם אחת ותראי איך את מסתדרת' אז באתי ובאמת הסתדרתי". והיא אכן הסתדרה הרבה מעל ומעבר למצופה.
איפה הורייך היו בזמן האירוע?
"הם לא היו בבית. אמא שלי נסעה לעשות 'חלאקה' לאחי יוסף בן השלוש ואבא שלי, שהוא מוהל מפורסם, נסע לחו"ל לעשות ברית מילה. אני נשארתי לשמור על האחים הקטנים שלי, יעל, בת 11, מרים, בת שש ויהודה, בן שנה. הושבתי אותם בסלון לראות סרט במחשב והלכתי לשנייה לחדר, ופתאום שמעתי את יעל צורחת 'מוריה, מוריה'. חשבתי שהסרט נתקע להם אז לא מיהרתי, ואז שמעתי את יהודה בוכה ולא נרגע. הלכתי לסלון וראיתי את מרים כחולה לגמרי, עושה תנועות של חנק ומחזיקה את הידיים על הצוואר".
"הלכתי לסלון וראיתי את מרים כחולה לגמרי, עושה תנועות של חנק ומחזיקה את הידיים על הצוואר. נלחצתי ממש"
מבהיל. מה עשית?
"בהתחלה הייתי בהלם, נכנסתי לסטרס ונלחצתי ממש, אבל אחרי שנייה התאפסתי על עצמי והתחלתי בפעולות מצילות חיים, כולל תמרון 'היימליך' וטפיחות על הגב. יעל אמרה לי שמרים נחנקה מסוכרייה עגולה, ותוך כדי התקשרתי ל'איחוד הצלה' ודיווחתי על המצב. הסוכרייה יצאה ברוך השם, הכיחלון כבר התחיל לרדת מהפנים והיא חזרה לנשום, אבל התעקשתי שיבואו בכל זאת, רציתי שחובש בכיר יגיע ויגיד שהיא בסדר".
מתי הבנת שלמעשה הצלת אותה ממוות בטוח?
"כשהחובשים של 'איחוד הצלה' הגיעו ואמרו לי 'תדעי לך שעוד שנייה היא לא הייתה פה איתנו, אם לא היית יודעת מה לעשות'. אני לא מאמינה שבגלל סוכרייה אחת קטנה יכולתי לאבד את אחותי".
איך ידעת מה לעשות?
"לפני שבועיים סיימתי קורס עזרה ראשונה במסגרת פרויקט 'תן כבוד' שאני מתנדבת בו. הפרויקט מאפשר לבני נוער ללוות אזרחים ותיקים וניצולי שואה, להפיג את הבדידות שלהם וגם לבצע מעקב רפואי בסיסי. אני מבקרת פעם בשבוע אישה מבוגרת, שואלת לשלומה ואיך עבר עליה השבוע ועל הדרך מודדת לה סוכר, לחץ דם ועוד כל מיני מדדים. הגעתי לזה דרך אבא שלי, שהוא חובש בכיר ב'איחוד הצלה'. ותמיד התעניינתי במה שהוא עושה, כל הקטע של העזרה לזולת והצלת חיים זורם לנו בדם".
אחותך מבינה מה עשית בשבילה?
"אני לא בטוחה כמה היא מבינה מה זה חיים ומוות, אבל היא יודעת שהיא נחנקה והרגישה לא טוב ושאני גרמתי לה להרגיש טוב יותר. אני מצטמררת מהמחשבה שכמעט ביטלתי את ההשתתפות שלי בקורס ברגע האחרון".
"אם יש לי מסר אחד חשוב להגיד זה - לכו לקורס עזרה ראשונה. זה מחיר קטן בשביל להציל עולם ומלואו"
מה המסר שלך בעקבות האירוע הדרמטי שעברת?
"אם יש לי מסר אחד חשוב להגיד זה - לכו לקורס עזרה ראשונה. זה מחיר קטן בשביל להציל עולם ומלואו. אף אחד לא יודע איפה ומתי הוא ייתקל במצב של הצלת חיים, ואומרים 'כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם ומלואו'.
"כל כך שמחתי שעשיתי את הקורס הזה. חשבתי שאני הולכת ללמוד בשביל ידע כללי, אבל הקורס הזה אשכרה היה מיועד לי, היה לי תפקיד - להציל את החיים של אחותי".
איך כל זה הולך להשפיע על המשך דרכך?
"בעקבות המקרה נרשמתי לכיתה י"ג בסמינר ואני הולכת ללמוד הידרותרפיה, שזה פיזיותרפיה במים, כדי לטפל באנשים ולעזור להם. אפילו חשבתי על לימודי רפואה, אבל תנאי הקבלה בלתי אפשריים בשבילי. אני מחכה לגיל 21 כדי לעבור קורס חובשת בכירה ב'איחוד הצלה' ולהמשיך להציל חיים".
