טוב, אז פמלה אנדרסון: למי שפספסה, השחקנית החליטה שנמאס לה להתאפר והחלה להופיע בציבור בפרצוף נטול, מה שנקרא. אני לא ממש יודעת למה ואין לי מושג אם זה באמת בלי איפור או שזה הקטע הזה שהיא מתאפרת שעתיים כדי להיראות לא מאופרת. גיליתי את זה לפני כמה שבועות, כשנתקלתי בכותרת "פמלה אנדרסון עוצרת נשימה בפנים נקיות מאיפור" ומתחתיה תמונה של מישהי שלא הייתי מנחשת שהיא פמלה אנדרסון. וואלה, הסתקרנתי. מיד הצטיידתי במשאף ונכנסתי לכתבה. להלן דעתי: סחתיין על פמלה. בחורה יפה. פעם פצצה, עדיין פצצה. אמנם המשכתי לנשום כרגיל, אבל ממש התרשמתי. אני לא יודעת כמה פרוצדורות היא עשתה לפרצוף שלה - אני ממש גרועה בזה, גם אם מישהי תראה לי איפה היא הזריקה אני בקושי אצליח להבחין בהבדל - אבל לגבי הסתלקותו של האיפור, אהלן וסהלן. נהניתי מאוד. פמלה היקרה, אם במקרה ייצא לך פעם ללמוד עברית ולהיתקל בטור הזה שתדעי שליאת מגבעתיים מרוצה ממך. אין בעד מה.
ולמה אני מרוצה? כי אני מזדהה. ולמה אני מזדהה? כי אני שונאת איפור. ולמה אני שונאת איפור? כי אני לא יודעת להתאפר. ותאמינו לי שניסיתי. אני אישה עם פרצוף עמוס פיגמנטציה, השפתיים שלי דקות מדי, יש לי עין אחת קטנה מהשנייה והאף שלי אדום כל ימות השנה, בהחלט לא יזיק לי להתפלש במייק־אפ מדי פעם. אבל כמות הפעמים שבהן הכנסתי עיפרון לעין ומסקרה לעין וסומק לעין ואפילו שפתון לעין (אני לא ממציאה, אולי בגלל זה היא קטנה יותר), גרמו לי להרים ידיים. אני לא צוחקת, ליטרלי הרמתי ידיים כדי להסתיר את הפרצוף. כשהייתי צעירה התאמנתי שוב ושוב על מריחת הפס השחור המושלם. כל כך רציתי להיות כמו היפהפיות הזוהרות מ"משמר המפרץ" ולא כמו הקיבוצניקית המאובקת מהסככה של הטרקטורים, אבל אף פעם לא הצלחתי. אפילו לא פעם אחת. מעולם לא נראיתי מאופרת, תמיד נראיתי כמו מישהי שניסתה להתאפר. לא משנה כמה פעמים ניסיתי ללמוד איך למרוח מסקרה, אפילו בקטע הכי בסיסי, תמיד סיימתי את זה בדמעות שחורות מול המראה. ואז - נס! התקבלתי לתוכנית טלוויזיה, ונחשו מה קרה!
כלום. מה כבר יכול לקרות? שוב ניסיתי להתאפר ושוב נכשלתי. אין חדש תחת השמש, מלבד עוד פיגמנטציה בגלל השמש. ב"מחוברות" מילאתי נאמנה את מטרת הז'אנר וצילמתי את עצמי בדיוק כמו שאני: בחורה שלא יודעת לצבוע את הפרצוף שלה, לא יודעת להתלבש ולא יודעת לסדר את השיער. מדי פעם לקחו אותי להצטלם לתמונות יח"צ בשביל כתבה ואז איפרו אותי ונראיתי סבבה, וזה באמת סבבה להיראות סבבה, אני לא אומרת שזה לא סבבה, הרגשתי סבבה כשנראיתי סבבה, וואי, כמה פעמים כתבתי "סבבה", אולי חטפתי שבץ? לא, אני סבבה. איפה הייתי? אה, עם פרצוף מאופר, סבבה. אז תמיד נהניתי כשאיפרו אותי ועשו לי שיער והלבישו אותי, ותמיד יצאו לי תמונות יפות, אבל בחייאת, זו לא באמת אני. גם כאן, בתמונה של המדור הזה, אין לגברת המצולמת קשר אליי. זו אני, אבל זו לא אני. אולי מתישהו אני צריכה באמת להחליף את התמונה הזאת בפוטו רצח שלי, ואז נראה מה יקרה! ספוילר: כלום. מה כבר יכול לקרות? מקסימום פמלה תיבהל. גברת אנדרסון, אם למדת עברית ואת קוראת את זה, קחי משאף, אני מגיעה ואני נטולה.
