הסיפור הבא יכול להדגים את מערכת היחסים המורכבת אך מלאת האהבה בין שושי שדה לבתה נעמה, שמשתתפות בעונה החדשה של "משפחה בהסעה" (ימי שני ב־21:45 ב"כאן 11" בדיגיטל וב"כאן BOX”). כשנסעו לפני כשנה לאודישן לתוכנית, נעמה נהגה ברכב המשפחתי בפעם הראשונה.
נעמה: "כשחניתי, ביקשתי מאמא שלי שתבדוק מהצד שלה במכונית אם אני יכולה להיכנס. היא הייתה בשיחת טלפון ואמרה לי, 'זה שלך, תעשי לבד'".
שושי: "כל הנסיעה אמרתי לעצמי 'שחררי'. החזקתי חזק והתפללתי לטוב. דווקא בחנייה שחררתי ואמרתי לה, 'תסתדרי לבד', ואז 'בום'".
נעמה: "ההורים אומרים לנו לפנות אליהם ולבקש עזרה, ואז כשאני פונה, לא עוזרים לי. אבל לא נורא, זו רק שריטה קטנה באוטו".
שושי בכפל משמעות: "אנחנו אוהבים את השריטה הזו ומחבקים אותה".
שושי (50), מורה להיסטוריה בתיכון, נשואה ליניר (52), בעל חברת ביטוח. הם גרים ביישוב עץ־אפרים שבשומרון ויש להם שלוש בנות: נוי (27), נטע (24) ונעמה (18), שבספטמבר תתחיל ללמוד במכינה הקדם צבאית "קול עמי" בגוש עציון.
איך הגעתן לתוכנית?
שושי: "ראיתי את העונה הראשונה שהיו בה משפחות חילוניות, דתיות, יהודית, ערביות, ואמרתי, 'או מיי גאד, ההתמודדויות שלנו הן אותו הדבר. לא פשוט להיות הורה למתבגרים. מצד אחד, את רוצה להגיד לילד 'עוף גוזל'. מצד שני, את רוצה להחזיר אותו לרחם ולשמור עליו. בפעמים אחרות את רוצה לזרוק אותו מהחלון".
נעמה: "אחותי נטע ראתה באינסטגרם שמחפשים משפחות לעונה החדשה ורשמה אותנו".
שושי: "אמרתי, מה הסיכוי שנתקבל? מה מעניין בי, כאישה נשואה, מורה? אבל חמש דקות אחרי שעלינו לאודישן בזום, אמרו לנו לבוא לפגישה. מתברר שהפער בין מה שחשבתי שאני יודעת על נעמה ובין מה שקורה באמת, הוא הסיפור".
נעמה: "אין הורה שיודע הכול על הילד שלו. זו חארטה. כל ילד נותן להורים שלו נקודת מבט שונה ממה שהוא רוצה שידעו. אני לא רוצה להגיד שילדים משקרים להורים, אבל הם קצת מייפים. אמא", היא פונה לשושי, "גם לא דיברנו כמה חודשים, אז בכלל לא ידעת עליי כלום".
שושי: "כשנעמה סיפרה לי דברים בצילומים, הייתי מזועזעת. החזקתי עד שלא יכולתי יותר. עצרתי את הרכב ואמרתי שאני צריכה רגע שקט. במונית, בדרך חזרה, ישבנו כל אחת בקצה אחר. אני לא רציתי לראות אותה, והיא לא רצתה לראות אותי. מעצם היותנו הורים אנחנו שק החבטות של הילדים. אבל זה כבר היה יותר מדי. עם זאת, בסוף לא התמוטטנו. הכול בסדר".
נעמה: "אני מפילה עליה דברים ונהנית מזה. בסוף יום הצילום הראשון היא חשבה שהיא יודעת הכול, ביום השני זה היה, 'מה, יש עוד?!'".
אתן שמחות שהלכתן על זה?
נעמה: "לפני התוכנית היינו במצב קטטוני. לא דיברנו. כל אחת הייתה מבוצרת בעולם שלה. חשבתי שהמצלמה תגרום לנו לפתוח. העניין הוא שאני אדם סגור, ועכשיו, כל המדינה תראה. מבחינתי, אם היה אפשר לצלם ואז לגנוז, זה היה הכי טוב".
שושי: "חיינו בעולם מקביל. כיבסתי לך, הכנתי לך אוכל, זה חיים ליד הילד. הרבה הורים חיים ליד הילדים ולא באינטראקציה איתם. הקשר היה חסר ואני שמחה שהיינו מוכנות לשים את הלב שלנו על הדשבורד. לא באתי לשחק ביג הפי פמילי. הצופים יראו סיפור אנושי".
בריאיון הזה בחרנו להעלות סוגיות נפיצות, והן התמודדו בגבורה.
גיל ההתבגרות: אמא משחררת, בת בודקת גבולות
שושי: "שתי הבנות הגדולות שלי היו בגיל ההתבגרות לפי הספר. נעמה הכי מורדת. נקרא לזה 'מאתגרת'".
נעמה: "מילדות הייתי מותחת את הגבול, מחכה לכאפה והיא לא הגיעה".
שושי: "ההורות שלי סבלנית. נעמה היא הבת השלישית והאחרונה. אצל הגדולות הייתי לפי הספר, הרבה יותר קפדנית. הפכתי לאמא בגיל 23. הכול היה שחור או לבן ואוי אוי אוי. נעמה נולדה כשהיינו בשלים יותר. היה בהורות שלנו משהו משחרר יותר".
נעמה: "ניצלתי את זה. זה קשור לעובדה שאם את רוצה שיראו אותך, את צריכה להרעיש. הייתי צריכה למצוא את המקום שלי. כל פעם שאמרו לי 'לא', עשיתי בכוונה. בכיתה ו' יצאתי מהבית והלכתי להתחבא ביער".
שושי: "מתקשרים אליי מבית הספר שנעמה לא הגיעה. כבר הייתי צריכה לצאת מהבית לעבודה, ואני יודעת ששלחתי אותה להסעה. אצלנו, בדבר כזה, מיד מפעילים צבא. השמיים נפלו עליי. התחלתי להרים טלפונים כשפתאום אני שומעת טריקת דלת. היא בבית".
נעמה: "במקום להעניש היא שלחה אותי חזרה ללימודים. זו חולשה".
אם זה התעלול היחיד שעשתה, מצבכם טוב.
שושי: "לפני שנה וחצי יצאתי עם יניר, בעלי, לסוף שבוע ביערות הכרמל. אני בסבבה שלי בכיסא נוח בבריכה, כשחברה מתקשרת אליי ומספרת לי שראתה את נעמה נוהגת ברכב שלי. לנעמה לא היה אז רישיון. אמרתי לה, 'את בטוחה שזו היא?'. במקביל, הבת שלי נטע כותבת לי בווטסאפ שחברה שלחה לה 'מזל טוב' על הרישיון של נעמה. רציתי למות. שאלתי את עצמי מה אני עושה עכשיו, האם לחזור הביתה לטפל במצב? האם לחרב גם ליניר את הכיף? זה היה משבר אמון וגם פחד עמוק. התקשרתי לנעמה והתחננתי שתעשה לי טובה ולא תיקח יותר את הרכב. אמרתי לה שלא אסלח לעצמי אם יקרה משהו. במקביל, ביקשתי מנטע שתיקח את המפתחות".
נעמה: "כבר הייתי בשיעורי נהיגה מתקדמים. עברתי טסט פנימי!".
שושי: "הלוואי שהייתי פוטין, אבל אני לא. פעם נעמה אמרה לי שהיא הולכת לישון אצל חברה. אמרתי לה, 'יש לך מחר בחינה, זה רעיון טוב?'. היא ענתה לי שבשונה ממני, אמא של החברה תזרוק אותן בבוקר מהמיטה".
שושי: "הייתי בסבבה שלי, בבריכה, כשחברה התקשרה וסיפרה שנעמה נוהגת ברכב שלי. בלי רישיון". נעמה: "כבר למדתי נהיגה, עברתי טסט פנימי!"
טראומת פוסט־קורונה: אמא מוזמנת לתיכון, בת מתרסקת
נעמה: "כיתה י"א הייתה קשוחה. הייתי בתחתית מבחינה נפשית. נכנסתי לדיכאון. לא קמתי מהמיטה ולא הלכתי לבית הספר. אני מחשיבה את עצמי כאדם חכם, ואם הייתי משקיעה הייתי מקבלת ציונים גבוהים. ניסיתי ללמוד אבל לא יכולתי. אכזבתי את עצמי והרגשתי שאני מאכזבת את ההורים. גם מבחינה משפחתית היה לי קשה. שתי האחיות שלי התארסו וגרו רחוק מהבית. הרגשתי שההורים בשלהם ואני טובעת".
שושי: "דווקא בקורונה היה כיף להיות בבית. נראה היה שנעמה מתפקדת בזומים והכול בסדר. אבל בתקופה הזו נזרעו הזרעים. זה קרה להרבה בני נוער. דווקא כשהיא חזרה ללימודים היא התחילה לא לתפקד, גם חברתית. תמיד חברים של הבנות בילו אצלנו בבריכה, ופתאום הגיעו פחות חברים. התחילו להזמין אותי לשיחות בבית הספר".
נעמה: "להורים היה מקום קבוע אצל המנהלת. אמא ניסתה לדבר איתי, אבל אטמתי את עצמי. כשלא טוב לי, אני לא מדברת".
שושי: "ניסינו לדרבן אותה לגשת למתכונות ובגרויות".
נעמה: "התחלנו אז טיפול משפחתי".
שושי: "זה עזר לנו לפרק מועקות ולקבל פרופורציות. נטע הייתה צוחקת עלינו שיניר ואני הולכים לטיפול בדאון וחוזרים בהיי".
נעמה: "אני לא הרגשתי שזה עזר. הייתי מקבלת ציונים ועוד יותר מתרסקת. היה קשה להרגיש שההורים משווים אותי לאחיות שלי ולחברות שלי".
שושי: "אף פעם לא השווינו אותך לאחיות שלך".
נעמה: "הרגשתי שאני אכזבה לעומת האחיות שלי. אבל אני אוהבת אותך".
שושי: "אוקיי. אני קשובה למה שאת אומרת ואני מקבלת את זה. אני מצטערת שהרגשת ככה. אגב, בסוף נעמה עשתה בגרויות, ראש האולפנה הייתה מגיעה הביתה להעיר אותה. נעמה הייתה בהלם, פוקחת עיניים והיא מעליה: 'בוקר טוב, מחכים לך'".
משבר דת: אמא בחצאית, בת בג'ינס קרוע
שושי: "הבכורה שלנו, נוי, הייתה דתיה ביי דה בוק. היא ניגשה לבגרות בגמרא. בכל אספת הורים יצאנו יניר ואני באורות. כשחזרה מטיול בהודו, סיפרה לנו שהיא כבר לא דתייה. התחלנו לחשוב איפה טעינו. היום אני מבינה שאין ספר חוקים לגידול ילדים. צריך הרבה מזל ותפילות. גם הפרספקטיבה השתנתה עם השנים. אני לא מרגישה יותר שאם יש לי ילדה דתל"שית, העולם חרב".
נעמה: "נטע, אחותי האמצעית, דוסה. היא דומה לאבא, הוא יותר תורני".
איך את מגדירה את עצמך?
"אני יותר לייט, עדיין מחפשת את הדרך הדתית שמתאימה לי. חשובה לי מסורת, אני רוצה שיהיה אצלי בבית קידוש בערב שבת עם כל המשפחה, ואני רוצה חינוך דתי לילדים".
שושי: "את תיסעי בשבת".
נעמה: "אני עוד לא יודעת. זה בתהליך בירור".
שושי: "אני שמחה שהיא מספיק פתוחה להגיד שזה עדיין בבירור. לפני כמה חודשים טיילנו באיטליה. בבתי הקפה יניר ואני שתינו רק קפה וסודה. נעמה הזמינה פיצה ופנקייקים. אמרתי לה שאם זה מה שבא לה, בתיאבון. אני כבר לא מזועזעת מזה. עברנו כל כך הרבה, אז יאללה".
נעמה, שמגיעה לריאיון בג'ינס ארוכים קרועים: "הייתה תקופה שהלבוש שלי הציק לה, אם זה חצאיות קצרות או מכנסי ג'ינס. אני לובשת גם שורטס וביקיני. היא הייתה מעירה פה ושם, זה לא היה נעים. עד שאמרתי לה, 'אמא, זה לא שלך'. עדכנתי אותה שאני לא הולכת להיות כמוה, אני לא אלך עם חצאיות ולא עם כיסוי ראש".
נעמה: "היו הערות, למה אני אוכלת סוכר ולא חלבונים. אני לא יכולה יותר לשמוע את המילה חלבונים. כשהודעת שלא ייכנסו יותר לבית קמח לבן, נוטלה, קורנפלקס, זה יצר אנטי". שושי: "לא הבנתי את זה אז"
דימוי גוף: אמא בגמילת סוכר, בת מחביאה אוכל
נעמה: "הרשתות החברתיות גורמות לכך שאין נערה שאין לה בעיה עם הגוף שלה. אין לנו סיכוי להיראות כמו הדוגמניות באינסטגרם".
שושי: "יש כאלה שחוסמים אתרים באינטרנט. אני לא בעד זה".
נעמה ממשיכה: "יש לי הפרעות אכילה. זה בא והולך. אני טובה במניפולציות. השתמשתי בריטלין כדי לא להיות רעבה. כשהשפעת הכדור פגה, יש כמה שעות של רעב, ואם מצליחים להתגבר עליו ולא לאכול, הרעב הזה עובר. הייתה תקופה שהתאמנתי שלוש שעות ביום ואכלתי רק תפוח או כמה שקדים. הייתה גם תקופה שהייתי מחביאה אוכל".
שושי: "אני לא יודעת למה היא אכלה רק בחדר. 'לא הרגשתי שאני מסתכלת על מה שאת אוכלת'", היא פונה לנעמה.
נעמה: "הרגשתי את המבטים. גם היו הערות, למה אני אוכלת סוכר ולא חלבונים. אני לא יכולה יותר לשמוע את המילה 'חלבונים'".
שושי: "בטיפול המשפחתי אמרו לי, 'גברת, הבת שלך סובלת מהפרעות אכילה'. הייתי בעיוורון, מימנתי לה מדריך כושר! קיבלתי האשמה בעניין הזה. אני עצמי כבר שנה וחצי לא נוגעת בסוכר ובגלוטן".
נעמה: "נהיית אובססיבית. הודעת לנו שלא ייכנסו יותר לבית קמח לבן, נוטלה, קורנפלקס, פסטות. זה יצר אנטי".
שושי: "לא הבנתי את זה אז".
נעמה: "התחלתי להיות פחות ופחות בבית. גרתי אצל חברות שלי".
שושי: "סליחה ששרטתי אותך. מותר לטעות. הפסטה חזרה למזווה. גם הנוטלה".
נעמה: "טו לייט. אבל אני מבינה שזה חלק מאורח החיים שלה. היום אני הרבה יותר שלמה עם עצמי. אבל עדיין, יש נפילות. אני יכולה להסתכל בתמונות ולראות רק את ה'שדודים', ככה קוראים אצלנו לשומני צד בבטן. ויש ימים שאני אגיד, 'פאק, איזו פצצה אני'".
פירסינג: בת מתלהבת, אמא מזועזעת
נעמה: "התחלתי בגיל 14 עם הפירסינגים, הייתי הראשונה בשכבה. אחריי כולן עשו. בכל פעם שאני מספרת לאמא על פירסינג חדש, היא בוכה".
שושי מנסה להקליל: "היא מצפצפת כשהיא עוברת בנתב"ג. בצילום פנורמי של השיניים לוקח שעה עד שהיא מצליחה להוריד את הכול".
ביקשת רשות לפני?
שושי: "לא אישרתי לה".
נעמה: "ממתי אני מבקשת אישור על משהו? התמכרתי לזה. אני חושבת שרציתי להוציא ממנה תגובה. כל פעם היא בהלם מחדש".
שושי: "שאלתי אותה אם חסרים לה חורים בגוף שהיא צריכה עוד".
נעמה: "יומיים לפני הצילומים, המפיקה התקשרה אליי ושאלה אם יש דברים חדשים שקרו מאז האודישן ושארצה לספר עליהם. אמרתי שעשיתי עגיל בפופיק ושאני רוצה לספר עליו לאמא שלי בצילומים. ואז הרמתי את החולצה להראות לה את התחבושת".
שושי: "הפעם לא רציתי לבכות. רציתי להקיא. אגב, היא בלי העגיל בפופיק עכשיו, כי הייתה לה אינפקציה, אלוהים ישמור".
נעמה מבטיחה: "הוא יחזור".
מה בנוגע לקעקועים?
שושי: "שאלתי אותה אם היא תעשה קעקוע שרוול. היא ענתה שלא".
נעמה: "יהיה קעקוע קטן".
שושי: "בתחת?".
שושי, את מתפדחת כשנעמה מסתובבת ביישוב הדתי שלכן ככה?
"אני לא בקטע של 'מה יגידו השכנים'. זה לא מנהל אותי. אני גם לא שומעת אם יש כאלה שמצקצקים".
נעמה: "איזה בולשיט".
שושי: "הדבר היחיד זה - מה נסגר שילדה קמה ועושה את זה, ושוב עולה השאלה איפה טעיתי. אני לא כועסת כי זה בזבוז זמן".
ריטלין: אמא בעד, בת לוקחת אחריות
שושי: "נעמה לא הצליחה ללמוד בכיתה א' - לא קריאה וכתיבה, לא חשבון. היה גם חוסר ויסות. היא הייתה שוברת מנורות תקרה עם הכדור".
נעמה: "לא הצלחתי לשבת, כל הזמן הייתי מקפצת. ילדה בלתי".
שושי: "אחרי שאובחנו אצלה הפרעות קשב וריכוז, רציתי לרסס אותה בריטלין. אבא שלה אמר 'נוור'. היא לא לקחה. שנה אחרי, עברנו מפתח־תקווה לשומרון. אותו סרט. מתקשרים אלינו, הילדה עוד לא יודעת קרוא וכתוב. הפעם לקחתי את יניר לנוירולוג. הוא אמר לו, 'יש לך ילדה סופר־אינטליגנטית. תן לה ריטלין ותוך חודשיים היא סוגרת את הפער. לא תיתן לה, את הדימוי העצמי של הילדה הדפוקה שלא ידעה לקרוא כשכולם כבר קראו, גם אחרי שנים של טיפול לא תצליח לתקן. זהו, יניר נתן את הסכמתו, וכמו שהנוירולוג חזה, נעמה סגרה את הפער במהירות".
נעמה: "אני רוצה להגיד להורים שמתלבטים אם לתת לילד או לילדה שלהם ריטלין, שזה עושה טוב למי שצריך".
שושי: "בכיתה ו' נעמה סיפרה שהיא מרגישה כמו זומבי בגלל הריטלין".
נעמה: "הרגשתי לא אני".
שושי: "אז התחלנו לנסות דברים אחרים".
נעמה: "בסופו של דבר נשארתי עם קונצרטה".
שושי: "בכיתה ז' זה הפך להיות בניהול שלה. אמרתי לה, 'את יודעת איפה הכדורים', והיא לקחה אחריות. ביום עם מתמטיקה או שיש בחינה היא לקחה. ביום קצר, לא".
שמירת נגיעה: אמא פתוחה, בת נבוכה
נעמה: "כשהיה לי חבר, חשבתם שאני שומרת נגיעה. אבל אני לא".
שושי: "מה שנקרא, מקפידה לגעת. אבל האמת היא שהחבר שלה היה מקסים. היינו מאוהבים בו. התבאסתי כשזה נגמר".
נעמה: "כשסיפרתי לה שאנחנו לא שומרים נגיעה, היא פתחה עיניים. אחרי זה היא הציעה לי שנקנה קונדומים. זה היה חצי בצחוק, חצי ברצינות. היא חושבת שאם היא תשאל בבוטות 'הזדיינתם?', אני אפתח את זה איתה. זה מביך".
שושי: "שאלתי אותה אם היא תשמור עד החתונה, כי צריך לתת מענה. להגיד 'אסור' ו'אסור' הופך אותך להורה לא רלוונטי. אמהות עם כיסוי ראש וחצאיות שמטאטאות את הרצפה יכולות להגיד מה שהן רוצות, והבנות שלהן יעשו מה שבא להן. רציתי לוודא שהיא אחראית מספיק ושהיא מוגנת. בדקתי שהיא יודעת איפה נמצא מדף הקונדומים בסופר־פארם. אבל אולי תעני פה, את שומרת על עצמך?".
נעמה: "זה כרגע לא רלוונטי".
שושי: "אז עשית לי פרובוקציה? קיבינימט".
נעמה: "אולי גם הפעם זה למתוח עד שתתפוצצי. כשזה יהיה רלוונטי, אתייעץ עם אחותי הגדולה".
נעמה, אז מה הסטטוס שלך עכשיו?
"אני יוצאת קצת לדייטים, מכירה דרך חברים משותפים או אנשים שמבקשים את המספר, אבל לרוב רק מפלרטטת. אני אוהבת את תשומת הלב. זה כיף רצח. אני עדיין לא מוכנה לקשר רציני, עדיין לא רוצה מחויבות".
שושי: "נעים לי לשמוע אותה אומרת שאם לא מתאימה לה עכשיו זוגיות, אז לא".
שושי, אחרי שנעמה מראה ומקריאה לה פנייה של בחור באינסטגרם: "נחמד לי. תראי לי עוד, לשטוף את העיניים. גם נחמד שהבת שלי מבוקשת".
נעמה: "מי ישמע".
הדור שלכם פחות דיכוטומי בנושא מיניות, ונע על הרצף שבין סטרייטיות ללהט"ביות.
נעמה: "אני סטרייטית. יש לי פוביה מציצים"
שושי: "יש לך מספיק משלך".
