אני זוכרת היטב מתי ולמה שיניתי את הסטטוס שלי בפייסבוק ל"גרושה". זה היה במרץ 2017, דקות אחרי שאני והגרוש הטרי סיימנו את תהליך הגט ברבנות. כבר היינו פרודים שנתיים, ביחסים טובים כמו היום. הוא ליווה אותי לחניון, ואני עמדתי להיכנס לרכב ולהמשיך בשגרת יומי. מצד אחד משהו גדול מאוד קרה כרגע, מצד שני כאילו לא קרה דבר. הרגשתי שאני חייבת לציין את המאורע איכשהו. בלי לחשוב יותר מדי, נכנסתי להגדרות בפייסבוק ושיניתי לסטטוס "גרושה". התנעתי את הרכב והרגשתי שקצת התנעתי את עצמי.
אני מודה: לאורך השנים, לסטטוס הזה בפייס היו לא מעט יתרונות. זה עזר לי בעבודה - אני כותבת לא אחת על גרושים ונמצאת בהרבה קבוצות של גרושים. לפעמים זה גם היה טוב עבורי מבחינה רומנטית. כמה מערכות יחסים שלי היו עם גברים שראו את הפרופיל שלי ואזרו אומץ לפנות אליי. אבל עם הזמן גיליתי שמדובר באליה וקוץ רציני בה. כי לפעמים גברים מתבלבלים ורואים בפייסבוק אפליקציית היכרויות.
אם אני מציעה חברות למישהי, היא לא משערת שהסיבה שהצעתי לה חברות היא משום שנדלקתי עליה. גיליתי שאם אני מציעה חברות לגברים, ברגע שהם רואים את הסטטוס "גרושה", רבים מהם מסיקים שזו לגמרי הסיבה שהצעתי. זה תקף עוד יותר כשאני מאשרת הצעות חברות. לרוב, במקרה של בחורה, זה מתחיל ונגמר באישור. עם גברים לעומת זאת, לא היה גבר אחד שלא פירש את אישור החברות כאילו נוצר לנו מאץ' שמימי בטינדר.
עכשיו מילא עם גברים שיודעים לשים גבולות. כי שוב, אני חלילה לא מתחסדת: זו בהחלט יכולה להיות פלטפורמה נחמדה אם זה מתאים לשני הצדדים. אם גבר כותב 'אשמח להכיר אם מתאים', ואני לא עונה והוא עוצר בזה – באמת שאין בעיה. רק שהרבה פעמים, זה לא נעצר כאן. היו לי כאלה שברגע שאישרתי , מיהרו לספר לה בהרחבה מי הם ודרשו שארחיב על עצמי. ועוד היו כאלה שברגע שלא עניתי להודעה שלהם, לא הפסיקו להטריד, לשלוח עוד ועוד הודעות, עד לרמה של סטוקינג.
לאחרונה ניסיתי לתהות למה זה כל כך מציק לי. הרי אני פשוט יכולה לעשות בלוק ובזה זה נגמר. ואז הבנתי: הפלטפורמה הזו נועדה בעצם להגיד מי אנחנו. במקרה שלי אני "אמא", "חברה", "עיתונאית", "חובבת ריצה" וגם "גרושה". זה רק פן אחד מחיי. אבל בפייסבוק הסטטוס הזה השתלט על כל היתר. לכן לאחרונה שיניתי שוב את ההגדרות, מי שייכנס לעמוד לא יידע מה מצבי המשפחתי. ולגבי מחזרים פוטנציאליים... אין מה לומר. זה קומפליקייטד.
