היא: אורית קפלן (50), מקעקעת וליצנית רפואית, בעלת סטודיו לקעקועים בכפר־סבא, גרושה ואם לשניים
הוא: טל כהן (56), מנהל מחשוב וצלם, גרוש ואב לשניים
הם: בזוגיות חצי שנה, מתגוררים יחד בכפר־יונה
הילד הראשון
אורית: "התחתנתי בגיל 25 ובגיל 27 נולד הבן שלי – מתן. זמן קצר אחרי הלידה התגרשתי. כשמתן היה בן חצי שנה התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר. לקחתי אותו לרופאים ולמומחים, וכולם אמרו שאני סתם אמא היסטרית. בגיל שלוש וחצי מתן אובחן עם אוטיזם".
ההתמודדות
אורית: "בזמן האבחון מתן היה בתפקוד נמוך מאוד: לא דיבר ולא תקשר והיה עם חיתול. במשך השנים עבדתי איתו המון, לקחתי אותו לטיפולים, עברתי מהצפון למרכז כדי להכניס אותו למסגרות חינוך שמותאמות לצרכים שלו. בתור אמא חד־הורית התמודדתי עם המון קשיים – הייתי צריכה לעבוד וגם לטפל במתן, והכול לבד, ללא שום עזרה ותמיכה. לא היה לי פנאי לפתח קריירה ועבדתי בכל עבודה שיכולתי: משק בית, מחסנאית, קופאית ועוד. לא יצאתי לבילויים ולטיולים ושמתי בצד את החיים האישיים שלי. המטרה שלי הייתה לעשות הכול כדי לקדם את מתן. כעסתי שיש לי ילד עם אוטיזם, אבל הכעס היה גם הדרייב שלי לעזור לו להתפתח.
"כשמתן היה בן 12 הוא נכנס להוסטל של ארגון אלאור בראש־העין, המיועד לבעלי צרכים מיוחדים. זה בית לכל דבר עם צוות חם ואוהב. כבר אחרי שנה הוא התקדם מאוד וזה העניק לי שקט נפשי ומקום לעצמי. היום מתן בן 23, הוא חי בהוסטל והוא בתפקוד גבוה – מדבר עברית צחה וגם אנגלית, מתקשר ורוקד. לאחרונה הוא סיים שירות לאומי במרכז יום לקשיש".
טל: "לא הכרתי את עולם האוטיזם, וכשנפגשתי עם מיקה התקרבתי אליה צעד־צעד. היום היא כבר מתרפקת ומניחה עליי את הראש. גם למתן התקרבתי בהדרגה"
הילדה השנייה
אורית: "שנה אחרי שמתן נכנס להוסטל, התעורר בי הרצון להביא עוד ילד לעולם. היה בי צורך לחוות אימהות תקינה לילד רגיל, ונכנסתי להיריון עם תרומת זרע. כשמיקה נולדה היא הייתה ילדה רגילה, אבל בגיל שנה וחצי היא אובחנה עם אוטיזם בתפקוד נמוך. היום היא בת עשר וחצי, יש לה 188 אחוזי נכות והיא כמעט לא מדברת. אין לנו אוטיזם במשפחה, עשיתי בדיקות גנטיות והכול היה תקין. אני מאמינה שהאוטיזם של מיקה נגרם כתוצאה מחיסון שקיבלה.
"מהרגע שקיבלתי את האבחון של מיקה התחלתי מלחמה של טיפולים, אבל אחרי שבע שנים ההתקדמות שלה הייתה כמעט אפסית, והחלטתי לקבל אותה כמו שהיא. הדרך שלי להתמודד היא עם הומור: אני ממקימי קבוצת הפייסבוק 'אוטיזמצחיק' שמיועד להורים לילדים עם אוטיזם. חברי הקבוצה הם ממש כמו משפחה – יש לנו הומור משותף ואנחנו מבינים את הקשיים, את האכזבה ואת זה שאנחנו מגדלים ילד שכל החיים יישאר ילד".
המפגש
אורית: "בכל השנים מאז שהילדים נולדו לא הייתי בכלל בזוגיות, אבל לפני שלוש וחצי שנים החלטתי להתמקד בעצמי ולהגשים את החלומות שלי. עברתי קורס ליצנות רפואית, והיום אני מתנדבת בחינוך המיוחד ובבתי חולים לילדים. בנוסף למדתי להיות מקעקעת ופתחתי סטודיו. אז גם התחלתי לצאת לדייטים. בין היתר הצטרפתי לקבוצת גרושים־גרושות בפייסבוק שנקראת 'גרושים ביחד - Divorced Israel'. לפני כחצי שנה תוכנן מפגש של חברי הקבוצה, שכלל משחק 'חפש את המטמון'. לא רציתי לבוא, אבל חברה שכנעה אותי".
טל: "אני התגרשתי בגיל 36 אחרי עשר שנות נישואים ושני ילדים, היום בני 20 ו־17. החיים כגרוש ממש לא פשוטים ורציתי למצוא זוגיות חדשה. הגעתי למפגש כדי להכיר אנשים פנים מול פנים".
אורית: "במפגש חולקנו לקבוצות של שני נשים ושני גברים. נסענו ברכב, אני ישבתי מאחורה ולידי ישב טל. הוא היה נראה לי חנון".
טל: "אורית נראתה לי קשוחה. יש לה קעקועים ושיער צבעוני עם תספורת גאלח, וזה משהו שמרתיע אותי בנשים. היא ממש לא הייתה הטייפ שלי, אבל כשהבנתי שהיא מקעקעת ביקשתי ממנה את הטלפון שלה, כי התחשק לי לעשות קעקוע של נחש".
ההתאהבות
טל: "כמה ימים אחרי המפגש הזה צלצלתי לאורית כדי לקבוע איתה מועד לקעקוע. היא אמרה שהיא רעבה, אז הזמנתי אותה לארוחת על האש אצלי בבית. היא אמרה שכבר קבעה עם חברה ללכת למסיבה, אז הזמנתי את שתיהן. אכלנו ארוחת ערב ואחר כך הלכנו לרקוד. היה כיף מאוד והרגשתי שאני מתחיל להימשך אליה. בסוף הערב היא באה אליי הביתה, ומאז אנחנו ביחד".
אורית: "באותו ערב משהו באנרגיות שלנו השתנה. הרגשתי נוח איתו והתאהבנו אחד בשנייה. הקשר שלנו חזק מאוד, ומאז לא נפרדנו אפילו ליום אחד".
אורית: "המטרה שלי הייתה לעשות הכול כדי לקדם את מתן. כעסתי שיש לי ילד עם אוטיזם, אבל הכעס היה גם הדרייב שלי לעזור לו להתפתח"
הפגישה עם הילדים
אורית: "כבר בתחילת הקשר סיפרתי לטל שיש לי שני ילדים עם אוטיזם. לא חששתי לספר, כי זאת המציאות שלי ואלה הילדים שלי. אמרתי לעצמי שאם זה משהו שירחיק בינינו, אז הוא לא האדם בשבילי".
טל: "זה לא הפריע לי. אחרי הגירושים אתה כבר מבין שאם אתה רוצה זוגיות טובה אתה צריך להיות פתוח ולקבל את מה שבא. בגיל שלנו אין דף חלק. זה לא זוגיות של גיל 20, וכל אחד בא עם החבילה שלו. מה שחשוב זה האדם.
"לא הכרתי את עולם האוטיזם, וכשנפגשתי עם מיקה התקרבתי אליה צעד־צעד. היום היא כבר מתרפקת ומניחה עליי את הראש. כשאורית מגיעה הביתה בלעדיי, מיקה שואלת – 'טל?' כי היא רוצה לראות אותי. גם למתן התקרבתי בהדרגה. אני דמות אבהית בשביל הילדים של אורית והם כמו הילדים שלי. גם אורית מסתדרת טוב עם הילדים שלי, ויחד אנחנו משפחה אחת גדולה".
הזוגיות
טל: "שנינו מטורפים על סקס ויש לנו כימיה מדהימה במיטה. אני אוהב את האנרגטיות וההומור של אורית. עד עכשיו לא רבנו אפילו פעם אחת. יש לנו התאמה מושלמת".
אורית: "יש לנו חוש הומור דומה ואנחנו תומכים אחד בשנייה. חשוב לי להגיד שלא משנה עם אילו קשיים אתה מתמודד, תמיד אפשר למצוא דרך לאהוב. במפגש שבו הכרתי את טל לא מצאנו את המטמון, אבל אני מבחינתי מצאתי את האוצר שלי".
