עדן, אחותה של סמ"ש רווית חנה אסייג ז"ל
רווית, לוחמת מג״ב, נפלה ב־7 באוקטובר במהלך קרב במושב יכיני שבעוטף. היא התעקשה להיכנס ראשונה למחסן שהיחידה התבקשה לטהר ממחבלים. בכניסה למבנה אמרה ללוחם שלצידה: "אני נכנסת ראשונה, אתה מחפה עליי ואני מחפה עליך". בקרב שהתפתח במקום, נורתה. בת 19 הייתה במותה.
עדן גבאי, אחותה הגדולה של רווית: "רווית הייתה המתנה שלי. היו לי רק אחים בנים וחיכיתי הרבה זמן לאחות. חלקנו ארון בגדים, לימדתי אותה להתאפר. רווית הייתה בחורה כישרונית, עדינה ונשית. מצד אחד שרה ומנגנת על הגיטרה ומצד שני לוחמת גיבורה. השמלה הלבנה הנשפכת מדמה את שמלת הכלה שלא זכתה ללבוש. המשפטים בגב השמלה הם כאלה שליוו את רווית, ביניהם למשל: 'עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה' ו'מיליון כוכבים בשמיים תופסים את הצבע שלך בעיניים'".
המעצבת, תאיר סול פרכטר: "במהלך העבודה עדן הזכירה לא פעם את המושג 'וונדר וומן' לגבי רווית. ידעתי שאני חייבת ליצור משהו עם אמירה בולטת, משהו שיתפוס את העין. התהליך לא היה פשוט, אבל התוצאה בעיניי מכילה מסר עמוק לגבי מי הייתה רווית".
ליאור, אחותה של סרן שיר אילת ז"ל
שיר, קצינה במוצב התצפיתניות נחל עוז, נרצחה במתקפת המחבלים על המוצב ב־7 באוקטובר. במשך שעות של לחימה שיר ניהלה את האירוע בגבורה וקור רוח יוצאי דופן, ואף דאגה שהחיילות שלה יתקשרו להרגיע את המשפחות. בת 20 הייתה במותה.
ליאור אלון, אחותה הגדולה של שיר: "בהתחלה אמרתי, איך אפשר לעצב שמלה באופן שיבטא אישיות של בן אדם? ושיר גם לא הייתה אחת שלובשת שמלות, היא לבשה ג׳ינס וגופייה ונראתה הכי יפה בעולם בלי להשקיע מאמץ. אבל לאט־לאט התחבר לי הכול. השמלה היא לבנה, כי שיר היא מלאכית ולנצח ארצה לזכור אותה ככה. השמלה מצד אחד צנועה כמו שיר, אבל השסע מייצג את החוצפה הבריאה שהייתה לה: איפה שהייתה צריכה להעמיד במקום או להתעקש על משהו, היא עשתה את זה, אבל תמיד בנועם ובחיוך. הפנינים מסמלות את האהבה של שיר לים".
המעצבת, שחר סרור: "זכיתי להכיר את האישה, האחות, הבת, הדודה והמפקדת ששיר הייתה. ככל שנכנסנו לעומקו של תהליך העיצוב נחשפתי לעוד חלקים באישיותה. היא לנצח תישאר בלבי ואיתי".
מירב, אמה של עדן בן רובי ז"ל
עדן ניחנה באהבה עמוקה לאמנות ולציור ואהבה לצלם זריחות. ב־7 באוקטובר יצאה למסיבת נובה עם בן זוגה, אריאל מרדכי ביטון ז"ל, כדי לצלם את הזריחה. שני בני הזוג נרצחו במיגונית בבארי. עדן השאירה אחריה יצירות מרהיבות הכוללות ציורים, רישומים ואיורים. בת 23 הייתה במותה.
מירב בן רובי, אמא של עדן: "כשפגשתי את עדן המעצבת, ישבנו במשך שעות בחדר של עדן שלי. עברנו על היצירות שעדן ציירה, על יומנים ורישומים שלה, וכך נוצר החיבור בין עדן לעדן. תוך ימים ספורים עדן המעצבת שלחה את הסקיצה הראשונה. התרגשתי לראות את ההערכה הענקית לציורים ולכישרון של עדן שלי ואת השילוב שלהם ביצירת הבגד. הרגשתי שאני מקבלת הזדמנות להתעטף בציורים ולחבק את עדן.
"עדן המעצבת בחרה שני ציורים שברגע אחד הפכו לבד: שמש, שמסמלת את השמש הגדולה שעדן הייתה עבור כל כך הרבה אנשים; ופיל עם רקע צבעוני, שמסמל את הריקוד האחרון של עדן שלי ואת האהבה שלה לטבע".
המעצבת, עדן שלום: "הבגד שיצרנו מחובר לעדן, לכישרון שלה, לסגנון שלה, לכל מה שאהבה. היה לי חשוב להעביר בעזרת הבגד את גודל הכישרון של עדן - הציורים המדהימים והצבעוניים שלה שהפכו לבד, שהפך לבגד שעטף את מירב".
אורין, אמה של עדן זכריה ז"ל
עדן נחטפה לעזה ממסיבת נובה, הוחזקה בשבי חמאס במשך חודשיים וחצי ונרצחה בשבי. גופתה חולצה במבצע צבאי בדצמבר 2023. בת 28 הייתה במותה.
אורין גנץ, אמה של עדן: "אני הייתי אמא של עדן, אבל היא הייתה קצת גם אמא שלי, האמא הרוחנית שלי. בחרתי להשתתף בפרויקט האופנה הזה כדי להגיד כן לחיים. בשיחות שלי עם עדן הייתי אומרת לה לבחור בחיים גם בתקופות מאתגרות. תמיד עודדתי אותה: 'צאי אל העולם, תמיד תתלבשי הכי יפה שאת יכולה, תחיי הכי טוב שאת יכולה, תהיי הגרסה הכי טובה של עצמך'. אם כך, נאה דורש נאה מקיים. אם ישאלו אותי מה אני רוצה, אענה שאני רוצה להיכנס למיטה, לשים עליי את השמיכה ולמות ביחד עם הבת שלי.
אבל למדתי לא להתווכח עם המציאות. כל עוד אני קמה בבוקר, זה סימן שיש לי עוד מה לעשות בעולם הזה. יש לי עוד ילד ויש לי משפחה נהדרת ששווה שאני אחיה עבורם.
"מרינה המעצבת עיצבה שמלה אדומה שעליה רואים זוג ידיים אוחזות לב אדום. עדן הייתה שולחת לי כל בוקר 'בוקר טוב' עם לב אדום. נכון שאדום זה צבע של דם, אבל הוא יכול להתפרש גם כחיים".
המעצבת, מרינה ולרי: ״בחרתי בעבודת רקמה שהיא עבודה איטית שדורשת ריכוז, ממש צעד־צעד, כמו בנייה של חיים חדשים. הצבע האדום נבחר בגלל שהוא מחמיא לאורין ומלא באנרגיה. אורין אישה מדהימה שאי־אפשר להיות עצובים כשנמצאים לידה. היא נותנת כוחות ותקווה".
סנדרה, אמה של מוריה אור סוויסה ז"ל
מוריה, שנספתה במסיבת נובה, הייתה אחת מבין 18 הנרצחים באמבולנס שעמד בשטח המסיבה וספג טיל אר־פי־ג'י.
בת 24 הייתה במותה.
סנדרה עילי קרזצקי, אמה של מוריה: "מוריה ואני נשמות תאומות ועברנו המון תהליכים יחד. בגיל 24, מוריה הספיקה לעשות מה שאנשים לא מספיקים בחיים שלמים. היא אהבה לטייל בעולם, להכיר אנשים חדשים ותרבויות שונות, אהבה לרקוד וליצור והייתה אמנית בחסד עליון. כששמעתי על הרעיון לעצב שמלה לזכרה, היה לי ברור שזו צריכה להיות שמלת כלה הודית. מוריה שהתה שם במשך תקופות ארוכות והייתה מאוד מחוברת למקום. השמלה עשויה מבד משי טבעי, הבד שמוריה הכי אהבה, והוא מסמל את החופש והאהבה שאפיינו אותה כל כך. הצבעים מסמלים את הטבע ואת הבריאה, והם מחזירים אותי למשפט האחרון שהיא העלתה בפייסבוק שלה, שלושה חודשים לפני מותה: 'בשבילי נברא העולם ואנוכי עפר ואפר'״.
המעצבת, נרקיס עובדיה: "זו הייתה זכות גדולה עבורי להכיר את סנדרה ואת מוריה לעומק ואני מודה על זה. אני מרגישה שהן נתנו לי כוח להתמודד עם דברים גדולים שאני עוברת".
איפור: ספיר לוי, רעות הופס דניאל
