ספרי הילדים שכתב מאיר שלו, שנפטר לפני חודשיים, הפכו כבר מזמן לקלאסיקות. "תמיד היה איזשהו גרעין של אמת שסביבו הוא בנה סיפור", מספרת זהר שלו (47), בתו של הסופר, מעצבת תעשייתית העוסקת בעיצוב מידע. "בחלק מהמקרים הוא קרא לדמות הראשית בשמה האמיתי, ולפעמים פשוט חיפש שמות לדמויות בסביבתו הקרובה. הוא אהב לתת לדמויות שמות של אנשים שהוא אוהב ונהנה לעשות את המחווה הזו. הוא היה איש נדיב מאוד וזה התבטא בהרבה אופנים".
יש מישהו מהמשפחה שלא נכנס לאף ספר ונעלב?
"הוא לא השתמש בשמות של כל בני המשפחה, אבל לא ידוע לי על שום היעלבות. לשמחתי הוא הספיק לכתוב ספר על הבן שלי סָלי (בן שמונה), שמתאמן בקרטה מגיל שלוש. הספר, שייצא לאור בספטמבר הקרוב, יספר על ילד קרטיסט שרוצה להגן על סבא שלו".
אז מי הם האנשים האמיתיים שמאחורי הדמויות הבדיוניות? הנה כמה תשובות.
"הכינה נחמה": להתחיל עם דיילת מתולתלת
בקיצור: הכינה נחמה יוצאת למסע בין ראשים ומוצאת בית חם על ראש קירח (הוצאת עם עובד).
מי זאת נחמה? "השם לא מבוסס על מישהי ספציפית", אומרת זהר. "הסיפור נולד כשהייתי ילדה קטנה, אבא סירק אותי במסרק כינים, וכדי להנעים את האווירה סיפר סיפור מצחיק: 'תארי לך שכינה אחת תקפוץ לראש שלי ואז כשאראיין בטלוויזיה היא גם תעשה ראיונות'. הוא המשיך לתאר את הרפתקאותיה בדילוגים מראש לראש".
איפה עוד מבליחה נחמה? המאייר יוסי אבולעפיה, שזכה בפרס אנדרסן על איור הספר ואייר 11 מספרי הילדים של שלו, מגלה: "אני דוחף את נחמה לכל מקום. למשל, בספר 'קרמר החתול לומד לשחות' אפשר לראות את נחמה מנפנפת מתחת למזח הקטן, בחוף הים".
אבולעפיה מגלה גם שדמות השר בסיפור צוירה בהשראת השר לשעבר משה נסים, דמותו של המנחה בטלוויזיה צוירה בהשראת איש התקשורת דוד ויצטום.
ומי זאת רינה, הדיילת המתולתלת? "זו אמא שלי, רינה", מגלה זהר. "היא באמת עבדה המון שנים כדיילת/מנהלת שירות בטיסה (פֶּרְסֶרית) באל־על ופרשה לפני שנים אחדות – והיא באמת מתולתלת חלקית".
"קרמר החתול ישן כל הזמן": רפרור ל"סיינפלד"
בקיצור: קרמר החתול מעביר את ימיו בשינה ומסביר שגם החלומות על חבריו ממשפחת החתולים מעייפים אותו (הוצאת עם עובד).
מי זה קרמר? בריאיון לאלעד זרט, שפורסם ב"ידיעות אחרונות" באוגוסט 2014, סיפר שלו כי באחד הימים פרץ לביתו החתול של השכנים. בניגוד לחתולים אחרים, שנכנסים בזהירות, החתול הזה הריח בשר על האש, רץ פנימה, החליק על מרצפות הבית, הסתובב שלוש פעמים סביב עצמו ונחבט אל הקיר. לאחר שקיבל חתיכת סטייק, החליט להישאר. השם קרמר הוענק לו על שם קריימר מהסדרה "סיינפלד", שנודע בכניסות דרמטיות לביתו של שכנו ג'רי. "הוא נהיה סלבריטי בכפר מאז שיצא הספר הראשון עליו", גילה שלו באותו ריאיון.
בהמשך התפרסמו גם "קרמר החתול יוצא אל היער" ו"קרמר החתול לומד לשחות". האחרון הוקדש לזכרם של קרמר ושל בוזו, כלבו של המאייר יוסי אבולעפיה (בוזו, אגב, מגיח באיור בספר אחר - "הצלחת שמתחת").
"גומות החן של זהר": אדון כהן מהמכולת
בקיצור: ילדה ושמה זהר משתוקקת שיהיו לה גומות חן ומנסה להשיג אותן בדרכים יצירתיות - לקנות גומות במכולת, לבקש מקוסם לצייר גומות ועוד, עד שהיא משלימה עם העובדה שיש דברים שאי־אפשר לשנות (הוצאת כתר).
זהר: "זהר זו אני, כמובן - ובאמת היה אדון כהן במכולת הסמוכה לביתנו, ברחוב חזקיהו המלך בקטמון הישנה בירושלים".
"איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבאב הרומני": הכי אהוב
בקיצור: סבא יקיר מספר לנכדו מיכאל על האדם הקדמון שנמאס לו לאכול לטאות ועשבים ויוצא למסע חיפוש בעקבות מאכל חם ועסיסי (הוצאת עם עובד). "זה ספר הילדים שאבא הכי אהב מבין ספריו", מצהירה זֹהר.
מי זה סבא יקיר? "סבא שלי, אביה של אמי, שבאמת היה מספר סיפורים. דמות אחרת בסיפור, אליהו, קרויה על שם אלי שאלתיאל (היסטוריון וסופר, י"ג.), שהיה חבר של אבא".
ומי זה מיכאל? "אחי, שאהב מאוד להקשיב לסיפוריו של סבא".
"הדודה מיכל": ד"ש לאפרים סידון
בקיצור: מיכל, ילדה אנרגטית, הופכת לדודה לאחר שאחותה הבכורה יעל יולדת תאומים. היא נדרשת לרסן את עצמה ומחליטה להיות דודה טובה (הוצאת עם עובד).
מי זאת מיכל? "מיכל ויה היא בת של חבר של אבא מהצבא, שבאמת הפכה לדודה כשהייתה ילדה קטנה".
ויעל? והדודות? "יעל היא באמת אחותה של מיכל, והדודות צילה, פנינה ומינה הן באמת דודות של אבא שלי. אבל האחיינים אחו וים - זו המצאה של אבא".
ומי הם הדודים אפרים, מיקי ויוסי? "אפרים הוא מחווה לאפרים סידון, מיקי הוא כנראה ב' מיכאל, ויוסי הוא יוסי אבולעפיה, כולם חברים של אבא שלי".
"וניל על המצח ותות על האף": למי רצו לקרוא הדס?
בקיצור: סבא בא לבקר את נכדתו הדס כשהוא מצויד בספר חדש ובגביע גלידה. האם הוא יעמוד בהבטחתו שלא לנשנש את הגלידה? (הוצאת עם עובד)
מי זאת הדס? "לבתי קוראים הדס, והסיפור מבוסס על משפט שהיא באמת אמרה לאבא שלי: 'תשמור לי, אבל אל תאכל'. זה מצא חן בעיניו, אז הוא ביסס את הסיפור על האמירה הזו. ואגב, הדס זה שם עם סיפור ארוך במשפחה שלנו. כשאבא שלי היה בבטן ועוד לא ידעו אם זה בן או בת, אמא שלו רצתה לקרוא לו הדס. כשראו שזה בן, קראו לו מאיר, על שם סבא שלו, אבא של יצחק, אבל בבית קראו לו דסי, כשם חיבה.
"האיור הוא מחווה לד"ר אלי לנדאו, שהיה רופא, איש אוכל וחבר קרוב של אבא", מגלה זהר.
"פנדה יוצאת למרעה": הכלבה של הצלם
בקיצור: לילדה נעמי יש גורת כלבים ושמה פנדה, המשתוקקת לרעות את העדר, כמו כלבת רועים גדולה (הוצאת עם עובד).
מי זאת נעמי? הפעם מדובר בנעמי אלדר, כיום בת תשע. "נעמי היא בתו של דן גולדפינגר, שצילם את הספר", מסבירה שלו. "הספר הוא מחווה של אבי לסדרת הספרים 'ילדי העולם' שאהב בילדותו: 'נוריקו סאן הילדה מיפן' וכו'. הספר האהוב עליו בסדרה היה אלה קארי הילדה מלפלנד, הספרים האלה השפיעו עליו מאוד".
ומי זאת פנדה? "פנדה היא כלבת רעייה שעדיין עובדת אצלנו במשק ברעיית הכבשים שלנו", מגלה גולדפינגר.
"אריה בלילות": מחווה לבן של בן הדוד
בקיצור: באישון ליל שומע גיבור הסיפור, יפתח, שאגות ונהימות, ונדהם לגלות שאלה הוריו שהתחפשו לאריה (הוצאת עם עובד).
מי זה יפתח? "הסיפור מבוסס על משפט שאמר אחי מיכאל, שרצה שאבא שלי יגלם אריה במשחק ביניהם ואמר לו: 'אבל תהיה אריה זקן, בלי שיניים', דבר שמאוד הצחיק אותו", מספרת זֹהר. "מכיוון שהשם מיכאל כבר מופיע כאמור בספר 'איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבאב הרומני', אבא שלי החליט לקרוא לגיבור יפתח, כמחווה ליפתח בן ברק, בן של בן דוד של אבא ושל חברה שלנו".
"הצלחת שמתחת": האחיינים מככבים
בקיצור: הילדה אפרת שומעת את הצלחת התחתונה בערימת הצלחות בארון מתלוננת על כך שהיא מקופחת, ומכאן מתפתח דיון על רגשותיהם של החפצים סביבנו. כשאפרת גדלה והופכת לאמא, היא ובנה עמוס מקפידים להתחשב בחפצים (הוצאת עם עובד).
מי הם אפרת ועמוס? שניהם אחיינים של מאיר שלו. "אפרת היא אפרת שיר, בת אחותו של אבא, רפאלה שיר ז"ל. עמוס הוא עמוס שלו, הבן של צור, אח של אבא", מסבירה זהר, ומציינת שזהו הספר האהוב עליה מבין כל ספרי הילדים של אביה. "הרעיון הזה, שלחפצים יש רגשות, הוא חלק מהחיים שלנו – והמשפט האחרון בספר גורם לי להתרגש עד דמעות בכל פעם מחדש, אני לא ממש יודעת למה".
המשפט האחרון, אגב, הוא "עד שיום אחד המגירה נפתחה/ ופנים ועיניים/ ושתי ידים אוחזות/ ואור/ וחיוך של ילדה".
"אבא עושה בושות": אפרים במקום זהר
בקיצור: אבא של אפרים לא מפסיק לעשות פדיחות: לחתונה של דודה בתיה הוא בא במכנסיים קצרים, ובבריכה הוא לא נכנס לעמוקים, אבל כשצריך לאפות עוגה לגן, מתגלה כישרונו (הוצאת כתר).
מי באמת עשה בושות? "הספר מבוסס על החיים שלי כשהייתי ילדה", אומרת זהר. "אבא אהב לעשות שטויות ועשה לי בושות. כשהוא היה לוקח אותי לגן על האופניים, הוא היה שר בקולי קולות, בדיוק כמו בספר. ישבתי על הכיסא כשהראש שלי בין כפות הידיים ואמרתי 'אבא, די, אתה עושה לי בושות'. היות שהוא לא רצה שתהיה סדרת ספרים עם השם זהר, הוא הפך את הדמות הראשית לילד בשם אפרים. ודודה בתיה היא לא באמת דודה, אלא סבתא בתיה, אמא של אבא".
"הגשם של סבא אהרן": חברים מהעלייה השנייה
בקיצור: כשהחורף מגיע והגשם לא יורד, סבא אהרן מתעקש שהעננים גרים במערה על ראש ההר ושצריך לטפס ולבדוק מה קרה. יחד עם סבא נחום וסבא יצחק הוא יוצא למשימה (הוצאת עם עובד).
מי זה סבא אהרן? "אהרן בן ברק, סבא של אבי מצד אמא, ממייסדי נהלל. עוד בסיפור מככבים סבא יצחק וסבא נחום, שהיו חבריו הטובים של סבא אהרן מימי העלייה השנייה".
"הטרקטור בארגז החול": מומחה מכפר־מונש
בקיצור: הדוד אהרן מתקשה להיפרד מהטרקטור האדום הישן. גם לאחר שהטרקטור מועבר כמשחק לגן הילדים, אהרן לא מוותר ומחזיר אותו לחיים (הוצאת עם עובד).
מי זה אהרן? "הדמות של דוד אהרן מבוססת על אריק יצהר, באמת דוד של אבא שלי וליתר דיוק נשוי לאחותה של אמו של אבי. הוא איש מדהים, מומחה אדיר לטרקטורים ומתגורר בכפר־מונש. בימי שישי הוא נמצא במוזיאון הטרקטורים במושב עין־ורד וילדים שאהבו את הספר באים לפגוש אותו ולשמוע על טרקטורים".