היא לא גבוהה במיוחד, יש לה שיער מקורזל והיא מרכיבה משקפיים. מירבל מדריגל, גיבורת "אנקאנטו", הסרט ה־60 בסדרת סרטי האנימציה באורך מלא של אולפני דיסני, היא צעירה יפה ומקסימה בדיוק כפי שהיא. עלילת הסרט מתרחשת בעיירה סודית בקולומביה, ועוסקת במשפחת מדריגל שחיה בבית קסום. כל בני המשפחה התברכו בכוחות־על (בין היתר דוד שחוזה עתידות ובת דודה חזקה כמו הרקולס), אבל מתברר שרק למירבל אין כוח ייחודי. במקום להתקרבן, היא שומרת על אופטימיות, ובשעת סכנה מבינה שדווקא היא זו שיכולה להציל אותם.
"כשצפיתי בסרט הרגשתי תחושה אדירה של נחת", אומרת משי אייד (29), שמעבירה הרצאות על דימוי האישה בסרטי "דיסני" ומראה את התהליך האבולוציוני שעברה הגיבורה הראשית החל מ"שלגיה ושבעת הגמדים" (שהופק על ידי דיסני ב־1937) עד ימינו. אייד, בעלת תואר ראשון בהיסטוריה ותקשורת ותואר שני בלימודי נשים ומגדר, גם עובדת כעורכת באולפן ynet ומנחה את הפודקאסט "אבק פיות", שעוסק בסרטי האנימציה של דיסני. בדמותה של מירבל היא מזהה עוד שלב במהפכה. "כשראיתי אותה לראשונה לקחתי אוויר, חייכתי ואמרתי: 'משהו קורה פה. משהו משתנה'".
עוד הרבה לפני "אנקאנטו", הנסיכות של דיסני עברו שינוי עצום, הן במראה והן באופי.
"זה נכון, אבל בסרט הנוכחי השינוי של מירבל מובהק. עד עכשיו היו לנו שלושה גלגולים של גיבורות בסרטי דיסני. בתקופה הקלאסית היו שלגיה, אורורה (היפהפייה הנרדמת) וסינדרלה. צעירות עדינות ויפהפיות עם עור לבן בוהק, שזקוקות לגבר שיציל אותן. בשנות ה־90 היו לנו גיבורות כמו בל מ'היפה והחיה', יסמין מ'אלאדין' ופוקהונטס. יפהפיות עם שיער גולש שחלקן לא לבנות. בעוד שלהן הייתה יותר תעוזה להציל את עצמן או אולי אף את האומה כולה, הן עדיין היו זקוקות למושא אהבה. בשנות האלפיים נתקלנו בגיבורות שכבר לא זקוקות לגבר. חלקן עם יופי קלאסי כמו אלזה מ'לשבור את הקרח', חלקן שחומות כמו מואנה. המשותף להן הוא שיש להן כוחות קסם שיכולים להציל את העולם כולו".
משי אייד, מומחית לסרטי דיסני: "בשנות ה־90 היו יסמין ופוקהונטס, יפהפיות לא לבנות שזקוקות לגבר. בשנות האלפיים נתקלנו בגיבורות כמו אלזה, שלא זקוקה לגבר, אבל יש לה כוחות־על"
ומה מייחד את גיבורת "אנקאנטו"?
"מעבר לעובדה שמריבל אינה לבנה, היא גם נראית בדיוק כמו בת השכן: שיער מתולתל ומשקפיים. אני זוכרת שכשאני הייתי קטנה והרכבתי משקפיים, הילדים בבית הספר צחקו עליי. בסרט אנחנו מבינים שהגיבורה מרכיבה משקפיים כבר מגיל קטן ושזה בכלל לא אישיו מבחינתה".
וזה גם לא כדי לסמל שהיא חכמה או חנונית. מה עוד מייחד אותה?
"למרות שלכל בני המשפחה שלה יש כוחות קסם ורק לה לא, היא מלאת ביטחון עצמי ותמיד שלמה עם מי שהיא. היא לרגע לא מתמסכנת. מיד אחרי שיר הפתיחה של הסרט היא מכריזה 'אני לא פחות מיוחדת משאר המשפחה'."בדומה למואנה ולאלזה, גם לה אין צורך בגבר שיציל אותה. בשונה מהן, אין לה קסם. בניגוד לגיבורות שלפניה, היא יכולה לעשות דברים גדולים ולהציל אחרים אפילו בלי קסמים. זה עוד יותר מדהים, כשלכל המשפחה שלך יש כוחות קסם ורק לך לא. אני מאמינה שכל ילדה שתצפה בסרט תוכל לצאת ממנו עם מסר: 'אנחנו לא צריכות להיות רזות עם שיער בלונדיני גולש כדי להיות הדמויות הראשיות בסרט של חיינו, ובנוסף, בכל אחת מאיתנו טמון כוח מיוחד שבאמצעותו אפשר להגשים חלומות'".
"אני מאמינה שכל ילדה שתצפה בסרט תוכל לצאת ממנו עם מסר: 'אנחנו לא צריכות להיות רזות עם שיער בלונדיני גולש כדי להיות הדמויות הראשיות בסרט של חיינו'"
את מרגישה חיבור אישי למסר הזה?
"כן. הייתי ילדה גבוהה עם משקפיים שסבלה מעודף משקל, והערצתי נסיכות דיסני. בכיתה ג' רציתי להתחפש בפורים לבת הים הקטנה ואמא שלי לא הצליחה למצוא תחפושת שתתאים למידותיי. לא ויתרתי ובסוף מצאנו בדימונה, שם גדלתי, תופרת שמלות ערב שהסכימה לתפור לי תחפושת כזאת במיוחד. כל כך שמחתי והתרגשתי כשהלכתי עם התחפושת לבית ספר, אבל הילדים צחקו עליי. קראו לי 'בת הים הגדולה'. לקחתי את זה קשה. חזרתי הביתה בוכה ואמרתי לאמא שלי שלעולם לא אתחפש יותר לנסיכות של דיסני".
סיפור האהבה של אייד עם הנסיכות נקטע אז, אבל היא סירבה להיפרד מסרטי דיסני, ובחרה להזדהות עם הגיבורות המרושעות של הסרטים. "הבנתי שיש לי יותר נקודות דמיון איתן", היא מסבירה. "שנה אחרי זה החלטתי שאני מתחפשת לקרואלה דה ויל (הדמות הרעה ב'101 דלמטים'. י"מ). אמא שלי ניסתה להוריד אותי מזה. אמרה שכל הילדים יצחקו עליי, אבל אמרתי לה שכבר לא יכול להיות יותר גרוע משנה שעברה. אחרי ההשפלה הגדולה שעברתי, כבר לא ראיתי את עצמי בתור אחת שיכולה להיות 'הנסיכה' ומאז התחלתי להתחפש רק למכשפות".
כי הן היו דומות לך יותר חיצונית?
"זו הייתה הסיבה ההתחלתית. המסרים של דיסני בהחלט חלחלו אליי וגרמו לי להרגיש שאני לא יכולה להיות 'הנסיכה' או 'הגיבורה היפהפייה', כי אני לא רזה עם עיניים כחולות או עם שיער בלונדיני גולש. זה התבטא גם בפרטים הקטנים. תמיד הייתי גבוהה לגילי, ובהתאם, בילדותי הייתה לי כף רגל גדולה מהממוצע, בניגוד לסינדרלה, בעלת נעל הזכוכית הקטנה. גם זה החדיר בי את המסר שמי שיש לה מידת נעליים גדולה לא יכולה להיות יפה. אבל לאט־לאט התחלתי לאהוב גם את מה שהדמויות הרעות שידרו. קרואלה דה ויל, למשל, כמו הרבה נשים רעות אחרות בדיסני, הייתה אישה עצמאית וחזקה. בניגוד לנסיכות היא לא הייתה זקוקה לגבר שיושיע אותה, היו לה שני גברברים ששירתו אותה ועשו כל מה שהיא רוצה. היום אני כבר יכולה להגדיר את זה במילים אחרות: היא חתרה תחת הפטריארכיה".
המדבבת: מאיה מיטלפונקט (כן, הבת של)
אחד הנושאים שבהם עוסק "אנקאנטו" הוא ציפיות של בני משפחה מוצלחים מהילדים. מי שנבחרה לדבב את הדמות בעברית, מאיה מיטלפונקט (33), יודעת דבר או שניים על משפחה מצליחה: היא בתם של המחזאי והבמאי הנחשב הלל מיטלפונקט ואשת התקשורת יעל דן. בנוסף, ממש כמו דמותה בסרט, היא מרכיבה משקפיים.
מיטלפונקט מדבבת דמויות בסדרות ובסרטים כבר למעלה מ־15 שנה (בין היתר דיבבה את דרדסית ב"הדרדסים" ואת ניה מ"לגו נינג'גו"), מביימת ושרה בכישרון רב וגם תרגמה את הסרט הנוכחי מאנגלית לעברית.
אגב, להיבחר לדבב דמות של דיסני זו משימה מורכבת ותחרותית לא פחות מלהתקבל לתפקידי משחק אחרים. השחקנים נדרשים לשלוח לאולפני דיסני בחו"ל אודישנים שבהם הם מבצעים חלק מהטקסט והשירים באנגלית. מתוך האודישנים הרבים שנשלחים, אנשי האולפנים בוחרים את השחקן והשחקנית שנשמעים להם הכי מתאימים לדמות. תשומת הלב מופנית בעיקר ליכולתם לשיר.
