שלום רב, להלן החדשות: השנה היא 2024, אני בן אדם בן 50 ומשהו, עברתי עם משפחתי לדירה חדשה ולראשונה בחיי יש לי מדיח כלים. לאור המאורע ישבתי כמובן לריאיון חגיגי עם עצמי. אז ככה.
האם את מתביישת בעובדה שעד היום לא היה לך מדיח כלים?
מתביישת? מה זאת אומרת, מתביישת? מה יש לי להתבייש? רק בגלל שלכולם יש מדיח כבר 30 שנה בזמן שהעברתי את חיי בשטיפת כלים באמצעות תנועות ידיים כמו איכר מתקופת האבן, אני אמורה להתבייש? אני לא מתביישת. להפך. אני גאה. כי כשאת עומדת מול כיור שהילדים שוב פוצצו בכלים מטונפים, את מבינה שקיבלת מתנה אמיתית: הזדמנות לצמיחה אישית.
מה?
מה לא הבנת? הרי יש לך שתי אפשרויות. או לנשום עמוק ולספור עד עשר ואז לגשת בעדינות לילדים ולפתוח בשיחה נעימה על משמעות שיתוף הפעולה במטלות הבית, או לנשום עמוק ולספור עד ארבע ואז להיכנע לזעם שמתפרץ לך מתוך הפרצוף ולצווח אל חלל המטבח: די! אני לא יכולה יותר! כמה פעמים אמרתי לכם לא להשאיר כיור כזה? פשוט גועל נפש. הנה הפח, הנה הוא. שימו בו את השאריות. ותשטפו לעצמכם את הצלחות. אתם לא תינוקות. מה נסגר איתכם? אבא ואני לא משרתים שלכם. אבנר, בוא תראה איך הם השאירו את הכיור. אני לא מבינה איפה טעיתי ב....
אשמח אם תקצרי, יש לנו מגבלת מילים. עם כל הכבוד למכשירי החשמל שלך, זאת לא כתבת שער. אז דיברנו על צמיחה אישית?
כן, רגע, שנייה. אבנר, בוא הנה, תסתכל על זה! הילד אכל פסטה ברוטב עגבניות והשאיר את הקערה המטונפת להתייבש בכיור. רק הבוקר אמרתי לו, אם אתה לא שוטף אותה לפחות תמלא אותה במים כדי ש...
בואי נתקדם. אז איך זה לחיות עם מדיח כלים?
אוי, זה נהדר. נגמר הסיפור של כיור מלא בכלים. הילדים מסיימים לאכול ומניחים את הכלים ישר במדיח. נהדר.
איזה יופי.
מה יופי? נראה לך? לא הבנת את הציניות שלי? הכיור עדיין מפוצץ. אפילו עד ארבע אני כבר לא מצליחה לספור. אני מיואשת. מה חשבתי? שכשאעבור דירה אהיה בן אדם הרבה יותר סבלני ומכיל? שהילדים ינטשו את "בראול סטארס" ויכתבו מאמרים על הדרך הטובה ביותר להסיר גושי נוטלה מסכין מריחה? כן. זה מה שחשבתי. הייתי בטוחה שבגלל שהדירה החדשה שלנו נעימה ויפה, גם אנחנו נהיה כמוה. דמיינתי את עצמי זורמת עם האנרגיות של ההתחדשות ועושה מהפך אישיותי, מתקנת את כל הטעויות שעשיתי בתור אמא, חומלת על עצמי. שכחתי שאנשים לא משתנים. וזה לא שלא ניסיתי, כן? הודעתי לכל המשפחה שמעכשיו מקפידים על מטבח נקי. לימדתי את הילדים איך שמים את הכלים במדיח. עשיתי מצגת והכול. הם מאוד התרשמו. אבל כלום לא השתנה.
אז אין שום דבר טוב במדיח, את אומרת?
בטח שיש. הפסקתי להתבייש בזה שאין לי מדיח. מה אני, איכר מתקופת האבן? ברוך השם יש מדיח, יש קפסולות למדיח, יש מלח למדיח. ויש אותי שזורמת עם מי שאני רגילה להיות, זה מאוד מרגיע אותי. כי אחרי שאני כועסת על הילדים, אני תמיד משלימה איתם ואז כולנו ביחד מכניסים את הכלים בצורה מסודרת למדיח ולוחצים על הכפתור, ואז הם חוזרים ל"בראול סטארס" ואני הולכת להשקות את העציצים שקניתי לדירה החדשה כדי להכניס אליה אנרגיה של התחדשות. זה לא עוזר בכלום, אבל לפחות בעציץ שבמרפסת יצאו פרחים חמודים.
טוב, שיהיה בהצלחה ותתחדשי על המדיח.
רציתי רק להוסיף רגע ש...
אולי בשבוע הבא.
טוב. אין פסקת סיום? משהו?
לא, נגמר המקום. להתראות.
בסדר גמור. אגב, אני ...
