גילוי נאות: המְחברת תולעת ספרים מאז שהיא זוכרת את עצמה; גילוי נאות מאוד: המחברת עורכת ירחוני ילדים; גילוי מבאס: הילדים של המחברת לא אוהבים לקרוא כמוה. למה ההורים שלנו הצליחו לחנך אותנו לאהבת קריאה, ולנו זה עובד פחות? לא קשה לנחש: אם גדלתם כמוני בשנות ה־70 וה־80, תוכניות טלוויזיה לילדים שודרו אולי שעתיים ביום; מחשב לא היה, בטח לא אינטרנט, ועל טלפונים חכמים מחוברים לרשת וצפייה בכל תוכן בכל זמן שאנחנו רוצים, לא יכולנו אפילו לחלום. חיכינו לשידור הראשון ולשידור החוזר בכיליון עיניים. ומה עשינו בינתיים? קראנו. וביתר הזמן? כתבנו מכתבים (זוכרים?) - שתי מיומנויות שהולכות ונעלמות מהעולם. אז אם הן הולכות ונעלמות, למה לרדוף אחרי יום האתמול? למה בעצם חשוב לשמר את הקריאה?
למה זה חשוב?
קריאה מרחיבה את אוצר המילים. בזכות הקריאה ילד נחשף לרבדים של השפה, למילים נרדפות, למילים שאינו מכיר מהיומיום שלו, ואוצר המילים שלו מתרחב, כמו הידע שלו על העולם.
קריאה משפרת את הכתיבה. כשהילד לומד איך מילה נכתבת ולא רק יודע איך היא נשמעת, שגיאות הכתיב (המגפה של התקופה) פוחתות.
קריאה רציפה נדרשת כמיומנות לימוד הכרחית במקצועות רבי מלל (בכיתות הנמוכות: חינוך לשוני, תורה, מדעים וכו'), וגם במתמטיקה יש שאלות מילוליות והתלמידים נדרשים לקרוא הנחיות ולהבין אותן.
קריאה מפתחת את הדמיון. בשונה מצפייה בסרטים שבהם הסיפור מוגש לנו באודיו ובווידיאו ואינו משאיר הרבה מקום לדמיון, קריאה מאפשרת להפליג לעולמות פנימיים ולתאר לעצמנו איך נראים גיבורי הסיפור ומקום התרחשות העלילה.
הצפייה במסכים מאמצת את העיניים, וגם מקרינה אור כחול שמפריע להפרשת המלטונין, הורמון השינה, ולכן מקשה על ההירדמות. קריאת ספר, בייחוד לפני השינה, מפחיתה את המאמץ מהעיניים, אינה מפריעה להפרשת המלטונין ומאפשרת צלילה רגועה לחלומות מתוקים.
איך לקרב את הילדים לעולם הספרים?
לקרוא סביבנו: מגיל צעיר, עוד לפני שהילדים נכנסים בשערי בית הספר, נסב את תשומת לבם לאותיות ולמילים סביב: בשלטי דרכים, בפרסומות, בטלוויזיה, על מוצרים; נשחק במגנטים של אותיות, נכין אותיות מבצק עוגיות או מפלסטלינה, ונרכיב יחד מילים. כך נגרום להם להתיידד עם האותיות ועם המילים הכתובות.
לקרוא בעצמנו: גם אנחנו ההורים מכורים למסכים. זה מאתגר, אבל הכרחי: רוצים שהילדים יקראו? תקראו בעצמכם, ולא רק בטיסה או במיטה לפני השינה, כדי שיראו אתכם קוראים.
להקריא להם: מגיל צעיר, מדי יום. "סיפור לפני השינה" זה הקלאסי, אבל בהחלט אפשר לייסד שעת סיפור גם בשעה אחרת. לפעמים אנחנו עייפים כל כך בסוף היום, שגם לנו אין כוח. אז מצאו את שעת הקריאה הנוחה לכם. אני הייתי מקריאה למשל בארוחת הערב. תקריאו גם כשהילדים כבר יודעים לקרוא בעצמם. לא לזרוק עליהם ספר ולומר: "אתה גדול, אתה לא צריך שאקריא לך". זמן סיפור הוא זמן קסם ייחודי עם ההורים, לא לוותר עליו כשהם קצת גדלים.
לקרוא איתם: בדרך כלל קשה להם לקרוא לגמרי לבד בהתחלה. כדי שהם ירכשו את חוויית הקריאה וגם יבינו את העלילה, אפשר לקרוא יחד: שורה־שורה או עמוד אני, עמוד אתה, או בכל צורה אחרת שנוחה לכם ומתאימה לילד כדי שהוא ישתף פעולה.
להנגיש להם: כדאי להניח ספרים אטרקטיביים שמתאימים לגילם על המדף בחדר הילדים או בסלון בהישג ידם, כדי לאפשר להם לגשת לקחת באופן עצמאי, וגם למקם פינת ישיבה ליד הספרייה שתשמש מקום כיפי של רגיעה לכל בני המשפחה.
ספרים זה בילוי: כשאנחנו בקניון, מומלץ להיכנס לחנויות ספרים כחלק מהבילוי - לאפשר להם זמן בחנות, לעלעל, להכיר את הספרים החדשים ולהתלהב יחד איתם מספר חדש שיצא בסדרה אהובה; להכניס ביקור בספרייה ללו"ז השבועי של החוגים ופעילויות הפנאי.
ספרים עם חברים: תציעו להם לשאול את החברים מה הם קוראים. בדרך כלל בני אותו גיל קוראים את אותן סדרות פופולריות. אפשרו להם להחליף ספרים עם חברים, לשאול ולהשאיל. ככל שהספרים יהיו חלק מתחומי העניין המשותפים עם חברים, הם ייתפסו בעיניהם כמגניבים יותר.
קומיקס זה כן ספר: בתקופות שלספרים יש מתחרים אטרקטיביים מאוד כמו יוטיוב, לא אתנגד שהילדים יקראו ספר מכל סוג (אלא אם הנושא או התרגום גרועים בעיניי) רק בגלל הז'אנר. גם קומיקס זה ספר. אם אתחיל להביע התנגדות לבחירה של הילדים, ההתנגדות מצידם תגיע במהרה.
ספר זה לא עונש: ככל שאצעק "צא כבר מהמסך! תקרא ספר!" - כך הספר ייתפס כעונש ולא כפעילות פנאי שהיה בוחר בעצמו. יש שעות מסך ויש שעות קריאה, אלה וגם אלה חלק מהלו"ז של שעות הפנאי שלנו.
גם וגם: אם לילדים צעירים אנחנו עורכים היכרות ביוזמתנו עם ספרים במבנה הקלאסי - כאלה מנייר שמדפדפים בהם, המתבגרים כבר לא בדיוק שואלים אותנו. הם רוצים לקרוא ספרים דיגיטליים בטאבלט? אני לא מתווכחת, העיקר שיקראו.
מינוי לירחון ילדים: כשאמא שלי הייתה ילדה, היא קראה "דבר לילדים", "משמר לילדים", "הארץ שלנו" ו"מעריב לנוער". בהגיע תורנו עשתה לאחיותיי ולי מנויים על עיתוני הילדים והנוער של התקופה: "דובון" ו"אצבעוני", "כולנו", "משהו", "ראש 1" ו"מעריב לנוער". זוכרים את התענוג בהמתנה ליום שהעיתון מגיע לתיבה, עם שמכם על העטיפה, חדש מהאריזה עם ריח של דפוס? ובכן, אתם עדיין יכולים להעניק לילדיכם את ההתרגשות הזאת ולא רק ציפייה לחבילות מעלי אקספרס.
לא רק לקרוא, גם לכתוב: אתם מזהים שלילד יש כישרון המצאה, דמיון מפותח, יצירתיות גדולה? אפשר לשבת יחד ולהציע לו ללוות אותו בכתיבה ובאיור של "הספר שלו". כל כך פשוט היום לשלוח ספר להדפסה של עותק אחד או יותר ולאפשר לילד להיות גאה ביצירה שלו.
מקום 30 בעולם ביכולות הקריאה
ישראל צונחת במחקר פירלס הבינלאומי, שבוחן יכולות קריאה של תלמידי כיתות ד' ב־43 מדינות. במחקר שפורסם בשנה שעברה הגיעה ישראל למקום ה־30 ברשימה עם 510 נקודות בלבד. לפי המחקר, שנערך אחת לחמש שנים, משנת 2001 רמת הקריאה של הילדים בארץ עלתה, והגיעה לשיא מכובד של 541 נקודות. אך מאז הנתונים צנחו, ובשנת 2016 אף הגיעו ל־530 נקודות. כעת ירדנו בעוד 20 נקודות. לשם השוואה, המדינה שנמצאת במקום הראשון היא סינגפור עם 587 נקודות.
על פי נתונים שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת ביוני 2020, שבדק את הרגלי הקריאה של ילדים ובני נוער בישראל בגילאי 18-7 לאורך ארבע שנים, נמצא כי כשני שלישים מהם קוראים ספרים שעה בשבוע לפחות. אלא שלאורך השנים שבהן נערך הסקר, עלה שיעור הילדים ובני הנוער שאינם קוראים כלל מ־%6 ל־%10, ושיעור הילדים שקוראים חמש שעות לפחות בשבוע ירד ב־%6.
- הכותבת היא מרצה להורים ולצוותי חינוך, מדריכת הורים מוסמכת במכון אדלר ועורכת הירחונים "גליליאו צעיר" ו"גליליאו"
