המעצבת דנה יחיא־שווקמן, המעצבת הראשית של מיזם TOM ומרצה ב-HIT, תציג בתערוכת "עיצוב לרפואה" שתתקיים השבוע במכון הטכנולוגי בחולון, את "פרוטזת הפיג'מה".
מהו מיזם TOM?
"ראשי תיבות של Tikkun Olam Makers, מיזם טכנולוגי חברתי שהוקם לפני עשור על ידי גידי גרינשטיין במטרה לפתח, לעצב ולהפיץ פתרונות לאנשים עם מוגבלויות. מאות פתרונות שתוכננו במסגרת המיזם נגישים כיום לאנשים עם מוגבלות, בזכות ספריית המוצרים המקוונת שלנו".
מה תציגו בתערוכה?
"בתערוכה ישתתפו שמונה מיזמים שונים. אחד מהם יהיה 'פרוטזה בקוד פתוח' בעיצוב TOM - סד זמין להדפסת תלת־ממד שעל פיתוחו שקדו כ־30 מומחים ומתנדבים לאורך חמש שנים".
כל אחד יכול להדפיס פרוטזה כזאת?
"הפרוטזה נגישה באתר שלנו בקוד פתוח, וכל אחד יכול להוריד את הקובץ עם כל ההסברים ולהדפיס את הפרמטרים שמותאמים לו".
מה ההבדל בין הסד הזה לפרוטזות שקיימות היום בשוק?
"הפרוטזה הזו לא באה להחליף את הפרוטזה הקבועה. זו פרוטזה זולה וקלה, 'פרוטזת פיג'מה', אם תרצי, שאנשים יכולים להרכיב בבית, כי היא יותר קלה ונוחה. היה לנו נכה צה"ל עם פרוטזה ביונית מדהימה שלא הצליח לנגן על גיטרה, כי הפרוטזה כבדה מאוד. עם הפרוטזה שלנו לא הייתה לו בעיה להחזיק מפרט ולפרוט על מיתרים. הוא אמר שפשוט הגשמנו לו חלום. אני באמת מאמינה שעיצוב נכון יכול לשנות חיים, כי גדלתי לתוך עולם המוגבלויות".
"הנושא של הורות ועצמאות קרוב מאוד ללבי. לכן עיצבתי, בין היתר, חגורת בטן שמאפשרת להורה עם קביים לדחוף עגלת ילדים"
תסבירי.
"אבא שלי נפצע בתאונת עבודה בגיל 17 ומאז הוא נכה בכיסא גלגלים. כשהייתי ילדה היה לי חסך אישי. הוא, למשל, לא זרק אותי לבריכה כשהייתי קטנה וקינאתי מאוד בילדים אחרים. לגדול בשנות ה־80 עם אבא נכה, זה לא היה פשוט, ולא כי הוא הרגיש מוגבל אלא כי הסביבה הגבילה אותו. בשנת 1978, למשל, הוא טייל בארצות־הברית. בתקופה ההיא עוד לא היו כיסאות גלגלים מתקפלים, אז הוא טייל שלושה חודשים על קביים. אגב, שם הוא הכיר את אמא שלי".
באילו נסיבות?
"הוא הגיע לניו־יורק, חיפש מקום לעשות שבת ופגש אותה בבית הכנסת. הם היו יחד שבועיים, שבסופם הוא חזר לארץ. אחרי שנה היא עשתה עלייה והם התחתנו. אני זוכרת שבגיל עשר נסעתי איתם לטיול בארצות־הברית. באחד הימים אמא החליטה שניסע באוטובוס. לא הבנתי איך אבא יכול לעלות עם כיסא גלגלים לאוטובוס, ואז האוטובוס הגיע ואבא התגלגל פנימה בשניות. הייתי המומה.
"זו הסיבה לכך שהלכתי ללמוד עיצוב תעשייתי. רציתי להתמקד בתחום של עיצוב לרפואה, כי אם אני לא יכולה לשנות את הנכות, אולי אצליח לשנות את הסביבה. למדתי במכון הטכנולוגי בחולון, שהיום אני מרצה בו, וכל הלימודים שלי היו סביב הנושא הזה. בשנה ג' עיצבתי לאבא נדנדה לכיסא הגלגלים".
באיזה מוצר שלך את הכי גאה?
"הנושא של הורות ועצמאות קרוב מאוד ללבי, משם אני באה ואני גם ממש נהנית להיות אמא. אני חושבת שלכל אחד יש זכות להיות הורה, למרות המוגבלות, ולכן עיצבנו בקהילת TOM חגורת בטן שמאפשרת להורים שמתניידים עם קביים לדחוף עגלת ילדים באופן עצמאי, וגם מיטת תינוק שמותאמת להורים על כיסאות גלגלים.
בנוסף, עיצבנו את הגלגלוש, כיסא גלגלים לפעוטות עד גיל חמש, שעד אז לא יכלו להתנייד כי לא היו כיסאות לילדים בגיל הזה".
