מי־רן מנקס (33), שחקנית, דוגמנית, יוצרת תוכן ומורה ליוגה:
"אני רוצה לבקש סליחה ממי־רן בת ה־14, הגיל שבו הופיעו סימני המתיחה באזור הירכיים והיא לקחה החלטה ברורה וחד־משמעית – 'אני לים או לבריכה לא אלך יותר'; על המבוכה האיומה רק מהמחשבה שמישהו מהשכבה יראה את 'המפגע האיום והנורא' שהגוף שלה יצר בעצמו, ששיתקה אותה לחלוטין; על כך שבכל פעם שצצה הזדמנות ללבוש בגד ים וללכת עם חברות או חברים לשכשך, הייתה ממציאה תירוץ יצירתי אחר - אירוע משפחתי, בייביסיטר לאחותי, כואבת לי הבטן, אני עוזרת לאמא שלי היום, סבא וסבתא באים לבקר ועוד; על כך שנשארה בבית והרגישה שם הכי בטוח, כי שם היא לא צריכה לתת הסברים לאף אחד ובעיקר לא לעצמה, רק להתבחבש בשקר הקטן שלה ולחוש תחושת הקלה שלא תצטרך לחשוף את סימני המתיחה באור יום.
אני מבקשת סליחה ממי־רן הקטנה שחשבה שסימני המתיחה מגדירים אותה, שלא נחשפה לאידיאלי יופי מגוונים יותר, שחשבה שרק עור חלק הוא 'טוב'. והיום? היום אנחנו עובדות יחד על מערכת היחסים האוהבת עם הגוף ומקפידות לדבר זו אל זו באהבה וחמלה".
ריי שגב (38), דוגמנית, יוצרת תוכן, פודקאסטרית ויזמת:
"כשהייתי ילדה ונערה הרגשתי זרה בגוף שלי, החל מהזהות והמיניות, דרך ההתפתחות הנשית המוקדמת, הגובה יוצא הדופן ועד האף, הפצעונים וחוסר השלמות, שלא הסתדרו לי בראש עם הפנטזיה של הנסיכה מהאגדות שחלמתי להיות. זה השפיע על הביטחון והערך העצמי שלי, ויתרתי על הייחודיות, על החוזקות, על הדברים שעושים אותי מי שאני, שהם גם (לא רק) המראה החיצוני שלי. כל אלה לא נחשבו בעיניי. התמקדתי בחוסר, במה אני לא. חשבתי שהדרך היחידה להסתדר בעולם היא להתאים את עצמי לתבנית ולסטנדרטים המקובלים, אז ניסיתי לעשות את זה ואפילו להתחזות למישהי שאני לא.
"אני רוצה לבקש סליחה מהילדה שהייתי, שלא נתתי לה לפרוח במקומות החזקים שלה, שסירסתי אותה, הקטנתי וצמצמתי את הייחודיות שלה; שלא נתתי לה קרדיט על מה שהיא כן ושהתמקדתי במה שהיא לא. נראה לי שהיא סולחת".
ניצן שיק (35), יוצרת תוכן וכוכבת העונה הרביעית של "חתונה ממבט ראשון":
"אני מבקשת סליחה מניצן בת ה־15, שיום בהיר אחד הפסיקה לאכול וירדה כל כך הרבה במשקל. סליחה שהיית צריכה לעבור את הסבל הזה ולהעביר גם את ההורים שלך גיהינום. סליחה שפגעת לעצמך בגוף והפכת מילדה חיונית ושמחה שאהבה לרקוד לילדה עייפה וחיוורת שסובלת מאוד מקור ומתעייפת מפעולות שעד אז עשתה בקלות. מזל שבשלב מסוים הצלחת לעצור, להיתמך ולהפסיק לסבול; שהבנת שזה לא מגיע לך ולא לאנשים שאוהבים אותך. איזה כיף שצמחת להיות אישה שאוהבת ומעריכה את הגוף שלה, משוחררת ממחשבות כפייתיות על קלוריות ומרגשות אשם".
"אני רוצה לבקש סליחה מעצמי שבכיתה ד׳, למרות שהייתי מתולתלת עם טעם רע בבגדים, למרות שכולם כולל רחל מנצור הספרית ייעצו לי שלא כדאי, התעקשתי וגזרתי פוני. אז נוכחתי לגלות שפן לא נשאר לנצח וככה בצילומי סוף שנה רואים ילדה חמודה עם לחיים ורדרדות ושיח מתולתל על המצח. בהזדמנות זו אני רוצה להודות ליקום והקארמה שנולדתי בסוף האייטיז והתיעוד היה נדיר. תודה על זה״.
נטע רוט (21), שחקנית:
"אני מתנצלת בפני נטע בת ה־13, שהתחילה לחפש אישורים בחוץ כדי להרגיש יפה ושהאמינה שיש קשר בין הערך שלה ובין דעתם של אנשים על המראה החיצוני שלה; שעשתה מה שאנשים דרשו ממנה, גם אם לא רצתה; שנפלה בפחים כאלו ואחרים שמסוכן שילדות קטנות ייפלו בהם. סליחה שהאשמת את עצמך בכל. היית ילדה, רק בת 13. על הדרך, סליחה מנטע הבוגרת, על כל פעם שהרעיון המופרע הזה פולש לה לתודעה – גם היום. אם את מרגישה יפה אז את יפה. בסוף היום, כל אחד הולך לישון עם הגוף של עצמו, לכן דעתך על עצמך היא כל מה שצריך לעניין אותך. ואנשים שמתעסקים בגוף שלך לפני שהם הולכים לישון? שימצאו חיים".
בת־שי עוז אנטלר (28), יוצרת תוכן ובלוגרית אוכל ולייף־סטייל:
"בת־שי של פעם, איך אני מתנצלת על כל הימים הקיציים והרותחים האלו שסבלת מחום עם מכנסיים ארוכים כי שנאת את הרגליים שלך. סליחה על מסעות החיפוש המפרכים אחר שמלות מקסי שיסתירו אותן. סליחה על ימי הדיילות בבנגקוק, שבהם רגלייך הלבנבנות לא זכו לפגוש את הבריכה מעולם, ועל הפעם ההיא שהיה כל כך לח בהונג־קונג, שבקושי הצלחת לקלף מעצמך את הג'ינס. תודה לאוגוסט ההוא בניו־יורק ששבר אותך. כל כך סבלת שפשוט נכנסת ל־H&M, רכשת מכנסיים קצרים והבנת שהשד לא כזה נורא! שם הבנת שחוסר ביטחון לא חייב לנהל את החיים שלך. מי היה מאמין שתהיה לך כזאת כמות של שורטס בארון? מלא סליחה, בת־שי של פעם, הרגליים שלך אש".
סוול אריאל אור (23), שחקנית:
"תמיד הייתי ילדה חזקה והרגשתי שהייתי צריכה להצניע את זה. במשחקי ספורט בכיתה ובצופים הייתי נוטה להפסיד בכוונה, לא נתתי לעצמי להשתמש עד הסוף ביכולות הפיזיות שלי. הייתי מתלבשת כדי להסתיר את השרירים שלי, לא למשוך אליהם תשומת לב, כדי להימנע מלשמוע – 'איזו מפחידה', 'מה זה השרירים האלו? את נראית כמו בן' או 'אחלה גבר את' ועוד. אני רוצה לבקש סליחה מהילדה הספורטיבית והחזקה שנתנה יותר מדי משקל להערות ולנורמות של הסביבה על איך מתאים ולא מתאים לבת להיראות ולהתנהג וכתוצאה מכך הקטינה את עצמה.
"היום אני גאה בגוף שלי ובחוזק שלו, לא מתביישת להראות ולפתח את היכולות הפיזיות שלי והערות שוליים חשוכות לא מזיזות לי את הזרת. מקווה שילדות קטנות שמרגישות דומה ידעו למצוא את התמיכה בעצמן ובאנשים הקרובים אליהן ולתת לעוצמות שלהן את הביטוי שמגיע להן".
