דמיינו חנות ממתקים עצומה, סופרמרקט למתוקים מכל הסוגים, הצבעים, הגדלים והצורות. בחנות מסתובבים בני זוג, גבר ואישה בני 41, שמובילים עגלות גדולות. הם מתהלכים אחוזי טירוף במעברים ומעמיסים ממתקים, חטיפים, שוקולדים ומכל הבא ליד. תוך כדי שהם מניחים בעגלה עוד שקית של נחשי גומי, הם לא מפסיקים ללקק סוכר מתוך עטיפת טופי או מרשמלו שפתחו עוד לפני שהגיעו לקופה.
"שלב חנות הממתקים" הוא מושג ידוע בעולם הא־מונוגמיה. קיבלנו אפשרות לטעום ולאכול קינוחים חדשים, ואנחנו מסונוורים מבלי דעת. זה שלב אבולוציוני בפתיחת יחסים שמביא איתו רמות אדרנלין גבוהות, כיף, שמחה וחורים בשיניים.
שלושה חודשים לתוך הפתיחה, יואב ואני הסתובבנו בחנות ממתקים שנקראת "העולם". זו הייתה תקופה שבה הכול זרם ותקתק. הרגשנו שאנחנו מבינים כבר כמעט את כל מה שצריך כדי לחיות חיים פתוחים, צברנו ביטחון בדרך. הרגשנו שדפקנו את המערכת - מצאנו גרסת חיים משותפת שבה אפשר ליהנות מכל העולמות. שנינו ניהלנו חשבונות טינדר פעילים, והתהלכנו בעולם עם אופציות פתוחות. הנה בחור חמוד בבית קפה, אולי זה יכול לקרות? כשמסתובבים בעולם עם כרטיס פתוח, הסביבה מרגישה את זה. האנרגיה שמשדרים היא אחרת. תוך כמה חודשים של טרנספורמציה מצאתי את עצמי מחוזרת במקומות בלתי צפויים. גברים התחילו איתי כמו שמעולם לא התחילו בלי שעשיתי דבר, רק הייתי גרסה פוליאמורית של עצמי.
אפשר לאכול הרבה ממתקים ועדיין לחזור כל יום הביתה לארוחה המוכרת והטובה שלא רוצים להחליף. אפשר לאכול חופשי ולא להעלות במשקל
"אתה לא מרגיש לפעמים כמו ווילי וונקה מ'צ'רלי בממלכת השוקולד'?", שאלתי את יואב באחד הימים. "אני מרגיש כמו הבעלים של קדבורי", ענה. זה היה בשבוע שבו יצא לשני דייטים עם שתי נשים שונות ואני תמרנתי בין ארבעה גברים שרצו להיפגש איתי ולא ידעתי במי לבחור. מה כדאי לי? שוקולד לבן? פצפוצים? אולי ליקריץ ששנאתי כל חיי? זה היה מרגש. אפשר לטעום ולדגום ללא הכרח לקנות את הממתק בסוף. אפשר לאהוב ממתק ולאכול ממנו לתקופה מסוימת, אפשר לקחת ביס ולירוק, אפשר לטעום ממתקים שלא הכרתי ולא חשבתי שאכיר, ואפשר גם רק להריח ולהבין שהם לא בשבילי. איזה כיף לנסות בגיל 41 דברים שבגיל 22 לא חשבתי שארצה. איזה כיף שכל יום יכול להתפתח מהיכרות מפתיעה אחרת. איזה כיף להיות מחוזרת. איזה כיף שבנוסף לעניין שלי בגומי ובשוקולד, יש הרבה שוקולד ומרשמלו שרוצים בי. אפשר לאכול הרבה ממתקים ועדיין לחזור כל יום הביתה לארוחה המוכרת והטובה שלא רוצים להחליף. אפשר לאכול חופשי ולא להעלות במשקל.
מתי מגיעים הבחילה, כאב הבטן או השיניים? מתי מתחילים חצ'קונים? כל אחד מגיב לממתקים אחרת. אני הייתי מהילדות האלה שתמיד הזהירו אותן: אם לא תפסיקי לאכול שוקולד, תכאב לך הבטן. אף פעם לא הבנתי במה מדובר, כי מעולם לא הרגשתי כאב כזה. אני לא יודעת אם החוויה המרגשת והמסנוורת בתקופה הראשונית של פתיחת היחסים הייתה מרגשת כי התנסיתי בטעמים חדשים או בגלל התחושה הראשונית של חופש שפשוט מאפשר לעשות זאת. אני כן יכולה לספר על אלי, פסיכולוג קליני בן 47, בחור מרתק שהכרתי בטינדר. אינטליגנט, מרשים, איש שיחה, רץ מרתונים וגם נראה מעולה - במיוחד בחולצות המכופתרות של הקליניקה. אלי, שידע לחזר באופן מפעים ולצטט מגדולי הפסיכולוגים לדורותיהם. אלי, שהזמין אותי להיפגש בבית קפה בוקר אחד והתנהג כג'נטלמן מושלם. אלי, שרק בפגישה השלישית רכן אליי ונישק אותי באופן מרטיט. אלי, שבפגישה הרביעית הזמין לנו חדר במלון מתוק בנווה צדק. ושם, בין הסדינים, ידע לא רק את רזי הנפש אלא גם את אלה של הגוף והאנטומיה, ללחוץ ולהפעיל את הנקודות הכמוסות של גופי. שם, בתוך האורגזמה המהממת שחוויתי, הסתכלתי על אלי והרגשתי שהגעתי לקופה של חנות הממתקים, רגע לפני תשלום. הבטתי בגבר המקסים והזר שחשף מולי את מערומיו ורציתי רק לחזור הביתה, ללחם ולחמאה שלי. רציתי לשוב לזרועותיו של יואב.
- השמות בדויים, ההתרחשויות אמיתיות. 3formango@gmail.com
