ב־28 באוגוסט 2020 הייתה ויוי דוידוף במטבח ביתה במיאמי, כוס קפה בידה, כשבעלה, ניסן גיאת, טייס אזרחי, אמר שהוא צריך להגיע לשדה התעופה הקטן של מיאמי כדי לעשות ׳מבחן טיסה׳ למטוס אייר קומנדר, מעין טסט שנמשך עשר דקות.
ויוי, בעצמה טייסת, הצטרפה אליו. ״בשדה התעופה הופיע הקפטן של המטוס והבנתי שלא אוכל להצטרף לטיסה״, היא אומרת. ״חזרתי הביתה ויצאתי לריצת בוקר. עשר דקות אחר כך ידיד טייס התקשר ושאל אותי, ׳ויוי, איפה ניסן?׳. אמרתי, הוא בטיסה. שאלו אותי, ׳עם המטוס הגדול׳. אמרתי, ׳לא, עם הקטן, האייר קומנדר׳. הוא ניתק".
נבהלת?
"כן. ואז קיבלתי שיחת וידיאו קבוצתית בווטסאפ של טייסים. מישהו שהיה בשטח צילם, פתאום ראיתי את הגופה של הבעל שלי מפורקת על הרצפה. נחנקתי. כך גיליתי שניסן נהרג".
ניסן גיאת והקפטן האמריקאי נהרגו בגלל התרסקות המטוס מסיבה לא ברורה. ״תוך כמה שעות מהרגע שניסן נהרג הפכתי לרובוט״, משחזרת דוידוף. ״כשכל החכמים והטייסים אמרו, ׳הוא נהרג כי לא היה לו דלק׳, הייתי צריכה להגן על שמו. תמיד אומרים שזו טעות אנוש, ואני ידעתי, לא אצל בעלי. הוא היה טייס בחסד עליון. הייתי צריכה להבין מה קרה פה".
איך?
"בתוך כל הכאב שלחתי תלמידים שלו לצלם את המחשב ואת תיבת הדלק של המטוס. התברר שהוא מילא דלק עד הסוף. הייתה לי מלחמה להוכיח שזו לא הייתה תאונה, אלא טעות שעשה מישהו אחר לפני שניסן עלה לטיסה, שלא במתכוון״.
היא בת 55, אם לשניים מנישואיה הראשונים, פעם דוגמנית ישראלית והיום טייסת אזרחית שמטיסה, בין היתר, טיסות יוקרה פרטיות לבהאמס ולקריביים, עם לקוחות כמו ג'יזל בונדשן ודיוויד בקהאם.
"ניסן אמר לי, 'אם יקרה לי משהו, תשרפי ותכניסי לכד'. אני יהודייה שמאמינה בקבורה, אבל רציתי למלא את משאלתו. כשכבר הייתי בוואן, בדרך לשריפת הגופה, עצרו אותי עם תביעה משפטית"
לאחר מותו של גיאת זכתה בתביעה נגד חברת התעופה, וזה לא היה המאבק היחיד שניהלה בשלוש השנים האחרונות. כאשר ביקשו בני משפחתו להביאו לקבורה, היא התנגדה. גיאת, שגדל בישראל במשפחה דתית, היה חילוני שהתגורר בארצות־הברית מאז שהשתחרר מצה"ל. דוידוף טענה שבין גיאת ובינה היה הסכם לא כתוב, שאם יקרה לו משהו חלילה, לא תביא אותו לקבורה יהודית. ״ניסן אמר לי, אם יקרה לי משהו, אותי תשרפי ותכניסי לכד. אני יהודייה שמאמינה בקבורה, אבל רציתי למלא את משאלתו. לצערי, כשכבר הייתי בוואן, בדרך לשריפת הגופה, עצרו אותי עם תביעה משפטית. 120 יום שמו את הגופה ב׳הולד׳ בהקפאה עד להחלטה. עורכי הדין שלי נלחמו, וניצחנו בתביעה. אני קיבלתי את ניסן איך שרציתי, הוא איתי היום בבית״, היא מחייכת ומציגה לי במצלמת הסלולרי כד קרמיקה גדול שעליו מוטבעת תמונתו של ניסן ותאריך הולדתו ופטירתו. "היום זה מאחוריי, אבל במשך 120 יום סבלתי מאוד״.
מאבו כביר למיאמי
היא נולדה בשם יוכבד נחמה (היא בת דודתו של זאב נחמה מ"אתניקס") וגדלה בשכונת אבו כביר בתל־אביב-יפו להורים חסרי אמצעים שחינכו את ילדיהם לעבודה קשה. בתיכון נשלחה ל"תיכון חדש" בצפון תל־אביב, שם הבינה לראשונה שיש חיים אחרים מחוץ לאבו כביר. היא התקשתה למצוא שם את מקומה, שיחקה כדורסל עם הבנים, ואז, בגיל 14 גילה אותה הצלם רן שריד שחשב שיש לה עתיד בדוגמנות. ״אבא אמר, 'אני סומך עלייך ונותן לך את ברכת הדרך'״, היא נזכרת, ״אך דעי, זה עולם עם פיתויים ועוד יותר אכזבות'. את המשפט הזה אני לא שוכחת״.
בגיל 14 צולמה לשער ״מעריב לנוער״, ובתוך שנה החלה לעבוד בדוגמנות על מסלולי תצוגות לצד תמי בן עמי, חניתה צנטנר, רונית ויגלר, ספיר קופמן ופינצ׳י מור. ״קארן דנסקי עזרה לי בחדרי ההלבשה והעלתה לי את המורל", היא נזכרת.
ב־1985, כשהתקבלה לתחרות מלכת היופי, נאלצה לפרוש בעקבות ריאיון בתקשורת שבו סיפרה על אהבתה לחייל מרינס נוצרי. ״בגלל הפרסום סולקתי מהתחרות, והוא הועבר לשרת בירדן. אלה היו ימים אחרים, לא יכולנו יותר לתקשר. איבדתי את אהבת הבוסר שלי. כשהוא חיפש אותי לאחר שחרורו מהצבא, כבר הייתי בקשר אחר״.
אחרי שירות צבאי וזכייתה בתחרות ״מלכת המים״ ב־1986, הכירה את בעלה הראשון, יהלומן שהתגורר במיאמי, ונסעה בעקבותיו כשהיא בהיריון. שם נולדו ילדיה. כיום בתה שאנל (32) היא רופאה ב״ממוריאל סלואן קטרינג״, ובנה אריאל (31) חי בהונולולו, הוואי, ומנהל עסק להתקנת מחשבים ומצלמות. כשילדיה עזבו את הבית ללימודים בקולג׳, התגרשה והחליטה להגשים חלום להיות טייסת אזרחית. בבית הספר לטיסה פגשה את ניסן גיאת, שנחשב לאחד ממדריכי הטיסה הטובים במקום. ההתאהבות הייתה מיידית.
"ניסן החליט אחרי הצבא שישראל היא לא המקום לחלומות שלו", היא מספרת. "הוא עבר לניו־יורק, קנה שני מטוסים והטיס אנשים לקזינו בניו־יורק. בספטמבר 2001, בעקבות אסון מגדלי התאומים, העסק שלו בניו־יורק התמוטט. הוא העביר את שני המטוסים למיאמי והתחיל מחדש בתור טייס ומדריך טיסה".
השניים הכירו חודשיים לאחר שנחת במיאמי ובדיוק כשנישואיה עלו על שרטון. בהמשך הקימו חברת תעופה פרטית.
4 צפייה בגלריה
"יש נוסעים שחושבים שאם הם משלמים הרבה כסף אז הכל מותר, אבל זה לא עובד ככה. לפעמים אני לא נחמדה כי המקצוע דורש"
(צילום: Gail Kolehma)
לא פשוט להקים חברת תעופה.
״איש העסקים דן סופר, חבר יקר שלי, היום בן 90, הוא אחד העשירים בפלורידה, והוא עזר לנו. רכשנו מטוס דו־מנועי, והוא הביא לנו את כל החברים שלו: ג'וני דפ (הטסתי את הילדים שלו לאי שלו בבהאמס), משפחת קרדשיאן, דיוויד קופרפילד, עדנאן חשוקג'י, כריסטיאן אמנפור, הנסיך היווני פבלוס. דרכו הגעתי למשפחת המלוכה הבריטית, והטסתי את הנסיך הארי. בדרך כלל לא ידעתי מי מגיע עד שלא ראיתי את הדרכונים. דרך כל איש כזה את מכירה אנשים נוספים, והם מביאים עוד ועוד לקוחות, אנשים עשירים שהיו להם איים פרטיים".
התחברת עם נוסעים שהטסת?
"לרוב אני לא יודעת את מי אני לוקחת לפני שאני מסתכלת על הרשימה. יש כאלה שמדברים יותר ויש כאלה שפחות. אחרים חושבים שאם הם משלמים הרבה כסף אז הכול מותר, אבל זה לא עובד ככה. יצא שאמרתי לאדם מפורסם: 'כל עוד אתה טס במטוס איתי ואני אחראית על הביטחון, משלמים לי להגיד לא - אסור לעשן ואסור לקום באמצע הטיסה. לפעמים אני לא נחמדה כי המקצוע דורש, ולא אוהבים אותי, ואני בסדר עם זה.
"לפעמים נוסעים מבקשים ממני להכין להם קפה, ואז, כשמבינים שאני לא דיילת, מתנצלים. אבל אני מכינה בשמחה"
"לפעמים נוסעים מבקשים ממני להכין להם קפה. אני מגישה להם ומפנקת אותם לפני הטיסה, למרות שיש על המטוס שתי דיילות. ואז, כשהם מבינים שאני הטייסת ולא דיילת הם באים להתנצל. אני תמיד צוחקת - גם כטייסת אפשר לבקש ממני קפה, זה לא מוריד ממני ואני מכינה בשמחה. בסוף הכי חשוב לי כמה טיפים ישאירו לי (צוחקת) ואם יחזרו לטוס איתנו.
"נוסעת אחת הפכה לחברה מיוחדת. קוראים לה אל מקפירסון (דוגמנית, שחקנית ואשת עסקים, אמ"ר). כשהייתי נערה היא הצטלמה בארץ ואני כדוגמנית מתחילה הסתכלתי עליה ורציתי להיות היא. בהתחלה כשהטסתי אותה הייתי נבוכה וביישנית ולא דיברתי איתה הרבה. יום אחד היא שאלה אותי, 'ויוי, את מעוניינת להישאר איתנו בבהאמס?' שיתפתי אותה שגדלתי בשכונה קטנה בתל־אביב וחלמתי להיכנס לנעליים שלה. היא ענתה: 'את יודעת לדגמן, אני לא יודעת להטיס מטוס'. התחברנו, היא גרה לידי, כרגע דיברנו בטלפון. יש לה רגליים על הקרקע״.
"כעצמאים עשינו המון כסף, כבר לא היו לי חיים. באמצע הלילה הייתי מטיסה ילדים של מישהו לבהאמס בסוף השנה האזרחית ורואה את זיקוקי הדינור מלמעלה. החלטנו למכור את החברה"
בשנת 2013 מכרו את החברה שלהם. "כעצמאים עשינו המון כסף. הגעתי לשלב שכבר לא יכולתי יותר כי לא היו לי חיים. באמצע הלילה הייתי מטיסה ילדים של מישהו לבהאמס בסוף השנה האזרחית ורואה את זיקוקי הדינור מלמעלה. עבדתי כמו חמור. לא רציתי יותר. כשניסן הציע שנתחתן וננהל חיים נורמליים בלי לטוס כל הזמן ולא להיפגש, החלטנו למכור את החברה". בוולנטיינס דיי של שנת 2014 התחתנו.
איך נראו החיים שלכם אחרי המכירה?
"ניסן הטיס מטוסי קרגו גדולים, DC3, מטעם החברה שקנתה אותנו. זה מטוס ענק, אפשר להכניס טנקים בתוכו. אני עבדתי כטייסת בחברת התעופה האמריקאית 'יונייטד איירליינס', ואחרי שבעה חודשים זה לא התאים לי יותר. אחרי שהטסתי אנשים ברמה כמו שהכרתי במטוסים פרטיים, לא יכולתי להטיס מטוס ׳רגיל׳ ולהיות כל הזמן באותו יעד שוב ושוב. היו לי רישיון טיסה, רישיון פרטי, רישיון מכשירים, רישיון מסחרי ורישיון דו־מנועי. היו לי מספיק שעות טיסה, הייתי טייסת מוסמכת על ג׳ט, וכל מה שהייתי צריכה כדי להתקדם עוד שלב היה לקבל רשיון טיס על מטוסי GOLF STREAM. אין נשים בעולם, ככל הידוע לי, שמטיסות מטוסים כאלה חוץ ממני".
מה מיוחד בהם?
"אלה מטוסי יוקרה פרטיים שחברת תעופה מתפעלת. יש כאלה למאלומה, טום קרוז, חוליו איגלסיאס. כשאת שומעת על כוכב במטוס פרטי, זה לא בהכרח המטוס שלו, אלא כזה שהוא שוכר מאחרים. כשיש לך מטוס פרטי, אם הוא עומד על הקרקע את מפסידה עליו המון כסף בגלל עלויות האחזקה. רוב בעלי המטוסים האלה מאפשרים את השכרת המטוס שלהם דרך חברת התעופה. כשקלואי קרדשיאן עולה על מטוס פרטי שהיא שוכרת, ומשתמשת בו לכל יעד שהיא רוצה בעולם, היא לא תמיד תדע שזה המטוס של טום קרוז".
המחלה נשמרה בסוד
התשוקה שלה לחיים לא התעמעמה גם לפני שש שנים, כשחלתה בסרטן השד. ״כאב לי באזור החזה. בהתחלה לא רציתי להתייחס לזה עד שהמצב החמיר. כשהתשובות מהביופסיה הגיעו, בהתחלה לא אמרתי לניסן ולילדים ולאף אחד. היו לי מחשבות לנסוע לתאילנד כדי למות שם בלי לספר לאף אחד. בסוף סיפרתי לניסן, נכנסתי לחדר ניתוח והוציאו לי הכול, גם גרורות. לא אמרתי לילדים עד שהם ראו אותי בבית והבינו מה קורה איתי. לקח לי שנתיים לצאת מזה. אבא שלי לא ידע, לא רציתי לצער אותו. אמרתי, אם לא אצא מזה, למה להגיד? ואם אצא מזה, אספר מה היה לי. אני לא מאמינה בחיזוקים מאנשים. הלכתי לכימותרפיה ולהקרנות בשבע בבוקר, עם כובע או בנדנה. הכימו עשה לי רע. השיער נשר, השיניים, הציפורניים, רזיתי המון. לא היה לי כוח לקום מהמיטה. אבל המשכתי גם לטוס עם הכימותרפיה".
זה אפשרי?
"כן. את לא מרגישה טוב כמה ימים, אבל מי אמר שאת לא יכולה לטוס? כל עוד יש לך כוח ואישור רפואי לטוס ואת לא תחת תרופות, את יכולה. היום אני בטיפול תרופתי, וגם הבת שלי, שנשואה לאונקולוג, עוזרת לי. אני בידיים טובות".
"יכולתי ליפול, לשכב במיטה ולהתאבל על מר גורלי. אבל לאן זה היה לוקח אותי? איזו דוגמה הייתי מראה לילדים שלי? איזו השראה זו אם הייתי נשברת?"
איזה שיעור קיבלת מהמחלה, אם בכלל?
"קומי מהמיטה ותחזיקי את עצמך. גם עם מחלה אפשר לנצח הכול אם את שמה את זה בראש. אני לא הרגשתי חולת סרטן, זה הרופאים אמרו. לא רציתי להרגיש חולה, המשכתי וניצחתי את המחלה הארורה הזו".
אני מבינה שחזרת להטיס מטוסים אחרי מותו של ניסן.
"חברים אמרו, 'הפעם היא קיבלה בומבה שלעולם לא תקום ממנה'. הבת שלי אמרה לי, 'את צריכה פסיכיאטר'. אמרתי 'לא, אני לא אקבל כדורים, אשב בבית ואשתגע. ניסן לא היה רוצה את זה בשבילי'. אני צריכה להשקיע בעצמי ולדאוג להרים את עצמי מהשברים.
"לפני כמה חודשים הציעו לי להטיס את המטוס של חוליו (איגלסיאס), הרגליים רעדו לי, אבל עשיתי את זה. הציעו לי גם להטיס את המטוס הכי מהיר בעולם, סיטיישן. למיטב ידיעתי, אין נשים בעולם שמטיסות את המטוס הזה. יש לי את הזכות, ואולי ניסן שלא איתי ולא רצה שאמשיך לטוס אחרי שחליתי, רוצה אותי לידו עכשיו כשהוא איננו. עכשיו אין באמת גבול למה שאני יכולה להגיע אליו. יכולתי ליפול, לשכב במיטה ולהתאבל על מר גורלי. אבל לאן זה היה לוקח אותי? איזו דוגמה הייתי מראה לילדים שלי? איזו השראה זו אם הייתי נשברת? ניסן השאיר מאחור ויוי חזקה יותר".
אחרי מה שקרה, את באמת לא מפחדת להטיס מטוס?
"מה פתאום? מטוס בטוח יותר ממכוניות, כי באוויר אין תנועה ופקקים ואת לא תלויה באנשים משוגעים שעוקפים אותך. מטוס גם כמעט שלא מתקלקל, ובבית הספר לטיסה את לומדת איך לצאת ממצבים מאתגרים. אין הרבה סיכונים בטיסה. זה תלוי בך ובזה שיושב לידך, אחד שומר על השני. גם כשאת מאבדת מנוע, את דואה וממשיכה לטוס עד לנחיתה. אז לא, אני לא מפחדת".
