לפני כשבועיים התפרסמה תמונה לא שגרתית בקבוצת הפייסבוק "המלצות אמיתיות על ספרים". בתמונה, שחלק ממנה מופיע בעמוד זה, מצולמים שלושה חיילים באזור חשוך. על האדמה זרוקות כמה עטיפות לא מזוהות. אחד החיילים נח על מחצלת, השני עומד והשלישי יושב בשוחה המאובקת, עם אפוד וקסדה, לצידו הנשק, וקורא ספר. הניגוד בין הסט המלחמתי לחייל השקוע בקריאה - מפתיע. לאחר קריאת הפוסט של שחר שטווי, אחותו של החייל, ההפתעה מתחלפת בשיברון לב.
"בתמונה אחי המתוק והקטן שנהרג לפני שלושה שבועות בעזה", כתבה שטווי (23) משילה, על אחיה סמ"ר גלעד ניצן ז"ל (21), שנהרג בעזה. "קיבלנו היום את התמונה שבה הוא קורא ספר ליד ה'נמר' באחד מימי הלחימה. אנחנו מנסים לזהות איזה ספר הוא קורא. אם מישהו מצליח לזהות אשמח לשמוע". עשרות חובבי קריאה זיהו את הספר במהירות - "התעלומה של חדר 622" מאת ז'ואל דיקר (מצרפתית: לי עברון, הוצאת מודן־כנרת 2022) - חלקם גם כתבו שיקראו אותו לזכר גלעד.
זה ספר מתח על סופר עם לב שבור שמגיע למלון, ומקבל מפתח לחדר מספר 623. בדרך לחדר הוא שם לב שבין חדר 621 לחדר 623 חסר חדר מספר 622. יחד עם אורחת נוספת במלון הוא מנסה להבין את הסיבה, והשניים נסחפים לתעלומת רצח שאירע במקום 15 שנים קודם לכן.
"רציתי לדעת איזה ספר גלעד קרא בימים האחרונים לחייו", אומרת שטווי. "אנחנו מקבלים סיפורים ותמונות מחברים שיוצאים הביתה ומנסים לתפוס ולהיאחז בכל פיסת חיים שלו. אבל אני עדיין לא קראתי את הספר. אני פחות אוהבת ספרי מתח. הנקודה המשמעותית היא שהוא לקח איתו ספר וקרא בתוך הסיטואציה הזאת. הוא לקח את החיים בקלות ובפשטות וזה התאים לו: יש הפוגה? בוא נקרא משהו".
"גלעד תכנן ללמוד אדריכלות נוף. אמא שלי אדריכלית, וקצת התפלאה, כי צריך מתמטיקה והוא לא היה הכי חזק בזה, אבל הוא אמר לה: 'נסתדר. אני צריך להבין את האדמה'"
ניצן, חייל בסיירת גבעתי, נהרג עם מפקד הפלוגה, רס"ן יהודה כהן, וחברו ליחידה סמ"ר יונדב לוינשטיין, כשיצאו ככוח ראשון לבדוק שטח חשוד. קבוצת מחבלים ירתה בהם. שאר הפלוגה הגיעה למקום וחיסלה את המחבלים. לדברי שטווי, "כהמשך למשפט 'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש', גלעד תמיד היה אומר: 'אם יש אנשים, תהיה ראשון'. כך הוא נהרג, כשיצא ראשון לבדוק את השטח.
"הוא היה כולו לב", מוסיפה שטווי, נשואה ואם לשניים (בן שנתיים ובת תשעה חודשים), סטודנטית למדעי הרפואה באוניברסיטת אריאל. "אנחנו שבעה אחים. אני השלישית והוא הרביעי, היינו צמודים. אני ריאליסטית וצינית, והוא כולו רגש, חבקן. הייתה לו יכולת להיות בלי מחיצות ובלי מסכות, ואנשים התאהבו בו. הוא היה אומר לי: 'אם תדברי מהלב, אנשים ידברו אלייך מהלב'. לשבעה הגיעו כמויות של אנשים שלא הכרנו בכלל. גלעד למד בישיבה, אבל עם הלוק של נער הגבעות שהיה לו היו לו גם הרבה חברים חילונים, והוא ידע לשלב בין שני העולמות. בשבעה הבנתי פתאום שגלעד, שהיה מאוד שלי, נהיה פתאום של כולם".
הם גדלו בבית קורא. "גלעד קרא הכול - מתח, פנטזיה, ספרות היסטורית וספרות קודש. הוא קרא לאט אבל היה בולע ספרים. הוא היה מחליף ספרים בספרייה, לוקח לי ספרים. חצי מהחדר שלו עמוס בספרים. היו לו לקויות למידה, אבל הוא לא נתן להן להפריע לו. כשסיפרנו את זה לאנשים שבאו לשבעה הם היו בהלם, כי הוא תמיד היה קורא", אומרת שטווי. "אחרי השחרור הוא תכנן להתנדב באתיופיה ואז ללמוד אדריכלות נוף. אמא שלי, שהיא אדריכלית, קצת התפלאה, כי צריך מתמטיקה והוא לא היה הכי חזק בזה, אבל הוא אמר לה: 'נסתדר. אני צריך להבין את האדמה'. בן אדם של אור".
