באוגוסט 2020 עברתי תהליך הקפאת ביציות למטרת שימור פריון, שאותו תיעדתי בסדרת כתבות במגזין "לאשה", שנצפתה על ידי עשרות אלפי נשים. הרוב המוחלט של ההודעות עסק בעלות הכלכלית הגבוהה, שהופכת את ההליך לפריווילגי ולא נגיש, ופנו בבקשה לנסות להציף את הנושא לדרגים הרלוונטיים, ולהשמיע את קולן של נשים רבות שנסיבות החיים לא מאפשרות להן להיכנס להיריון בתיאום עם השעון הביולוגי שלהן.
לאחר כמה בירורים וטלפונים, הגעתי לפגישה אצל חברת הכנסת נעמה לזימי, שהקשיבה לכל אותם סיפורים והבטיחה לנסות לקדם את הנושא. אתמול (שלישי) התקיים דיון בסוגיית שימור פוריות בהובלתה, בוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, בנוכחות נציגים ממשרד הבריאות, קופות החולים, מנהלי יחידות IVF, ארגוני נשים, פעילות בתחום ועוד.
הנה הנאום המלא שנשאתי בכנסת:
שלום לכולם, אני דניאל פסו. אני בת 36, כתבת במגזין "לאשה" ואני רוצה לשתף אתכם היום בחמישה דברים שלא ידעתי לפני שעשיתי הקפאת ביציות למטרת שימור פריון:
1. לא ידעתי שבגיל 35 אתחבט בכלל בשאלת האימהות. אם הייתם שואלים את דניאל של לפני עשור, שמגיל 16 הייתה במערכות יחסים, איפה היא תהיה היום, היא בטוח לא הייתה מעלה על דעתה ביציות קפואות. בשנים האחרונות נשאבתי עמוק כל כך לחיפוש הזוגי ולא הייתי מוכנה לשמוע בכלל על הדבר הזה - שעד אז סבל ממוניטין גרוע והיווה קוד לרווקות מאוחרת וסימן לכך ש"התייאשתי״. בזכות נשים אמיצות שחשפו את הסיפור האישי שלהן בפומבי, שאחת מהן יושבת פה איתנו, נחשפתי למונח ״שימור פריון״, שכפי שהסביר הרופא שלי בפגישת הייעוץ הראשונה, אינו תעודת ביטוח אבל כן מקנה מעט שקט נפשי.
2. לא ידעתי שנשים נולדות עם כמות מוגבלת של ביציות. בין שיעורי מתמטיקה והיסטוריה, התפספס ההסבר הזה על כך שהמאגר הזה הולך ומתרוקן עם השנים, כשהצניחה הדרמטית קורית לרוב בגיל 35, אבל שכתוצאה מגנטיקה, מחלות כרוניות או סתם ככה, בעיות פוריות יכולות להופיע גם בגיל מוקדם יותר. אני מצטערת להגיד שנחשפתי למידע הבסיסי הזה רק כשהתחלתי את התהליך, והלוואי שיכולתי לומר שאני היחידה. מאז שיצאתי למסע הזה גיליתי שנשים רבות מתמודדות עם הנושא רק בשלב שבו הן מתלבטות אם לשמר את הפוריות שלהן או להיכנס להיריון, ולפעמים זה מאוחר מדי.
"הבדיקות פולשניות ותופעות לוואי לא נעימות. אבל בתכלס? זה הכי כואב בכיס, כי גם ברפואה הציבורית העלות הכוללת מסתכמת בעשרות אלפי שקלים, מה שמרחיק אותו מנשים בגילים קריטיים"
3. לא ידעתי שבסופו של דבר מדובר בהליך די פשוט, שבפרוטוקול הסטנדרטי מסתכם בשבועיים פלוס מינוס, של הזרקות יומיות, בדיקות פולשניות ותופעות לוואי לא נעימות. אבל בתכלס? זה הכי כואב בכיס, כי גם ברפואה הציבורית העלות הכוללת מסתכמת בעשרות אלפי שקלים, מה שמרחיק אותו מנשים בגילים קריטיים והופך אותו לפריווילגי ולא נגיש.
4. לא ידעתי שבשנת 2020, השנה שבה הקפאתי ביציות, אישה יכולה לקבל סבסוד מקופת החולים שלה כדי להסיר שיער בלייזר אבל לא כדי לשמר את הפריון שלה. אגב, בינואר 2021 דווח בחדשות שמשרד הבריאות החליט להפסיק את הסבסוד, ואני רוצה לקוות שזו החלטה שהתקבלה מתוך מחשבה שיש דברים חשובים יותר להציע לנשים מאשר רגליים חלקות.
5. לא ידעתי שאתעד את התהליך שלי ושהוא יהפוך לסדרת רשת ב"לאשה", שנצפתה על ידי עשרות אלפי נשים - רווקות, נשואות, מהמגזר החילוני והדתי, שהיו צמאות למידע הזה. לא תיארתי לעצמי שגם שנה אחרי החשיפה אמשיך לקבל הודעות מאותן נשים שלא יודעות איך ומאיפה להתחיל או שסתם מחפשות אוזן קשבת כי לא תמיד הסביבה שלהן מבינה. חלק כתבו לי שלא היו עוברות את זה ללא התמיכה הכלכלית מההורים, אחת סיפרה איך אימא שלה שברה קרן השתלמות כדי לעזור בתשלומים, אחרת שיתפה שהפסיקה באמצע בגלל שלא עמדה במחיר ורבות גילו לי שהצליחו להוזיל את העלויות בזכות קבוצות סודיות למסירת הורמונים בטלגרם מנשים שסיימו את ההליך.
אני יכולה להגיד שבסיום התהליך כן ידעתי דבר אחד – יש סוף־סוף מי שמקשיבים לנו, עובדה: בשיחת טלפון אחת הגעתי לפגישה שהולידה את הדיון החשוב הזה. אני יושבת פה היום כנציגה של המון נשים שעדיין לא מצאו את הדרך להגשים את חלום האימהות, אבל לא רוצות לוותר עליו; נשים שנסיבות החיים לא מאפשרות להן להיכנס להיריון בתיאום עם השעון הביולוגי שלהן; נשים רווקות המואשמות בבררנות יתר, בהסתנוורות מאפליקציות דייטינג או בבחירה לגור בתל־אביב; שקמות כל בוקר ומתמודדות עם מציאות חברתית חדשה שאין לה עדיין התאמות בשטח; שנרדמות בלילה לקול שעון ביולוגי מתקתק; שמבקשות שיצאו להן מהרחם, אבל שייתנו להן את האפשרות לקבל החלטות מושכלות שלא מוּנעות מפחד ושיעניקו להן חופש בחירה.
אז נכון, הקפאת ביציות היא לא תעודת ביטוח, אבל היא כן יכולה לחסוך מנשים רבות כאב וייסורים של טיפולים בעתיד ולהעניק להן מעט שקט נפשי וביטחון בהווה.